שלטון החוק בדרך למות? שלוש חברות דמוקרטיות בצומת דרכים

היה 'בראקטון' או לא היה 'בראקטון', איננו יודעים אל נכון. אבל אנחנו מייחסים ל'בראקטון' את אחת האמיתות המהוללות של הציוויליזציה המערבית, זו העומדת ביסוד חיינו וחירויותינו.

'בראקטון' כתב לפני 800 שנה ויותר על הקשר בין השלטון לבין החוק. "החוק הוא היוצר את המלך; יאציל נא אפוא [המלך] על החוק את מה שהחוק מאציל עליו, רוצה לומר שלטון וכוח, שכן לא ייתכן מלך אם הרצון תופס את מקום החוק", זאת אומרת, אם גחמה אנושית מרוקנת את החוק מתוקפו.

על 'בראקטון' אפשר להגיד שהוא היה אביו-מולידו של "שלטון החוק", אם כי המושג עצמו נטבע רק 600 שנה ויותר אחריו (ועקבות מוקדמים יותר שלו אפשר למצוא גם בתרבויות אחרות).

'בראקטון' היה אנגלי, לא במקרה. ההיסטוריה האנגלית מן המאה ה-13 ואילך עמדה בסימן ההתנגשות בין רצון המלך לרצון החוק. "המלך" משמש כאן בלשון השאלה. הכתר חדל בהדרגה לכפות את רצונו. הכוח עבר לידי הפרלמנט, שהאציל אותו על ראש הממשלה.

ראש הממשלה באזיקים?

האנגלים המשונים האלה העדיפו להבין את רוח החוק, בלי להגדיר אותה חד משמעית. חוקות כתובות נועדו לעמים אחרים. רוח החוק לא תמיד הניבה תוצאות אחידות. לפעמים היא הבטיחה יותר חירויות לאנגלים מאשר לכל השאר, לפעמים פחות. חוקים בהכרח השתנו מפעם לפעם, אבל לא השתנתה ההכרה בעליונות החוק על "המלך".

גם אם אין צורך להניח כי לאיזושהי שיטה פוליטית מובטחים חיי נצח, האיום על שלטון החוק בבריטניה בימים האלה הוא עוצר נשימה. הפרלמנט אימץ בשבוע שעבר הצעת חוק, המחייבת את ראש הממשלה לדחות את ההסתלקות מן האיחוד האירופי בהיעדר הסכם יציאה. המלכה נתנה את הסכמתה הפורמלית לחוק ביום ב' השבוע. אבל ראש הממשלה הודיע כי אין בדעתו לציית לחוק. מוטב לו "למות בשוחה" מאשר לבקש דחיית יציאה מן האירופים. בריטניה תצא מאירופה "ויהי מה" (do or die).

אנחנו נדע בתוך חמישה שבועות אם בוריס ג'ונסון אומנם מתכוון להפר בגלוי את החוק; ואו-אז נדע איך תגיב האופוזיציה, שההתנגדות ליציאת אירופה היא המעניקה לה רוב פרלמנטרי לא טבעי.

האם האופוזיציה תפנה אל בית המשפט? האם בית המשפט יצווה על ראש הממשלה לציית? מה יקרה אם ראש הממשלה יעמוד על רצונו למות בשוחתו? האם שוטרים יופיעו בדאונינג 10 עם צווי מעצר? האם ראש הממשלה יולך באזיקים אל הניידת? האם המלכה תפטר אותו? (שום מונרך בריטי לא פיטר ראש ממשלה מאז 1834). אכן, זה הזמן להתחיל לעצור את הנשימה.

"הטראמפים יהיו שושלת"

התנהלות ג'ונסון מדהימה שבעתיים כאשר אנחנו נזכרים שגם נשיא ארה"ב מנהל מלחמה נגד שלטון החוק. הוא תוקף מעשה שגרה בתי משפט ושופטים, שהחלטותיהם אינן נושאות חן בעיניו. הוא מדליף סודות מדינה לצרכים פוליטיים. הוא חוזר ומנסה לעורר חשד שזיופים מסיביים מתרחשים בבחירות בארה"ב, אף כי לטענה הזו אין שמץ של ראיה.

