דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

לא רוצה להתגזען, אחי: זה הזמן להשאיר את השנאה מאחור

ההנחה שבכולנו טבועה גזענות ולכן עלינו להשלים איתה מתאימה לעידן שיש בו נסיגה של ההיגיון והתבונה

דרור פויר / צילום: יונתן בלום
דרור פויר / צילום: יונתן בלום

א.

"תן להתגזען אחי", אמר לי השבוע ידיד, "זה רק שנינו פה". ישבנו בבר באבן גבירול למשקה של אחר צהריים. "זה הרי קיים אצלנו, אין מה לעשות", הודה כממתיק סוד, "אז לפחות תן להוציא את זה". אּגרפתי את ידי בחוזקה מתחת לבר עד שציפורניי חרטו עמוק בבשרי ופרקי אצבעותיי הלבינו כשלג. לא רוצה להתגזען איתך אחי, עניתי. לרגע עוד חשבתי להחליף נושא, אבל מה הטעם, הקסם פג. סיימתי את המשקה בלגימה והזמנתי חשבון.

כל-כך הרבה תופעות ישראליות מכעיסות, מעציבות, איומות ונוראות חשפה מחאת האתיופים, אבל בעיניי אחת עומדת מעל כולן - עמדה שכמעט לא הובעה בגלוי בסיבובים קודמים, אבל הפעם מופיעה בכל מקום כל הזמן: מעין תובנה עמוקה ואמיצה לכאורה, שלפיה צריך לקבל את העובדה הבלתי ניתנת לערעור שכולנו גזענים והגזענות בכל מקום. ככה זה ואין מה לעשות, צריך להשלים עם זה. כאלה אנחנו וזה הקסם הישראלי - אוהבים עלייה אבל לא אוהבים עולים, חה חה, איזו חבורה של חברמנים!

הנה פסקה שהרכבתי מציטוטים אמיתיים שלקחתי מעשרות התבטאויות בטלוויזיה, ברדיו ובמאמרי דעה בעיתונים. הדוברים שונים, גברים ונשים, משמאל ומימין, אבל כולם נושאים קול אחיד. כולם אנשי רוח ושם שבאו להוקיע את הגזענות, אבל מרוב כוונות טובות ומה שנראה כמו ניסיון אמיץ להישיר מבט פנימה, תקעו לנו את הגזענות כמו מסמר בלי ראש בתוך הנפש.

אתן לקולאז' המילולי שלי לדבר בעד עצמו: "מי מאיתנו יודה שהוא גזען? הרוב לא, אבל עלינו להכיר בעובדה שבכל אחד מאיתנו נטוע גזען קטן. הצבע הוא מרכיב משמעותי ומיידי המשפיע על חוויית החיים. מחקרים מוכיחים שהגזענות טבועה בנו עמוק ממה שהיינו רוצים להודות. היא בטבענו. קיימת בנו גזענות שאפילו איננו מודעים לה, גזענות סמויה, שקופה וחסרת ריח, שנהפכה ללגיטימית. בני האדם, גם בעלי דעות ליברליות, הם גזענים. עם יד על הלב, כמה מקוראי הפסקה הזאת היו שמחים אם בתם הייתה מביאה הביתה גבר אתיופי?".

לא רוצה להתגזען / איור: תמיר שפר
 לא רוצה להתגזען / איור: תמיר שפר

גזענות זה רע, הם אומרים לנו, גזענות זה נורא ואיום. אבל היי חביבי, זה בסדר, כי כולם ככה - ואם כולם ככה, לא יכול להיות שכולם רעים, נכון? אם כולם ככה, אולי זה לא רע כמו שאמרו לנו? אם כולם ככה וזה כל-כך עמוק, אין בכלל סיכוי לשנות, ואם אין סיכוי לשנות, לפחות נקבל את הצד הזה בנו, ואם כבר לקבל, למה לא ללכת עם זה בכל הכוח? תן להתגזען אחי.

ב.

לא זו אף זו: בגלל שהגזענות היא, כך למדנו, כל-כך סמויה וכולנו גזענים, הרי שמי שמבטא עמדה נגד גזענות הוא לא רק שקרן, הוא גם צבוע ופריבילגי. זה בדיוק המלכוד הליברלי שאני פוסע לתוכו ברגעים אלה בעיניים פקוחות, אבל אני, תקשיבו טוב, לא גזען. לא גזען, לא שוביניסט, לא הומופוב ולא שום דבר ממה שאנשים נוטים להחשיב כטבעי או כנטוע בנפש.

נותנים בה סימנים וקוראים לה בשמות: גזענות סמויה, גזענות הפוכה, גזענות של ציפיות נמוכות. אבל הציפיות הכי נמוכות שלנו הן מעצמנו. יודעים מה, אני הולך איתכם - זה בתוכי. אז מה? זה עושה את זה לדבר טוב? מוסרי? ראוי? היית רוצה להיות בצד השני שלה? גם אם זה בתוכך, אל תשלים עם זה. גם אם זה נכון והגזענות רוחשת בתוכי כֶּגחל, הרי שאני לא מפיח בה רוח ונותן לה מקום עד שתיהפך למדורה. להיפך, אני משתין עליה לכבותה עוד כשהיא קטנה.

