מסעדת בית קנדינוף ביפו העתיקה

בית קנדינוף הוא יופי של מקום לאכול בו, תרתי משמע • חלל ענק ויפהפה ביפו העתיקה עם שירות מצוין ואוכל טעים • רק שירגיעו קצת באגף ה"זה עם זה עם זה וגם זה" בכל מנה

בית קנדינוף/ צילום: שרית גופן
בית קנדינוף/ צילום: שרית גופן

הרגע הכי מוצלח בארוחת הערב שלנו התרחש כמה דקות אחרי סופה. בעצם, מוצלח זה אנדרסטייטמנט. היסטורי. קוסמי. על חושי! יצאנו מהמסעדה. ג'וניור ב' פנה עם אמו לחכות במכונית (הוא עוד יתחרט על זה), ואילו נוער א' הסכים להתלוות אליי לסיור קצר בסמטאות יפו העתיקה שבסופו ממתין, כך הבטחתי, "מוזיאון אורי גלר" הריק עדיין ו"הפתעה".

ההפתעה שהתכוונתי אליה הייתה פסל הכפית המכופפת (הגדולה בעולם?) המוקף בקקטוסים, גדר נמוכה ושלט המפאר את בעליו של המוזיאון בשלל שפות. אלא שאז, שנייה אחרי שכבר הסתובבנו לחזור אל המכונית, עלה באוזניי קול. אורי גלר. לבוש בבגדי ריצה עמד האיש והאגדה, החבר הכי טוב של מייקל ג'קסון, והרצה לתיירים אנגליים בהתלהבות על נזקי הסמים והסיגריות.
בני טען שזה היה הרגע הכי סוריאליסטי שלו בחיים ואני אמרתי שזה היה קצת כמו לפגוש את סלוודור דאלי מחוץ למוזיאון של עצמו בספרד. העובדה שגלר עדיין בחיים לא ממש מפחיתה מגודל האירוע ומוזרותו.

איני בטוח שגם אתם תצליחו לפגוש את גלר מחוץ למוזיאון הריק שלו, אבל גם בלי זה, שווה לכם ללכת לבקר באתר המוזר. אם כמונו, תקדימו לביקור הזה גם ארוחת ערב במסעדת בית קנדינוף החדשה (יחסית), מובטח לכם ערב תרבותי ומהנה.

ומדוע תרבותי? לא רק בגלל המוזיאון (הסגור והריק כאמור) ופסל הכפית המצחיק, אלא גם בזכות המסעדה עצמה, שהיא לא רק מהיפות שבמסעדות העיר והארץ, אלא גם מהתרבותיות שבהן. בקצה המסעדה שוכנת גלריה קטנה ובה כמה עבודות אמנות מוצלחות במיוחד. זיהיתי כמה צילומים אייקוניים ממש של מיכה קירשנר וגם מה שלא זיהיתי.

טורטליני חצילים קלויים עם עגבניות צלוית, זיתים ועוד / צילום: שרית גופן
 טורטליני חצילים קלויים עם עגבניות צלוית, זיתים ועוד / צילום: שרית גופן

הוסיפו לכך ערב קיץ יפואי נעים ברובע העתיק והמעט נטוש (וחבל, כל-כך יפה שם), שירות מצוין וכאמור חלל ענק ויפהפה, ותקבלו יופי של בילוי. רגע, יכול להיות ששכחתי משהו? אה, כן, האוכל.
כבר מזמן טענתי שהאוכל הוא לא תמיד החלק החשוב ביציאה למסעדה. זה של בית קנדינוף הוא אומנם בסדר גמור ומעלה, אבל לא בהכרח, כאמור, החלק המרכזי. בטח לא בערב עם אורי גלר.
פצחנו אם כן בפוקצ'ה לוהטת (אין מסעדה בלי פוקצ'ה בימינו) ומצוינת עם שלל מטבלים - טחינה, לימון כבוש וקרם עגבניות, כולם מצוינים אף הם.

