"הקולגות מייצגים סרסורים, סוחרי סמים ורוצחים - רק עדי מדינה לא?"

הוא עזב משרד גדול לטובת קריירה עצמאית, עבד עבור מיקי גנור וניר חפץ והפך לסמל הייצוג של עדי מדינה • עו"ד אילן סופר בראיון אינטימי על הדילמות המקצועיות, המסלול המקצועי, הבית והלקוחות

עו"ד אילן סופר / צילום: יונתן בלום
עו"ד אילן סופר / צילום: יונתן בלום

הבית

מהקומה ה-18 של המגדל הרמת-גני בו מתגוררים שרון קליינמן-סופר ואילן סופר נשקף נוף אורבני עוצר נשימה. הבניינים העצומים של מתחם הבורסה הם הקרובים ביותר. הם משתלטים על חלקה הימני של התמונה הפנורמית שמשתקפת מהסלון של המיני פנטהאוז. מכוניות מיניאטוריות מתרוצצות למטה, ממהרות לכל מקום ולשום מקום. במרכז התמונה ובצידה השמאלי נפרסת תל-אביב במלוא הדרה ויופייה, על בנייניה, כבישיה וגשריה. בניין אחד לוכד את עיני במיוחד: מגדל אלון - שם ממוקם משרד עורכי הדין החדש של סופר. הוא נראה כל-כך קרוב, כאילו אפשר לשלוח יד ולגעת בו. "המשרד חמש דקות נסיעה מכאן", אומר לי בעל הבית.

אנחנו מתיישבים מול הנוף וסופר בדיוק מקבל הודעה, מסתכל על הטלפון הנייד וממלמל שישתיק את הטלפון כדי שלא יפריעו לנו. "אתה לא חייב להשתיק אותו", אני אומרת לו, ומגלה מהר מאוד שהמשמעות היא שכל כמה רגעים הטלפון שלו מצפצף, מזמזם, רוטט או מצלצל. ככה זה עם עורכי דין. אבל הוא לא מתייחס לרוב הניסיונות של הנייד שלו לשלוף אותו מהריאיון. רק לעתים נדירות הוא עונה ושואל "זה דחוף?", ורק פעם אחת, כנראה, התשובה הייתה כן, כי אחרי המענה הוא זז לצד לשוחח על איזה תיק. כל הניסיונות שלי לצותת - החושים העיתונאים לא מאפשרים לי להתעלם, גם אם אני מאוד רוצה - נכשלו. נשמע כאילו הוא מנסה לסגור איזו עסקה או הסדר, אבל התשובות הקצרות שלו לא מסגירות שום פרט. חבל.

"לתקוף את רשויות האכיפה כדי להשיג הישגים משפטיים זה שגוי"

כשהוא מתיישב חזרה אנחנו מתחילים לדבר על הבית הצנוע בו גדל בעפולה, ואני מסתכלת מסביב, על הדירה המרווחת והמעוצבת במגדל, וחושבת על הדרך הארוכה שעבר.

ילדות

"נולדתי וגדלתי בעפולה. גרתי שם עד הצבא, ואז עזבתי את הבית, וכבר לא חזרתי לעפולה. הורי עלו מאיראן בשנות ה-50 המוקדמות, חיו במעברות עולים ועשו את כל המסלול הקשה של בניית עצמם בעשר אצבעות. הם הגיעו חסרי כל. אבי עבד בראשית דרכו כמסגר במפעל הסוכר בעפולה ואמי התחילה את דרכה כמורה. למרות שלא הייתה לה הכשרה פורמלית, היא התקבלה לעבוד כעובדת סוציאלית ועשתה קריירה ארוכה במקצוע הזה, עד שהגיעה לדרגות מאוד בכירות. במשך השנים למד אבי הנהלת חשבונות, ושימש כתמחירן במפעל הסוכר ובהמשך במפעל אפיקים בעמק הירדן.

"חיינו ברמת מחיה של מעמד ביניים נמוך. בעפולה של אז בני העשירים היו חברי אגד ואנשים שעבדו בוועד הפועל בהסתדרות, אז הפערים באופן יחסי בין עני לעשיר לא היו גדולים. לא חיינו בחיי רווחה ושפע, אבל לא הרגשנו שחסר לנו משהו. יש לי שני אחים ואחות. אחי הגדול שותף בכיר במשרד גולדפרב זליגמן, אחותי היא אחות במקצועה. האח הצעיר שלי שגם הוא עורך דין, משמש בתפקיד בכיר בחברת מגדל.

