"הלכת השוויון בנטל המזונות" לא חלה בעניינם של בני זוג מוסלמים

"הלכת השוויון בנטל המזונות" לא חלה בעניינם של בני זוג מוסלמים - כך קבע בית המשפט לענייני משפחה בצפת, במסגרת החלטה בה דחה את בקשתו של אב לחייב את אמן של שלוש בנותיו הקטינות במזונותיהן מכוח הלכת בית המשפט העליון מיולי 2017, לפיה יתקיים שוויון מלא בין הורים בעלי יכולות כלכליות דומות בנטל המזונות לילדים בני 6 עד 15, כאשר המשמורת משותפת.

בית המשפט קבע כי "המקור לחיוב אב במזונות ילדים בדין השרעי הוא בקשרי הדם, ובשל היותם חלק ממנו ובשר מבשרו. בניגוד למעגלים במשפט העברי, בדין המוסלמי חל אי-שוויון מלא בחיוב האב לבדו במזונות ילדיו, ואין אדם שמשתתף איתו במזונות אלה; החיוב הוא ייחודי לאב, ואין כל חובה על האם להשתתף עם האב במזונות הילדים".

ההכרעה ניתנה במסגרת תביעה לפסיקת מזונות עבור שלוש קטינות, שהוגשה על-ידי אביהן, שהינו מוסלמי. האב נישא לאם הקטינות לאחר שהמירה דתה מהדת היהודית לאיסלאם, ובהתאם להחלטת בית הדין השרעי, הן נמצאות כיום במשמורתו. לאחר שנפרדה מהאב, שבה האם ליהדותה.

השניים התגרשו בבית הדין השרעי, אך לא הצליחו להגיע להסכמות כלשהן בנוגע למזונות ולרכוש בהליך יישוב הסכסוך, ולפיכך הגיש האב תובענה רכושית ואת התובענה למזונות הקטינות לבית המשפט לענייני משפחה. מנגד, את עניין המשמורת ביקש האב לסדר בבית הדין השרעי בעכו, לשם הגיש תביעה נפרדת בעניין זה, שטרם ניתנה בה הכרעה סופית.

מהחומר בהליך המשמורת אשר הוגש לתיק המזונות עלה כי הצדדים הגיעו להסכמות שקיבלו תוקף של החלטה, לפיהן האב הוא המשמורן היחיד והבלעדי של הקטינות. עוד נקבע כי זמני שהות בין הקטינות לאמן יהיו אחת לשבועיים במרכז הקשר, ואחת לחודש במסעדה.

השופטת אביבית נחמיאס ציינה בפסק הדין בעניין המזונות כי אין חולק על כך שבפועל האם אינה רואה את הקטינות כלל, מאז תקרית שארעה במרכז הקשר לפני כשנה.

בהתייחס לאותה התקרית, העיד האב כי האם זרקה עליו אבנים ותקפה אותו במרכז הקשר, ומאז קיבל הוראה מלשכת הרווחה לא להביא את הקטינות למרכז הקשר. מנגד העידה האם באותו הדיון כי מדובר בניכור הורי ובהסתה מצידו של האב, וכי היא ניסתה לזרוק אבנים לאחר שהאב קנטר אותה, דיבר עליה סרה בפני הקטינות ומתוך איבוד עשתונות.

האב, אשר בינתיים נישא בשנית, הוא זה אשר נושא במלוא צורכי הקטינות.

"לא נותר חלל למלא"

בתביעת המזונות שהגיש, טען האב כי יש לחייב את האם במזונות הקטינות מכוח סעיף 3א לחוק המזונות ומכוח הלכת בע"מ 919/15 - "הלכת השוויון בנטל המזונות". בפסק הדין, שהשית לראשונה שוויון מלא בין ההורים בנטל מזונות הילדים, פסקו שופטי העליון כי במצב של משמורת משותפת על הילדים, שני ההורים חבים באופן שווה במזונות ילדיהם בגילאי 6-15. זאת, כאשר חלוקת החיוב ביניהם תיקבע לפי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות, לרבות הכנסה משכר עבודה.

מנגד טענה האם כי סעיף 3א לחוק המזונות אינו חל על מי שחב במזונות ילדיו לפי הדין האישי החל עליו. לטענתה, הדין האישי החל על האב הוא הדין השרעי, המטיל חובה אבסולוטית על האב לזון את ילדיו; ו"הלכת השוויון בנטל המזונות" אינה חלה בנסיבות מקרה זה.

בדיון שהתקיים בפני השופטת אביבית נחמיאס בבית המשפט לענייני משפחה הצהירו עורכי דינן של הצדדים כי "לשאלת בית המשפט מהו הדין האישי החל על הצדדים אנו משיבים כי אין מחלוקת שהדין המוסלמי חל".

חרף הצהרתם זו, ביסס האב את תביעתו על הוראת סעיף 3א לחוק לתיקון דיני משפחה. בהתאם לחוק המזונות, אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים על-פי הדין האישי החל עליו. הוראות החוק קובעות במפורש כי רק כאשר אדם אינו חייב במזונות לפי הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי - יחולו הוראות חוק המזונות הקובעות - בסעיף 3א לחוק - כי "אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו", וזאת "בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא".

מנגד, הדין השרעי מטיל על האב חובה לשאת במזונות ילדיו, רק במקרה של "הורות חוקית". בעניין זה נפסק כי "דין האיסלאם הוא שילד אשר נולד עקב יחסי אישות ללא נישואים - אין הילד מתייחס לאביו אלא לאמו בלבד. רק ילד שנולד בנישואים - או, במקרים מסוימים, כאשר האב מכיר בו כבנו - הוא בן (או בת) ל'אביו'; ואילו ילד שנולד בלא שהיו קשרי נישואים בין האב לבין האם הוא כבן-בלי-אב, בן או בת שאין ייחוסם לאביהם. רק בנישואים נוצרת אבהות על-פי דין (אבהות 'חוקית'), ורק אבהות על-פי דין מולידה זכויות וחובות של אב ובן, כירושה, אפוטרופסות ומזונות".

עוד נפסק באותו פסק דין כי "אם מטיל הדין האישי חובת מזונות, חלות הוראותיו של אותו דין, והוראות חוק המזונות מסיגות עצמן מפניו. ואילו אם אין אותו דין אישי מטיל חובת מזונות, ממלא חוק המזונות את החלל ומחייב במזונות", הכול על-מנת שלא להותיר קטינים ללא מזונות.

בהתחשב בהלכות אלה קבעה השופטת נחמיאס כי "במקרה זה לא נותר 'חלל' למלא. אין ספק כי הדין השרעי רואה בשלוש הקטינות כמי שנולדו מאבהות חוקית. הצדדים נישאו בנישואים שרעיים והתגרשו בפני בית הדין השרעי, אשר כאמור דן כיום בתביעת המשמורת".

עוד צוין כי הקטינות נולדו כתוצאה מנישואים דתיים המוכרים על-ידי הדין השרעי, ולפיכך חלה על האב חובה אבסולוטית לשאת במזונות ילדיו.

בנסיבות אלה, נקבע, מתייתר הצורך לפנות לסעיף 3א לחוק המזונות.

עוד ציינה השופטת כי אין כלל רלוונטיות לשאלת הליך שיבתה ליהדות של האם שנעשה לאחר הפרידה, ואף האב לא טען כי יש לכך השלכה על שאלת החיוב במזונות.

אין קשר לשאלת המשמורת

השופטת דחתה כאמור את בקשתו של האב להחיל את "הלכת השוויון בנטל המזונות" אף בעניינם של בני זוג מוסלמים, תוך שהיא מציינת כי בהלכה זו דן בית המשפט העליון בשאלת חלוקת נטל מזונות ילדים בין הורים יהודים המקיימים משמורת פיזית משותפת על ילדיהם.

השופטת הוסיפה כי בפסק הדין הוכרעה אף שאלת מקור החיוב במזונות של ילדים בגיל 6-15, ונקבעה ההלכה שלפיה בגילאי 6-15 שנים החיוב במזונות על-פי הדין העברי הוא מדין צדקה, והוא חל במידה שווה על שני ההורים, תוך שחלוקת החיוב ביניהם תיקבע על-פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות, לרבות הכנסה משכר עבודה.

"פסק הדין לא חל על מי שדינו האישי הוא הדין השרעי, וקביעות פסק הדין אינן רלוונטיות לדין השרעי", קבעה השופטת, תוך שהיא מפנה לפסיקה של בתי הדין למשפחה, שקבעו כי לא ניתן להחיל את הלכת בע"מ 919/15 על מזונות ילדים המשתייכים לבני זוג שאינם יהודים, "שכן מעגלי החיוב בדין השרעי המוסלמי שונים ממעגלי החיוב שנמצא על-פי דין תורה... החלתו של בע"מ 919/15 על הדין המוסלמי, משמעותה ביטול הוראות מפורשות שציווה אלוהים. הוראות וחיובים שנקבעו בקוראן לא ניתן לבטלן כלל וכלל".

השופטת הוסיפה כי אף בית הדין השרעי הגדול לערעורים התייחס לפסיקת בית המשפט העליון בבע"מ 919/15 וקבע כי זו אינה חלה בעניינם של מוסלמים. גם בפסיקה זו הודגש כי "אב מוסלמי חייב במזונות ילדיו, ללא קשר לשאלת המשמורת, וכי חובה זו מוטלת על האב המוסלמי בהתאם לחוק ולפסיקה".

השופטת נחמיאס ציינה עוד כי האב לא השכיל להציג בפניה אסמכתאות בדין השרעי מכוחה ניתן לחייב אם במזונות ילדיה או מקור המצדיק לפטור את התובע מחובתו המוחלטת לזון את ילדיו. "האב היה מודע היטב לכך, ולא בכדי בחר להגיש תביעה זו דווקא בבית משפט זה", ציינה השופטת.