מנת הגספצ'ו הצהוב (מעגבניות שרי צהובות) כללה אף נתחי אינטיאס טרי נא וריבועי נקטרינה צלויה בחמאה. זה היה רעיון מקורי ויפה, וחבל שכמות הפלפל החריף שצורפה למנה (הבנרו* לפי התפריט) הייתה כה גדולה עד שרוב הטעמים, למעט אולי הדג שהיה דומיננטי דיו, נעלמו כמעט כליל מתחת למעטה החריפות.

מרק מלפפונים היה מרק קר נוסף. המנה כונתה עונת המלפפונים ותוארה כטרטר של אינטיאס בווינגרט מלפפונים בנענע. בפועל, זה היה סלט ערבי קצוץ בתוספת נתחי דג קצוצים אף הם, ששחה בתוך מרק מלפפונים קר. מוזר ומצוין למרות המוזרות.

מרק מלפפונים/ צילום: שרית גופן
 מרק מלפפונים/ צילום: שרית גופן

מנת הקלמרי בסקורדיליה צדה כמובן את עיניי. לא חצי-יווני כמוני (מהצד הנכון, הצד של אמא, שהוא כמובן צד האוכל) יוותר על ממרח השום היווני המהולל. אפילו לא העובדה שכבר בתפריט יכולתי לקרוא שהשום מעורבב כאן בדלעת ולא רק בשקדים, ומעוטר בפיסטוקים. הפיסטוקים היו סבבה, אבל הדלעת מיותרת ולא ממש מחמיאה לקלמרי. סוג של סקורדיליה-צ'ירצ'י (ממרח הדלעת הטריפוליטאי המפורסם). לא שזה היה רע, רק קצת מקושקש מדי, וחבל.

טורטליני חצילים קלויים ברוטב חמאת שום ביין לבן ועגבניות צלויות עם זיתים שחורים וגבינת המאירי הייתה המנה המצטיינת של הערב ללא ספק. נוער ב' הלך על המבורגר שהתחרה בטורטליני. עסיסי, עשוי מדיום כנדרש (ובלי שביקשנו אפילו), תערובת של בקר וכבש עם פנצ'טה של טלה, בצל שרוף, קרם עגבניות שרי ושום במקום סתם קטשופ, בלחמניית בריוש מתקתקה ומצוינת. יופי של מנה. לידו הזמנו צ'יפס בשקית נייר עם גבינת פרמזן. נתחים גסים לא מקולפים, מוכנים במקצוענות מרשימה. צ'יפס טוב זה לא צחוק. סחתיין.

צ'יפס עם פרמז'ן / צילום: שרית גופן
 צ'יפס עם פרמז'ן / צילום: שרית גופן

קינחנו בקראק פאי עם גלידת יוגורט, שהיה טיפה'לה מתוק מדי, אבל לא נורא. תל אביב מלאה כרגע באינספור עוגות קראק כאלה וזו של בית קנדינוף לא העלתה, אך גם לא הורידה.

שנייה לפני שיצאנו אל החלק האמנותי של הערב, הבחנו בשולחן הסמוך במנת דגי ים קטנים שנראתה נהדר. איזה דגים הם הקטנים של הערב, שאלתי את המלצר הנחמד. התשובה הממה אותי. ברבוניות, הוא ענה. אם אמר את האמת, ולמה שישקר, ואם הן לא היו קפואות (ולא נראה לי כי הן היו קטנות מדי) הרי שזה צל"ש ענקי למסעדה, שעל אף מיקומה בלב סצנת הדיג היפואית, טרחה להביא דג שכמעט נעלם, וכשיש - מחירו מרקיע שחקים, ואף למוכרו במחיר סביר לגמרי. בראבו.

בית קנדינוף הוא אם כן יופי של מקום לאכול בו. תרתי משמע. קצת ניקיון באגף ה"זה עם זה עם זה וגם זה" בכל מנה, וצפויים לה ימים יפים יותר אפילו.

פרטים: הצורפים 14, יפו, 03-6502938. ב'-ה' 17:00 - אחרון הלקוחות, ו'-ש' 11:00 - אחרון הלקוחות.
מחירים: פוקצ'ה - 28 שקל, קלמרי סקורדיליה - 58, צ'יפס - 36, גספצ'ו - 62, מרק מלפפונים עם אינטיאס - 64, המבורגר - 62, טורטליני חצילים - 72, קראק פאי - 48 שקל

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988