שיפור בתחום איכות הסביבה? הפוליטיקאים לא יזוזו בלי דחיפה מהציבור

בעולם כבר מבינים שחייבים לשמור על כדור הארץ כדי לאפשר לכדור הארץ לשרוד, אבל הפוליטיקאים בישראל טוענים - כנראה בצדק - שרוב הציבור הישראלי לא מגלה עניין בנושא

מחאת האקלים בניו יורק / צילום: רויטרס, Shannon Stapleton
מחאת האקלים בניו יורק / צילום: רויטרס, Shannon Stapleton

בסתיו 2018 הצהירה ועידת המדענים של האו"ם שלאנושות יש כעשור לעצור את ההתחממות הגלובלית, ולמלט את עצמה מאירועי קיצון שקשה לתפוס את היקפם ותדירותם. חוקרים נוספים דיברו על כך שמדובר בהערכת חסר ושחלון הזמן שלנו צר משמעותית, אך החדשות המרעישות התקבלו ברחבי העולם בפיהוק. גופי תקשורת דיווחו, ולאורך השנה האחרונה התחזקה המחאה העולמית בנושא, אך משבר האקלים נותר לרוב בשולי החדשות ולא הצליח לפרוץ את מחסום התודעה האנושית, למרות שמדובר באחד האתגרים הגדולים שבפניהם ניצב המין האנושי.

מחקרים שניסו לבדוק את הפער בין הסכנות לבין התגובה האנושית, מסבירים כי מנגנון ההדחקה שלנו פועל היטב; מצד אחד, אנחנו מסתכלים מרחוק על התמוססות הקרחונים ועליית גובה פני הים - ולא מצליחים להבין שבסוף אנחנו עלולים להיפגע מכך באופן אישי. מצד שני, אנחנו לעיתים חושבים שהדחקת הבעיה, בשל הקושי להתמודד איתה, תבטל את עצם קיומה. כמה פעמים שמעתם את המשפט: "האנושות כבר תמצא פתרון" בהקשר של משבר האקלים. פעילי אקלים מעידים שהם שומעים את התשובה הזו שוב ושוב כשהם מנסים להסביר לציבור או למדינאים שיש לפעול מיד וליישם את הפתרונות הקיימים, ולא להניח לטבע ולגורל לעשות את שלו בזמן ההמתנה לפתרון אמורפי, עתידי, קל.

בסמוך לבחירות הקודמות, ניסינו לברר מדוע פוליטיקאים ואנשי תקשורת מתעלמים מהנושא הסביבתי. "זה לא מעניין את הציבור, זה משעמם", הייתה תשובה שנשמעה שוב ושוב. המשבר האקולוגי, כך התברר, סובל ממצוקת רייטינג. אלו שמבינים את החשיבות מפחדים לגעת ולהיעלם בין רגע מהעין הציבורית, ואלו שכבר עוסקים בתחום - מרגישים שהם דוחפים סלע כבד במעלה ההר ועובדים לשם שמים. אין תמורה בעד הסביבה - לא בקרב הציבור, לא בתהודה תקשורתית.

"לא הצלחנו לשכנע את חברי הכנסת שמדובר בנושא שאפשר לעשות עליו רווח פוליטי", אמרה לנו פעילה סביבתית, שמתקשה לאורך שנים למצוא אוזן קשבת בכנסת. היא ציינה כי למרבית הח"כים אין רצון ללמוד את הנושא, למרות חשיבותו.

בפני הכנסת החדשה שתושבע בקרוב עומד אתגר גדול; הנושא הסביבתי לא יכול להישאר עוד נחלתם של מתנדבים אמיצים. מדובר ב"החיים עצמם", והמחוקקים יצטרכו לפעול ביחד ובאומץ כדי לייצר פתרונות לאתגרים שהמשבר מזמן. מדינות ברחבי העולם כבר מחוקקות חוקים בנושא ומתקדמות ביישום אמנת פריז, ולכך יידרשו גם המדינאים שלנו, כשהם ניצבים בפני אתגר משמעותי - להתאים פתרונות לבעיות הייחודיות לישראל, שמתחממת במהרה ועלולה לסבול מהשלכות חמורות של משבר האקלים.

כשברחבי העולם מכריזות מדינות על מצב חירום אקלימי ופרלמנטים פועלים לחקיקת חוקים להגנת האקלים, הוצאת כלי פלסטיק חד פעמיים מהחוק, רגולציה לקראת משק דל פחמן והתאמת הסביבה הכלכלית והאנושית לעולם החדש המתגבש, לא יוכלו עוד חברי הכנסת שלנו לברוח מעיסוק בנושא. כדי להאיץ מציאת פתרונות למשבר, עולה הצורך לפרק את משולש ההתעלמות וההדחקה הכה אנושית של הפוליטיקאים, התקשורת והציבור, ולהפוך את הנושא לבעל חשיבות לאומית, אסטרטגית וביטחונית.