"בגיל מאוד צעיר גיליתי את המוזיקה והיא שינתה את חיי. בכיתה ב' התחלתי ללמוד חלילית בבית הספר. בכיתה ב' ובכיתה ד' התחלתי ללמוד גיטרה, ומאז המוזיקה הפכה לגורם מאוד מאוד משמעותי בחיי. התאמנתי בין שעתיים וחצי לשלוש שעות כל יום, והיה ברור שאני צריך לעבור למורים הטובים ביותר, שהיו רק באזור המרכז. התחלתי לנסוע מעפולה לגבעתיים, בדרך החלפתי שלושה אוטובוסים, כדי לנסוע למורה הכי טוב שהיה אז בארץ. במקביל למדתי גם תיאוריה של מוזיקה. מהבחינה הזאת הייתי ילד מאוד חנון, שמשקיע בדברים שמחייבים המון משמעת עצמית ולימודים רוחניים במידה מסוימת. לצד זה הייתי תלמיד מאוד שובב בבית הספר.

"בשעות שבהן לא הייתי מנגן ביליתי בעיקר עם החברים שלי בעפולה ברחובות ובשדות. עשינו הרבה מעשי שטות שמוטב לא להרחיב עליהם. בכיתה ט' עשיתי את אחת הטעויות הגדולות של חיי. בגלל שהחברים שלי בחרו לעבור מבית ספר עיוני לאורט עפולה, והיה חשוב להיות עם החבר'ה, גם אני עברתי לאורט עפולה למגמת אלקטרוניקה. הסתבר לי מהר מאוד שבאלקטרוניקה צריכים ללמוד פי שתיים יותר מאשר בעיוני, ושכל הלימודים הם לימודים מאוד ריאליים ועם המון עבודות של תכנון ושרטוט וכל מיני דברים שהייתי גרוע בהם. יצא שמכיתה ט' עד י"ב סבלתי מאוד בבית הספר, וסיימתי את התיכון בציונים לא טובים. לימים זה הוביל אותי להשלים בגרויות ולעשות שנת קדם-משפט". 

אילן סופר / צילום: יונתן בלום
 אילן סופר / צילום: יונתן בלום

בן עורך דין

"מגיל מאוד צעיר נמשכתי למשפטים ולעריכת דין. זה קרה אגב הספר הקלאסי 'בית דין' על עו"ד סמואל לייבוביץ' וצפייה בסדרות טלוויזיה. מצד אחד היה לי את החיידק של עריכת דין, ואחי הגדול גם הלך ללמוד משפטים אחרי הצבא, ומהצד שני הייתה לי את המוזיקה וחלמתי להיות מוזיקאי.

"במידה רבה תחום המשפטים היה החלום של אימי. אולי היא לא חלמה ששלושה בנים שלה ילמדו משפטים, אבל בוודאי שיהיה לה בן עורך דין. השתעשעתי אז ברעיון שאהיה מוזיקאי מקצועי, אבל בתקופת הצבא הבנתי שעדיף שזה יישאר בגדר תחביב ולא יהפוך להיות מקצוע לחיים, כי בסוף מהדבר היפה והנעצם הזה, המוזיקה, הקיום היומיומי הוא מאוד קשה. אתה נאלץ להתפרנס בעיקר מהוראה ולעסוק בכל מיני דברים שאתה לא אוהב. חשבתי שאם אני באמת רוצה ליהנות ממוזיקה אני צריך לשמור את המוזיקה כתחביב, ולהתפרנס מעריכת דין".

המסלול

"התמחיתי במשרד ש. הורוביץ. לא ידעתי אז מה ההבדל בין צווארון לבן לבין ליטיגציה מסחרית או תאגידים, אבל היה לי ברור שעריכת דין מבחינתי זה ההופעה בבית המשפט. הליטיגציה זה משפטים בעיני. לא עניין אותי כל מה שנוגע לעריכת עסקאות ודברים כאלה. ש. הורוביץ נחשב אז למשרד הליטיגציה המוביל, אמנון גולדנברג עדיין היה עורך דין פעיל, וזה היה מושא החיקוי של כל התלמידים הטובים שרצו להתמחות בליטיגציה.