מנהל מסע הבחירות שלו הכריז בשבוע שעבר ש"הטראמפים יהיו שושלת שתאריך עשרות שנים". ספק אם משהו מעין זה נשמע בכל תולדות הרפובליקה האמריקאית. בין אחדים מיריבי טראמפ שורר זה זמן מה החשד, שהנשיא עשוי לסרב להודות בתבוסה בנובמבר 2020, אם אומנם יובס.

מה שמביא אותנו אל בנימין נתניהו. הוא הצלע השלישית בטרפז המלחמה על שלטון החוק. העימות האחרון של ממשלתו נטולת הרוב עם המשנה לנשיא בית המשפט העליון ועם היועץ המשפטי לממשלה מרחיק לכת אפילו יותר מג'ונסון ומטראמפ. הניסיון להניא מצביעים ערבים מלהגיע לקלפי מעמיד אותו בשורה אחת עם חסידי ההפרדה הגזעית במדינות הדרום של ארה"ב, שיצאו מגדרם למנוע ממצביעים שחורים מלהגיע לקלפי במשך 80 שנה ויותר.

הוא נמאס

כל אחד משלושת המנהיגים הדמוקרטיים האלה מניב הפתעות כמעט על בסיס יומי. מה שמפתיע הוא שאנחנו, הצופים, חוזרים ומופתעים.

בבריטניה, הפקרותו של ראש הממשלה החדש פילגה את מפלגתו ויצרה מערך אופוזיציה בפרלמנט שלא היה דוגמתו אולי מאז ומעולם. המערך הזה ניצח בשורה של הצבעות קריטיות, המאיימות לעקר את ממשלת ג'ונסון (אם כי הוא מוסיף להוביל בסקרים, והדעת נותנת שיהיו בחירות כלליות עוד לפני רדת החורף).

בארה"ב, כל הסקרים מוסיפים להראות שטראמפ סובל משיעורים של חוסר פופולריות, המבשרים בדרך כלל תבוסה אלקטורלית. כל הסקרים מראים שיריבו הדמוקרטי העיקרי, ג'ו ביידן, היה מביס אותו ללא קושי אילו הבחירות נערכו כיום.

כל זה מתרחש אף כי הכלכלה משגשגת, האבטלה נמוכה ממה שהייתה זה 60 שנה, והשכר שדשדש במשך שנים מתחיל סוף-סוף לעלות. מדוע אפוא טראמפ נמצא בעמדת נחיתות? בפשטות: הוא נמאס (מיותר להגיד ששום דבר אינו חקוק בסלע, והרבה מאוד יכול להשתנות ב-14 החודשים הבאים).

מראית עין

שלטון החוק אינו עניין לימין או לשמאל. עליונות החוק באנגליה/בריטניה, כותב פרנסיס פוקויאמה (ב"מקורות הסדר הפוליטי"), "הניבה מדינה כה חזקה, כה לגיטימית, כה אוהדת לצמיחה כלכלית, שהיא הפכה לדגם השראה וחיקוי בעולם כולו".

שרירות לבם של יחידים והתמעטות התחרות הפוליטית אומנם העניקו לא פעם מראית עין של ממשלה חזקה. בוחרים חזרו והתפתו מפני שנמאסו עליהם הפגנות החולשה. אבל שום חוזק אינו נובע מהחלשה שיטתית של שלטון החוק. השלטון הזה הוא המבטיח את זכויותיו של מיעוט פוליטי. עניין בלתי נמנע הוא בשביל רוב, כל רוב, שיום אחד הוא יהפוך למיעוט.

הייתכן שציבור בוחרים בחברה דמוקרטית יכריע על יסוד עניין כה אבסטרקטי כמו שלטון החוק? בשבוע הבא ישמע העולם כולו תשובה מעניינת מישראל.