ד"ר גיא הוכמן מהמרכז הבינתחומי בהרצליה ופרופ' דן אריאלי, בדקו האם ההתנהגות שלנו בעבר משפיעה על עמדות פרו סביבתיות. הם ביקשו מהנבדקים לדמיין שהם נמצאים בבית ורואים חרק. לידם נמצא חומר הדברה ידידותי לסביבה וחומר נוסף שמזיק לסביבה. הנבדקים נטו לא להשתמש בחומר המזיק לסביבה, אך כשאמרו להם שהם השתמשו בחומר המזיק בעבר - הם דווקא נטו להשתמש בו מחדש.

ד"ר גיא הוכמן   / צילום: גבריאל בהרליה
 ד"ר גיא הוכמן / צילום: גבריאל בהרליה

"הממצא שלנו בשלושה ניסויים היה שאם אנשים חשבו שהם התנהגו בצורה לא טובה לסביבה בעבר, זה מוריד את הסיכוי שהם יתנהגו בצורה פרו-סביבתית בהווה. מעבר לזה שלכל אדם צריכה להיות אחריות, מחוקקים וקובעי מדיניות צריכים לחשוב איך דברים שאנחנו עושים משפיעים על ההתנהגות העתידית שלנו, וליצור מצבים שבהם לא נתנהג בצורה שהיא לא טובה לסביבה, אחרת מדובר במדרון חלקלק - כשעברתי את הגבול, אין דרך חזרה. ברגע שכבר עשיתי משהו אחד לא בסדר - זה משפיע על איך שאני תופס את עצמי ומתנהג בהמשך", מסביר הוכמן.

"אנשים מביעים עמדות הרבה פעמים, אבל לא מתנהגים בהתאם לעמדות שלהם. עמדות ירוקות הן עמדות כלליות. אנחנו קצרי רואי, ויש לנו נטייה לתת משקל לתועלת העכשווית על חשבון התועלת העתידית. זה דומה לזה שאנחנו לא חוסכים כסף לזמנים קשים או כדי לקנות דירה, ונותנים יותר משקל למה שקורה עכשיו. ההשפעות של הדברים שאנחנו עושים לכוכב שלנו יופיעו רק בעתיד - ולכן אנחנו פחות מתחשבים בכך. אנחנו עושים דברים קטנים שלכאורה נראה לנו שאין להם באמת משמעות, כי קשה לנו להעריך את האפקט המצטבר. וגם ההתנהגויות שלנו מנוגדות לתפיסה שלנו, וכך אנחנו משנים את התפיסות הפרו סביבתיות שלנו בהתאם להתנהגות שלנו. אנשים לא בהכרח הם רציונליים".

איך הופכים את הנושא לפופולרי?

"מחקרים מלמדים שדברים ויזואליים וקצת מפחידים שמערבים מידע, הם אפקטיביים. הקמפיינים הממוקדים לעידוד התנהגות פרו סביבתית צריכים להפחיד קצת מצד אחד, אבל להעביר מסר אינפורמטיבי. יש התערבויות התנהגותיות שנועדו לעודד אותנו להתנהג בצורה נכונה. למשל - הנגשה של פחי מיחזור. הרבה פעמים אנשים רוצים להפריד, אבל לא יודעים איך. לאחרונה מועצות מקומיות התחילו להנגיש את הפחים ולשים עליהם תמונות יותר גדולות. אלו שאכפת להם - צריכים שזה יהיה כמה שיותר פשוט וקל עבורם. ככל שההתנהגויות הרצויות יותר קלות ופשוטות לעשייה, הסיכוי שאנשים יממשו אותן עולה. אין ספק שקובעי המדיניות צריכים להירתם - זה הרי מתחיל בהקצאת משאבים ומדיניות. בסופו של דבר אזרח אומר - למה אני צריך לעשות אם המדינה לא עושה, אם לה זה לא מספיק חשוב לה".

מיחזור הוא החלק הקל. יש דברים פחות נעימים: תחבורה מזהמת, ויתור על שימוש בכלים חד פעמיים.

"זה מצריך התגייסות של המון גורמים. המקור הוא המדיניות. אם אנשים יקבלו תמריצים למכוניות היברידיות או קארפולים - יהיה בזה יותר שימוש. צריך קודם כל לאפשר לאנשים להתנהג בצורה הנכונה באופן קל ופשוט. כשיוצרים נורמה, אנשים הולכים איתה. לרוב בני האדם אכפת, הם לא רוצים לפגוע בסביבה, אבל צריך לתת להם את הכלים. התפקיד של מתווי המדיניות הוא לאפשר את הסביבה הכי נוחה, פשוטה וקלה כדי שכל מי שרוצה להתנהג בצורה רצויה יתנהג כך. בהמשך, גם אלה שפחות אכפת להם יתיישרו לנורמה. לנורמה החברתית יש כוח מאד חזק בעיצוב ההתנהגות.