"אחרי 13 שנה במשרד ש. הורוביץ, מתוכן שמונה שנים כשותף, הבנתי שתהיה לי בעיה לפרוץ את תקרת הזכוכית של הליטיגטורים הבכירים והוותיקים של ש. הורוביץ, ואני חייב למצוא לעצמי נתיב אחר. התלבטתי מאוד אם לפתוח משרד או להצטרף למשרד אחר, ואז קיבלתי הצעה ממשרד גולדפרב, לבוא לחזק את תחום הליטיגציה. אחי כבר עבד שם כעורך דין וזה קסם לי, אז הסכמתי. הקמתי מחלקה שעסקה גם בליטיגציה מסחרית וגם בצווארון לבן. בתקופה הזאת ייצגתי את הגופים הכי גדולים במשק, בהם שיכון עובדים ואזורים, ועשיתי כמה תיקי צווארון לבן מאוד בולטים, כמו מנופים פיננסים. בשלב מסוים הגיע אלינו מיקי גנור וסיפר לי את סיפור פרשת הצוללות מהזווית שלו".

מיקי גנור

"מכיוון שאני לא מייצג יותר את מיקי גנור, אני מעדיף שלא להתייחס למקרה הספציפי שלו, אני רק אומר שככל שזה היה תלוי בי הוא לא היה חוזר בו מהסכם עד המדינה. ניסיתי לחסום בגופי את הרצון שלו לחזור בו מעסקת עד המדינה, והוא החליט אחרת, אז כל שנותר לי זה לאחל לו בהצלחה".

ניר חפץ

"ניר חפץ לא פעל על-מנת להשיג דבר מה לעצמו. הוא גם לא נחשד בכך. ככל שבחשדות יש אמת, אז ניר חפץ מצא עצמו בסיטואציה שבה הוא מתבקש לשמש כאיש ביניים בין לשכת ראש הממשלה לבין וואלה, כדי לשפר או לסייע בקידום ענייניו של ראש הממשלה. המעשים שעשה חפץ ביום יום שלו הם לא כאלה שפליליות מתנוסס מעליהם. הוא לא רצח, לא שדד, לא אנס.

"כבר מהמפגשים הראשונים שלי עם ניר חפץ לפני החתימה על הסכם עד המדינה, התרשמתי באופן בולט משני דברים - קודם כל שהוא אדם מאוד אמין, ואני מאמין שהוא גם יהיה עד מאוד אמין, ודבר שני זה שלא רק שהוא לא שונא את ראש הממשלה ואת רעייתו, אלא שיש לו הערכה רבה אליהם והזדהות גדולה אתה".

אז הוא מסבך אנשים שהוא אוהב.

"נכון. בסיטואציה שבה הוא נדרש לבחור בין שתי רעות, בין האפשרות שהוא ישכב על הגדר ויכחיש ויכפור, וישלם את מלא המחיר לבין האפשרות שהוא יספר את מה שהוא יודע, גם אם לפי פרשנות מסוימת זה עלול לפגוע בראש הממשלה, אז הוא בחר באפשרות השנייה.

"לפני שהוא פגש אותי הוא שתק בחקירה, אבל בין האפשרויות הרעות הללו הוא בחר לספר את העובדות, והוא לא מפרש אותן ונותן להן כותרת פלילית. הוא בסך-הכול מעיד על עובדות, הוא לא נותן פרשנויות, הוא לא מעיד שניתן שוחד או שלא ניתן שוחד. הוא מעיד שביום זה וזה, הוא הלך לגורם זה וזה ואמר לו כך וכך וביום זה וזה הוא הפגיש בין X ל-Y. הוא לא עושה את הסיכום של הדברים האלה, ונותן להם את הכותרת, פלילי-לא פלילי, שוחד, מרמה והפרת אימונים או כל דבר אחר.

"מהבחינה הזאת, אני חושב שההתמודדות המוסרית שלו היא הרבה יותר קלה. הוא היה צריך לבחור בין לסבך את עצמו ולגרור את עצמו לתוך מלחמה אין סופית שאנחנו יודעים מה המשמעויות שלה, מה העלויות שלה ומה המחיר המשפחתי שלה וכו'. האפשרות שנייה היא לספר את האמת ואך ורק את האמת, ובתמורה להגיע לעסקה עם הפרקליטות שהוא לא עומד לדין ולא ישלם מחיר פלילי. אני חושב שבין שתי הבררות האלה הוא עשה את הבחירה הנכונה".