גם בואו, הגזענות לא נטועה בנו כל-כך עמוק כמו שהגזענים מנסים להסביר לנו. יש לה שורשים עמוקים בחברה, זה נכון, עמוקים מדי, אבל אין לה שורשים אמיתיים בנפש של היחיד. הגזענות היא מחלה של החברה, לא של האדם. היא צפה כפסולת פלסטיק על אוקיינוס התודעה. עשרה ימים של מדיטציה יראו לכם את זה, אבל אני סוגר לכם את הפינה הזו בשתי דקות: עצמו עיניים במרחב בטוח ושקט, חפשו את הגזענות בתוככם ובסוף תבינו שהיא לא יצר בסיסי, לא דחף קמאי ולא תשוקה בלתי נשלטת. היא לא מחשבה ולא תחושה, לא כאב ולא עונג, היא כלום - סתם קיטבג ישן שהחברה השאירה בתוך המוח שלכם והלכה.

הכול תעלול, הכול שקר, הכול מבנה חיצוני, הכול כלי שיַקל על השליטה בנו. זאת האמת. את לא באמת גזענית. אתה לא באמת גזען. הסר את מחסום העיניים ואל תיכנע כל-כך מהר.

ג.

אני מאשים את הלך הרוח של הכלכלה ההתנהגותית, מהלהיטים המחשבתיים הבולטים כבר כמה עשורים, ובמרכזה, אם לפשט את הדברים, התפיסה שרואה את האדם כיצור לא רציונלי. זו תורה מבריקה שמהווה בסיס רעיוני לתורת היחסות ולמהפכה הפוסט מודרנית שהתיימרה למוטט את הקיר בין טוב לרע, גבוה ונמוך. תוך כמה שנים התערערו כמה אמיתות שחשבנו לנצחיות, וזה קצת מבלבל.

מבלבל, וגם מדרון תלול יחסית אל ראיית עולם רעילה וליצירת תרבות די חולה. הרי אם האדם לא רציונלי, מה יש לנסות ולשפר אותו? אפשר לוותר, נשאר רק לשפר את השיווק. ואם האדם לא רציונלי, למה לא לזנוח את ההיגיון והתבונה והצדק לגמרי, לקבל שהוא גם גזען וזה לא בהכרח רע, הוא פשוט נולד ככה וזכותו להשמיע את קולו מול העוול שנגרם לו. אחד נולד לתוך 40 שנות דיכוי, הדרה, אפליה ואלימות משטרתית, והשני הפסיד את הקבבונים בחתונה של חברה של אשתו מהעבודה - בואו נעמיד אותם זה מול זה, כי שניהם צודקים, עובדה ששניהם כועסים.

באחד מכלי התקשורת הפופולריים קראתי את המשפט המדהים הבא, שבו מלין הכותב על "נטיית ההזדהות עם האנדרדוג" - בעיה רצינית מאוד ש"עלולה לפגוע שלא בצדק בהרבה מאוד אנשים חזקים". הבנתם את זה?

נפלתי.

ד.

המטוטלת הגדולה מתרחקת מההיגיון. אנחנו נסוגים מההיגיון או שהוא נסוג מאיתנו, אין לי מספיק פרספקטיבה בשביל לראות, אבל זה מה שקורה. אנחנו חיים בעידן המיזולוגי. מִיזוֹלוֹגְיָה: שנאת הדעת וההיגיון. ידידי אפלטון הגה את המילה בפיידון, הדיאלוג האחרון של האח סוקרטס לפני ששתה את כוס התרעלה. הוא טען שהמִיזוֹלוֹגְיָה נובעת מאותו מקור כמו המיזנתרופיה, שנאת המין האנושי. שתיהן הולכות יחד, יד ביד אל עבר האבדון. את הקטע עם היד ביד לאבדון הוספתי בעצמי. אפשר לראות את המיזולוגיה בכל מקום. העובדות כבר לא חשובות, האינטלקטואל הוא יפה נפש, אויב, שלא יתערב, פריבילג צבוע ושקרן. זו המציאות. התבונה בנסיגה - ואני מקווה שאתם מכירים אותי מספיק בשביל לדעת שאני לא מחלק תבונה לפי ימין ושמאל.

כאדם נבון למחצה, אני חייב להתייצב לצד התבונה וכוחותיה. תגידו צדקן - עדיף על גזען. תגידו אשכנזי לבן - עדיף על גזען. תגידו צבוע - גם עדיף על גזען. וזיכרו: הגזענות היא מחלה של החברה, לא של האדם. היא צפה כפסולת פלסטיק על אוקיינוס התודעה. היא לא יצר בסיסי ולא דחף קמאי, היא לא מחשבה ולא תחושה, לא כאב ולא עונג, היא כלום - סתם קיטבג ישן שהחברה השאירה בתוך המוח שלכם והלכה.

תפתחו עיניים ודי לגזענות! 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות