לארגונים אין ברירה אלא להכשיר את עובדי העתיד כבר עכשיו

אין ברירה אלא להתמודד עם האתגר וזה דורש מאיתנו להקשיב לקולות אחרים וכן, גם להכשיר את כל מי שרוצה להכין את עצמו לכל עתיד שיגיע

עובדת עייפה / צילום: Shutterstock
עובדת עייפה / צילום: Shutterstock

זה כמה שנים שאני עוקבת אחר הסיפור של AT&T, שהודיעה כבר בשנת 2016 שבתוך חמש שנים היא לא תזדקק עוד לאחוז גדול מאוד מעובדיה ולכן היא תשיק תוכנית שתאפשר לעובדים להכשיר את עצמם לתפקידים של העתיד בחברה.

אמזון יצאה השבוע בהודעה דומה: היא תכשיר מחדש 100 אלף עובדים בהשקעה של כ-7,000 דולר לעובד עד 2025, בלי התחייבות להישאר בארגון. אחד האתגרים בהכשרות פנימיות הוא הדרישה לבחור אילו מיומנויות נצטרך בעוד כמה שנים. במאמרים הרבים שפורסמו בנושא תפס אותי במיוחד משפט שאמר אחד המנהלים בארגון בדיוק בנושא הזה, שהמשחק הזה של בחירת המנצחים פירושו שנבחר גם מפסידים. לכן לא מפליא שארגונים מתלבטים בשאלה אם תוכניות כאלה הן בכלל עניין כלכלי מבחינתן ואם לא עדיף לפטר ולגייס עובדים מתאימים מן המוכן.

במקרה של אמזון, מדובר על הכשרת עובדי מחסנים המועסקים בשכר מינימום לתפקידים כגון ניהול טכנולוגיה, ניהול תהליכים בארגון, אפילו מהנדסי תוכנה. והדבר המעניין הוא ההכרה בכך שההכשרה הכרחית גם אם העובדים יעזבו אחריה.

ארגונים יודעים שהתוצאות של הכשרות כאלה אינן ברורות, אבל דווקא ההבנה הזאת נותנת לארגון כוח לבצע מהלך כזה. כי גם אם בחרנו את התחום הלא נכון והכשרנו עובד למשהו שאנחנו לא צריכים, עדיין הכשרנו עובד ומישהו אחר במקום אחר צריך אותו. ולהיפך. אנחנו לא יכולים להשאיר את האתגר של עדכון היכולות למדינה, למערכות החינוך וההכשרה. אנחנו חיים בעיצומה של תקופה שבה קצב החידושים הופך אחוזים הולכים וגדלים מהידע של רבים מאיתנו ללא רלוונטיים. כולנו, בכל מקצוע ובכל תחום, חייבים לעדכן גם ידע, גם יכולות, גם כלים, גם התנהלות. אם לא נעשה זאת, נמצא את עצמנו לא רלוונטיים לשוק העבודה.

מי שצופה בימים אלה בסדרה המדוברת Years and Years של BBC ו-HBO יכול להיווכח בהשלכות הגיאו-פוליטיות הקשות על מדינות שאזרחיהן גילו לפתע שהם כבר לא יכולים לעבוד במקצוע שלהם, שהם לא יודעים כיצד להתפרנס. לכן אין זה מופרך כלל שארגונים יבינו שאין להם ברירה אלא לפעול להיפוך המגמה. כדי להימנע מאבטלה טכנולוגית צריך להבין שהתפתחות העולם סביבנו מחסלת תפקידים בתחתית הסולם ומוסיפים חדשים בראשו. זה אומר שסולם הדרישות למיומנויות עולה וחייבים להכשיר אנשים בהתאם.

ואם זה לא מספיק, אז יש עוד סיבה שלא תאפשר לארגונים לשבת מהצד.

בשיח האסטרטגי שמנהלות הנהלות בתקופה הזאת, המחשבה על המפגש בין הטכנולוגיה לתחום שבו אנחנו עוסקים נעשית עדיין במסגרת המוכרת. השבוע נוכחתי בכך בארגון בריאות גדול, במסגרת פעילות חשובה שעוסקת בהשתנות שירותי הבריאות והשלכותיה על בעלי המקצוע שישבו בחדר. השאלות שעולות הן לרוב קלאסיות: איך יתפקדו צוותי הרפואה, הסיעוד, הטיפול ושאר בעלי המקצוע בתחום הבריאות בעולם שהטכנולוגיה והמידע משנים אותו. אלא שהעתיד שאליו אנחנו צריכים להתכונן הוא לא כזה שבו יהיו לנו כלים לניהול תורים, אפילו לא כזה שבו ניתן שירותים דרך וידיאו או רשת. אנחנו אפילו לא מדברים על השאלה אם המחשב יידע לפענח צילומי רנטגן וסי-טי טוב יותר מרופא. אלה מגמות שכבר קיימות. המחשבה צריכה להיות קדימה יותר.

רק לפני חודש פרסמה אותה אמזון בדיוק שהיא עובדת על מוצר שיוכל לקרוא רגשות אנושיים. איך תשליך העובדה שהכלי הזה יודע לאבחן ולעזור לנו בזמן אמת על מקצועות טיפוליים כמו פסיכולוג או עובד סוציאלי, או מאמן צמוד? גוגל כבר היום יודעת לפני ארגון הבריאות העולמי מתי ואיפה עומדת לפרוץ מגיפה, וקבוצות של חולים משתפות מידע ומשתפות פעולה עם חוקרים ועם חברות תרופות. בעתיד אולי גם נמצא את עצמנו לובשים על גופנו ובתוכו את העזרים שינטרו ואולי יטפלו בנו בלי שבכלל נדע. מופרך? כבר היום אנחנו נעזרים במכשיר שמיעה או בקוצב לב, ואם יגידו לנו מחר שגלולה שנבלע מכילה ננו-רובוטים שיילחמו בשבילנו בתאים סרטניים, לא ניקח?

בעולם הזה המתרגש עלינו, ארגון בריאות לא צריך לשאול מה יהיה תפקידם של צוותי הרפואה, הסיעוד והטיפול בעוד שלוש, חמש, עשר שנים? בעולם הזה אנחנו חייבים לשאול איך צריך לתת את שירות הבריאות לפרט, איך ייראה אבחון, טיפול ומעקב, אילו תפקידים ומיומנויות נובעים מהתהליכים החדשים וכיצד ניתן להתחיל להכשיר כבר היום אליהם כדי שבזמן אמת נהיה אפילו רק חצי מוכנים.

ישבתי לפני כמה חודשים בפורום של דיקנים באחת האוניברסיטאות הגדולות בארץ, בדיון שעסק בשאלות שהאקדמיה צריכה להתמודד איתן בעקבות השינויים בגופי הידע ובחלוקות המסורתיות. מישהו מהפקולטה למדעי החברה אמר בפסקנות שרפואה היא רפואה, וגוף האדם הוא גוף האדם, ואי-אפשר לחשוב שלא צריך ללמד את הרופאים להיות רופאים. דווקא דיקן הפקולטה לרפואה בחדר הציב סימן שאלה על המשפט הזה, וסיפר כמה עולמות שונים פועלים היום במפגש עם הפקולטה לרפואה - במחקר, במכשור, בטיפול ובתרופות; כמה אנשים שלא עברו בבית הספר לרפואה בעבר - מהנדסים, מתמטיקאים, מומחים לאתיקה - נוגעים היום בתחום הרפואה.

האתגר הוא אדיר, ולא מפליא שארגונים מתקשים להתמודד עם דבר שהוא מעבר לטכנולוגיה שתונח לפניהם מחר בבוקר. אבל בנק שלא מבין שבעולם של מטבעות וירטואליים לא יהיו בנקים במתכונתם הנוכחית, ואוניברסיטה שלא מבינה שההגדרות של למידה משתנות ואי-אפשר לשמר את מגדל השן המוכר, ומוסד רפואי שלא מבין ששירותי הבריאות בעוד עשור לא יעברו דרך תורים, רופאים ומרשמים - כל אלה לא ישרדו. כבר ראינו מה קרה לחברות מוניות שלא הבינו שאי-אפשר להוציא אל מחוץ לחוק את שירותי הנסיעות השיתופיות או לסוכני הנסיעות שלא הפנימו את המעבר ל-booking.com ודומותיה, ואפילו לחנויות המסרבות להנכיח את עצמן גם ברשת.

אין ברירה אלא להתמודד עם האתגר. זה דורש מאיתנו, קודם כול, להקשיב לקולות אחרים, שרואים קדימה; להקשיב לצעירים שקולם לא נשמע בדרך כלל במעלה הארגון ההיררכי המסורתי, וכן, גם להכשיר את כל מי שרוצה להכין את עצמו לכל עתיד שיגיע. 

נירית כהן, עולם העבודה העתידי, niritcohen.com

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988