הביקורת על היועץ המשפטי ופרקליט המדינה

"אני לחלוטין לא שותף לביקורת נגד המשטרה, פרקליט המדינה והמשטרה שעולה ביתר שאת על רקע תיקי נתניהו. אני מכיר את עבודת המשטרה והפרקליטות מקרוב, ובכל הניסיון שיש לי בטיפול בתיקים האלה אני מתרשם שהטיפול הוא ענייני מאוד, אחראי מאוד ורציני מאוד. תיקי נתניהו הם לא הפעם הראשונה שהפרקליטות והמשטרה נמצאים תחת מתקפה על-ידי חשודים בפלילים, ואני חושב שזו אסטרטגיה שגויה. מספיק לראות את ההבדל בין איך שמתנהג דרעי היום לבין איך שהוא התנהג בתיק הפלילי הקודם שלו. הוא למד את הלקח. הוא למד שהגישה הזאת שאתה הולך על הראש של הפרקליטות והמשטרה, ומנסה להפוך אותם לאויב, זו גישה שגויה, מוטעית והיא לא משיגה את התוצאות.

"הסנגורים בתיקי ראש הממשלה צריכים לנהל את התיקים בזירה הנכונה, ויש בתיקים האלה מספיק מה לטעון. בכל אחד מהתיקים האלה יש בהחלט ניואנסים ויש בהם טיעונים משפטיים וטענות עובדתיות, ויש הרבה מאוד עבודה לעורכי דין. כל הדרכים העוקפות של לתקוף את רשויות האכיפה מחד או ליצור איזשהם מסלולים עוקפים של שינוי המבנה החקיקתי במדינת ישראל, כדי להשיג הישגים משפטיים, הם כיוונים שגויים".

אתה מתכוון למשל שאפשר לתקוף את התיזה שסיקור אוהד שווה שוחד?

"אני לא אכנס לטענה ספציפית, אבל אני כסנגור בהחלט רואה גם את התפירה הגסה במקומות מסוימים בתיקי נתניהו, את השלמת הפערים, את הנחת ההנחות. בכל המקומות האלה אני חושב שיש לסנגורים הרבה עבודה והרבה מה לעשות. הם בהחלט יכולים להשיג פה הישגים ולשנות פה את פני התמונה. שם צריכה להיות ההתמקדות, לא בביקורת אישית נגד גורמי האכיפה, ולא בניסיון לשינוי פני המשטר במדינה".

עדי מדינה

"עדי מדינה, בדומה לעסקאות טיעון, זה רע הכרחי. זה דבר שהוא בוודאי לא אידאלי - עדיף היה שהמשטרה וגורמי האכיפה בחוק היו מפצחים קשיים באמצעי חקירה מתוחכמים, ולא נעזרים בעדי מדינה, אבל הרבה פעמים זה יותר משרוצה העגל לינוק רוצה הפרה להניק. יש פה שני צדדים, ויש פה גם את החשוד שמעוניין בפתרון הזה ומכוון אליו הרבה פעמים.

"המשטרה עצמה מאוד מאוד נזהרת מלהגיד לבן אדם 'תהיה עד מדינה, הכול ייסלח לך, הכול יישכח לך'. בדרך-כלל זה לא מתנהל בצורה כזאת, אלא בצורה הרבה הרבה יותר מרומזת, באמירות ש'מצבך מאוד רע', 'מצבך גרוע', 'חבל לך', 'חבל שאתה ממשיך בכיוון הזה' - דברים כאלה שמביאים את האדם להציע בעצמו את ההצעה שהוא יהיה עד מדינה.

"הקולגות שלי שלא מעוניינים לייצג עדי מדינה ומתפטרים כשהלקוח שלהם הולך לכיוון הזה, עושים את זה מטעמים אנוכיים בעיני, בהם החשש מפני העובדה שאם הם ייצגו עובדי מדינה אולי בעתיד אנשים יחששו להפנות אליהם חשודים, כי הם לא ישמרו על לכידות המחנה. הם חוששים שהם יבריחו לקוחות. הדבר השני שאני נתקלתי שיש בו זה כיפוף של תפיסות שמקורן ביהדות, שלא מוסרים יהודים לידי הגויים, אבל מאז שחידשנו את הריבונות היהודית בארץ ישראל, הנימוק הזה הוא נימוק מסולף. נימוק נוסף הוא יבוא של קוד התנהגותי מהעולם התחתון של סנגורים פליליים של צווארון כחול, לא של צווארון לבן, שיודעים שבעולם העברייני אם אתה פעם אחת משתף פעולה עם הרשויות זה הסוף שלך.

"אני חושב שהעיקרון המנחה ייצוג של חשוד בפלילים הוא אחד ויחיד וזה טובת הלקוח. אתה צריך למקסם את זכויותיו של הלקוח, ולהשיג לו את התוצאה הטובה ביותר. הסייג היחידי לזה זה שאסור בשום פנים ואופן, לשתף פעולה עם חשוד שאתה יודע שהוא איננו אומר אמת, במובן הזה שעדותו עשויה לסבך אחרים. זה צריך להיות הקו האדום, אבל כל עוד הלקוח שלך הוא דובר אמת, על-פי אמות-המידה שלך, על-פי המבחנים שלך, כי אתה לא חוקר כליות ולב, אבל יש לך בכל זאת את הכלים ואת הניסיון להעריך אם הוא אומר אמת או לא, אתה צריך לעשות הכול כדי שהוא יצא בתוצאה הטובה ביותר.

"אני לא רואה פה בעיה מוסרית מעצם העובדה שעד אומר עדות אמת חותם על הסכם עד מדינה. אני חושב שעמדה אחרת היא ממש מגוחכת בהתחשב בעובדה שעורכי דין של הצווארון הלבן, שלא מייצגים עדי מדינה, מייצגים סרסורים וסוחרי סמים, רוצחים, אנסים ופדופילים אבל רק עדי מדינה לא".

ההדלפות

"המשקל של השיח הציבורי הפך להיות הרבה יותר גדול מאשר בעבר, וכבר קשה לשמור על העקרונות המוקדמים שהמשפט מתנהל רק בבית המשפט, ושעיניו של בית המשפט מכוסות מפני כל מה שקורה מחוץ לאולם. בעיני, העובדה שהתקשורת מגיעה כמעט לכל מקום נזקפת לזכותה של התקשורת, ואני לא חושב שמישהו יכול לבוא בטענות לתקשורת שהיא עושה מאמצים עליונים לחשוף כל בדל ראיה בתיקים ציבוריים, כמו התיקים של ראש הממשלה.

"הרבה פעמים השימוש שנעשה נגד הדלפות הוא מניפולטיבי. הרבה פעמים המדליפים תוקפים בעצמם את ההדלפות. הגורם שמדליף יוצא אחר-כך במתקפות משולחות רסן בתקשורת, במשטרה ובפרקליטות נגד ההדלפות. הייתי עד לדברים האלה לא פעם ולא פעמיים, אז צריך לקחת בזהירות את כל אלה שטוענים נגד ההדלפות, ולא פעם צריכים לקשוט את עצמם תחילה".

עצמאות

"תמיד קינן בי החיידק הזה של להקים לי את חלקת האלוהים שלי, לנהל אותה על-פי דרכי, לשלוט בתיקים שבהם אני מטפל ובאנשים שבהם אני מעסיק. הייתה לי הרבה מאוד עצמאות גם במשרד ש' הורוביץ וגם בגולדפרב, אבל עדיין הייתה לי תחושה שאני קצת הולך לאיבוד בתוך הארגון הגדול, ונדרש להשקיע זמן לכל מיני נושאים ועיסוקים שאני פחות אוהב, ולניהול ופוליטיקה פנימית ודברים מהסוג הזה שקיימים בכל ארגון גדול.

"על הרקע הזה הגעתי להבנה שהגיע הזמן להקים לי את הממלכה שלי, ויחד עם עוד שלושה שותפים צעירים, פתחתי את המשרד. כל הלקוחות שלנו, ללא יוצא מן הכלל, הלכו איתנו. ראיתי גם שמשהו ביציאה לעצמאות נוסך באנשים ביטחון. מישהו נתן לי דוגמה מתחום אחר לגמרי ואמר לי שזה כמו להיות שף במטבח של מסעדה מאוד מצליחה לבין לפתוח מסעדת שף. ברגע שאתה פותח מסעדת שף זה סטייטמנט.

"בהתחשב בעובדה שמשך החיים ומשך הקריירה מאוד התארך בעשורים האחרונים לפתוח דף חדש בשנות ה-50 לחיי זה דווקא שלב מצוין, ויש לי עוד הרבה מאוד שנים של עבודה, כך אני מקווה".

שרון

"את אשתי שרון הכרתי בלימודי קדם-משפטים. היא הייתה התלמידה הבולטת ביותר בקדם המשפטים במחזור שלנו. בסוף שנה א' ללימודי משפטים נהיינו חברים ובסוף שנה ג' התחתנו. נרשמנו להתמחות יחד בש. הורוביץ כשעוד לא היינו נשואים, אבל כשהתחילה ההתמחות כבר היינו נשואים. אחרי ההתמחות נשארתי לעבוד בש' הורוביץ, והיא עזבה.

"לאורך כל השנים הקפדנו מאוד לא להביא את העבודה הביתה. לא במובן הפיזי, כי שנינו עובדים בבית לא מעט, אבל החלטנו לא לערב את זה לתוך חיי המשפחה ואל תוך השיח היומיומי. לכל אחד יש את העולם שלו, ואנחנו מתייעצים אחד בשני בדברים מאוד טכניים מסוג של כמה ימים צריך בשביל להגיש בקשה בסדר דין מקוצר או משהו כזה, אבל אנחנו לא נכנסים אחד לתוך התיקים של השני.

"אני חושב שהעירוב של העבודה לתוך החיים האישיים הוא מאוד בעייתי ומסוכן. התמזל מזלנו ושנינו עומדים בזכות עצמנו, וכל אחד מאיתנו יכול לנהל את הקריירה שלו ואת חיי העבודה שלו, ללא תלות באחר".

סדר יום אופייני

"אני איש של הרגלים במסגרת יום העבודה שלי. למרות שביום עבודה יש הרבה שימועים, חקירות וטירוף, המסגרת פחות או יותר לא משתנה. אני מגיע לעבודה בשמונה בבוקר ועוזב את העבודה בשמונה בערב פחות או יותר. כל יום נראה מהבחינה הזאת אותו דבר. יוצא לי הרבה פעמים להשלים עבודה בשישי ובשבת, אבל בערב באמצע השבוע אני כמעט אף פעם לא עובד מהבית. בכלל אני ממעט מאוד בלהביא עבודה הביתה. אם יש לי עבודה שלא סיימתי וזה קורה בעיקר בסופי שבוע, אני מעדיף לנסוע למשרד, לעבוד שם מספר שעות ולחזור הביתה".

פנאי

"אני קורא המון, ספרות יפה, פילוסופיה וספרי פסיכולוגיה. אני גם שומע המון מוזיקה, ויש לי משרעה של טעמים מוזיקליים מאוד מאוד רחבה, מהיפ הופ ועד מוזיקה קלאסית. אני עדיין מנגן אבל הרבה הרבה פחות, אני כבר חלוד. כל פעם שאני חוזר לנגן אני מתוסכל מזה שאני לא מסוגל לנגן כמו פעם, ואני מתייאש".

קריירה חלופית

"הייתי לומד פסיכולוגיה. אני מאוד אוהב את תחום הפסיכולוגיה ובעבודת העורך דין יש ממד מאוד גדול של פסיכולוגיה, גם ביכולת שלך לנסוך בלקוח את הביטחון שהוא בידיים הטובות, גם בחקירות נגדיות, גם במניפולציה שאתה נדרש לעשות, במשאים ומתנים. לפסיכולוגיה יש משקל מאוד גדול בעבודה של ליטיגטור. חשבתי ללמוד את זה כי זה עניין אותי מאוד, אבל כנראה שלא מספיק עד כדי כך שהפכתי את זה לקריירה".

חלום שלא הגשמתי

"אני חולם לחיות תקופה באירופה, עם עדיפות לפריז, או לגור תקופה בניו יורק".

לא יודעים עליי

"שאני אוהב לבשל. מנת הדגל שלי היא אורז פרסי, כזה שהופכים את הסיר. אנשים מתעלפים מהמנה הזאת. זה יוצא פגז. אנחנו מארחים המון, ואני אוהב לבשל לאורחים". 

"הייתי מבצע עבירה כלכלית, ובגדול. משהו כמו שימש במידע פנים"

מה מכעיס אותך?

"חוסר צדק".

על מה אתה מתחרט?

"אני מתחרט על הרבה דברים ברמה הבין אישית, היומיומית, כשאני מדבר לא יפה ואני צריך להיות יותר סובלני, אבל לא בדברים הגדולים של החיים".

מה עשוי לשבור את רוחך?

"אני אדם מאוד אופטימי. קשה לי לחשוב על משהו שישבור אותי".

למי אתה מתגעגע?

"לילדות".

באיזו אמונה תפלה אתה מאמין?

"בעיקרון אני לא מאמין באמונות תפלות, אבל לפעמים כשעובר לפני חתול שחור, אני לא מתאפק ויורק".

מיהו גיבור ילדותך?

"גיבורי מערבונים, כמו ג'נגו ואחרים".

את מי אתה מעריץ?

"בוב דילן".

אם היית יכול להיוולד מחדש, מי היית רוצה להיוולד?

"אני. אני לא מצליח לראות את עצמי בעור של מישהו אחר".

מה גורם לך להרגיש טוב עם עצמך?

"הצלחות מקצועיות".

מתי צחקת בפעם האחרונה?

"אני צוחק כל הזמן".

מתי בכית בפעם האחרונה?

"אני בוכה מעט מאוד. הפעם האחרונה הייתה כשנשאתי דברים לכבוד אבי ביום הולדתו ה-80".

בעבור מה תסכן את חייך?

"על -מנת להציל את הזולת, בעיקר ילד, אבל זה צריך להיות באירוע מאוד ספונטני ללא מחשבה מוקדמת".

על מה לא תסלח?

"אני טיפוס שלא שומר טינה. אין לי חשבונות פתוחים".

מה חסר לך בחיים?

"יותר פנאי למשפחה ולפיתוח דברים לנפש".

מהו המאכל האהוב עליך?

"פלאפל".

מהו הצליל האהוב עליך?

"ניגון פסנתר".

איזה חטא הייתה מבצע אילו הייתה יודע שלא תיתפס, ולא תשלם כל מחיר?

"הייתי מבצע עבירה כלכלית, ואם כבר לבצע עבירה אז בגדול. משהו כמו שימש במידע פנים, הרצת מניות ועבירות כלכליות מהסוג הזה".

מה הדבר הכי מפחיד בלהיות עורך דין?

"אכזבה של הלקוח".

כיצד היית רוצה למות?

"במיטתי, מוקף בבני משפחתי". 

אילן סופר - תעודת זהות 

אישי: סופר (54) נולד בעפולה ומתגורר ברמת-גן. נשוי לעו"ד שרון קליינמן-סופר, בעלת משרד עורכי דין פרטי שמתמחה בתחום עבירות הצווארון הלבן, ואב לשלוש בנות שירה (22.5), גאיה (21) ואלמה (18)

מקצועי: במרץ אשתקד הקים את משרד עורכי הדין אילן סופר ושות', יחד עם שותפים צעירים שעבדו איתו בשנים האחרונות - עורכי הדין אלעד בקר, גיא ווילף ויונתן דורי. קודם לכן, כיהן במשך למעלה מעשור כשותף בכיר וכראש מחלקת ליטיגציה מסחרית וצווארון לבן במשרד גולדפרב זליגמן ושות'. לפני כן היה שותף במשרד ש. הורוביץ

תחומי התמחות: ליטיגציה מסחרית ואזרחית, מינהלית וציבורית, וכן הגנה על חשודים ונאשמים בתיקי צווארון לבן לרבות בתיקים בעלי פרופיל תקשורתי וציבורי גבוה

עדי מדינה: החליף את עורך הדין ירון קוסטליץ בייצוגו של יועץ התקשורת ניר חפץ בפרשת בזק-וואלה, ואת עו"ד נתי שמחוני בייצוגו של מיקי גנור בפרשת הצוללות. סופר אחראי להסכמי עד המדינה שהשניים חתמו, לאחר ששמחוני וקוסטליץ לא ראו בעיין יפה את רצון לקוחותיהם לחתום על הסכם עד מדינה. לאחרונה גנור חזר בו מהסכם עד המדינה, והחליף את סופר בעו"ד אחר

לקוחות בתחום הצווארון לבן: מזוהה עם ייצוג בשורה של פרשות, ביניהן פרשת מנופים וההרשעה בשוחד של איש העסקים דודי אפל

לקוחות בתחום האזרחי-מסחרי: מייצג שורה ארוכה של תאגידים ואנשי עסקים מהגדולים והמוכרים במשק, בהם שופרסל, תנובה, בנק הפועלים, שיכון ובינוי, אזורים, לפידות קפיטל, דור אלון, דור אנרגיה ודור כימיקלים. סופר מעיד על עצנו שהוא "עדיין מחזיק את עצמי כעורך דין אזרחי מסחרי"

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988