"אנשים אוהבים להישאר בברירת המחדל. אם אני קובע בארגון שכל המדפסות מדפיסות דו צדדי - הרוב המכריע של האנשים יישארו עם ברירת המחדל. אני יכול פשוט ליצור סביבה שמעודדת חיסכון בנייר. לעודד ולהבנות את הסביבה בצורה שתייצר התנהגות רצויה - זה התפקיד שלנו. אלו דברים שאנחנו צריכים לעשות כמה שיותר בנושא הזה, כי אין לנו כבר זמן לבזבז, ואנחנו צריכים לנסות למחזר את הנזקים הגדולים שכבר עשינו. יש הרבה חסמים התנהגותיים וכוחות כלכליים שהולכים נגד, אבל יש לנו הרבה פתרונות וכלים. צריך להתחיל ליישם אותם". 

מה צריכה לעשות הממשלה החדשה בתחום האקולוגי?

צמצום פליטות הפחמן ומעבר לאנרגיה מתחדשת. יעדי צמצום פליטות הפחמן של ישראל נמוכים, ועל הממשלה הבאה להכין וליישם תוכנית סדורה שתוביל את ישראל לגמילה מדלקים פוסיליים. בנובמבר 2020, יתכנסו המדינות החתומות על הסכם פריז לוועידה בה ידונו בהתקדמותן ביישום ההסכם לקראת הפסקת השימוש בדלקים מזהמים עד 2050.

הכרזה על מצב חירום אקלימי. מדינות וערים שונות ברחבי העולם הכריזו בשנה החולפת על מצב חירום אקלימי, לאחר שנה של מחאות רחוב ודרישה מן הפרלמנטים לייחס חשיבות עליונה לנושא. בין המדינות והערים השונות - אירלנד, אנגליה, סקוטלנד, צרפת, קנדה, לוס אנג'לס וסן פרנסיסקו ועוד. ארגוני המחאה וכן הארגונים הסביבתיים קוראים לממשלת ישראל להתייחס ברצינות למשבר האקלים ולהכריז על מצב חירום אקלימי גם בישראל.

חוקי הגנת אקלים. ממשלת ישראל בשיתוף המשרד להגנת הסביבה והארגונים הירוקים, תצטרך לשקוד על חוק לאומי להגנת האקלים, המסדיר תקנות והיערכות בכלל תחומי החיים לצמצום נזקי ומפגעי אקלים והסתגלות לחיים בעידן של שינויים. ישראל היא אחת המדינות הצפופות בעולם ואוכלוסייתה עתידה לגדול עוד יותר. בשל צפיפות השטח והתנאים הייחודיים המאפיינים את ישראל - על הממשלה לשקול על פתרונות המתאימים לאזורנו.

צמצום השימוש בפלסטיק. ישראל היא שיאנית בשימוש בכלי פלסטיק חד פעמיים. בשעה שמדינות ברחבי העולם מוציאות מהחוק שימוש במוצרי פלסטיק חד פעמיים שונים, גם בישראל צפויות לעלות בכנסת הקרובה הצעות בנושא. הממשלה והכנסת יצטרכו להכריע, ואולי אף לקדם הצעת חוק מקיפה המתכללת את שוק הפלסטיק; מפיקדון מוגדל על בקבוקים, תשלום מוגדל או הפסקת שימוש בשקיות פלסטיק, לפתרונות לכלים החד פעמיים ואולי אף איסור השימוש במיקרובידס - חלקיקי פלסטיק מיקרוסקופיים המצויים אפילו בתמרוקים ובקרמים שלנו, ונאסרו במספר מדינות.

טיפול בתחבורה הציבורית. מדינת ישראל היא הפקוקה ביותר בין מדינות ה-OECD, כשהתחבורה הציבורית לא מצליחה להדביק את פערי גודל האוכלוסייה והצרכים המטרופוליניים, ומכוניות נמכרות בישראל בקצב מסחרר. לפי בנק ישראל, רק כ-13% מכלל הנסיעות היומיות בישראל נערכות בתחבורה ציבורית. משרד האוצר מעריך כי הנזק השנתי למשק כתוצאה מהגודש בכבישים הוא 35 מיליארד שקל.

מסים ירוקים. מסים אלו נועדו לקדם פעילות אקולוגית בת-קיימא באמצעות תמריצים כלכליים. למשל; מסים מוגדלים על כריית משאבים מינרליים ודלקים, מסי הטמנת פסולת, מסי גודש בכניסה לערים, מסים על מכוניות הפועלות עם מנוע בעירה פנימי, מס על שימוש ברכב מזהם ומאידך הקלות מס לרכבים הפועלים באנרגיות נקיות ועוד.

היערכות לשינויי אקלים. בישראל קמה מנהלת שינויי אקלים, הפועלת לתכלול הצרכים בתחומי החיים השונים בעידן של התחממות גלובלית, שכן מצב שבו הטמפרטורה עולה, גם אם נצליח לעמוד ביעדי הסכם פריז, דורש היערכות מחודשת לשינויים, בהם עליית גובה פני הים, השפעות על החקלאות והקרקע (הלחץ על מקורות מזון זמינים ילך ויגבר, גידול של תוצרת חקלאית יהפוך קשה יותר. אורז, קמחים ומוצרים אחרים המיובאים לכאן - גם הם בסכנה בשל השינויים במדינות המגדלות את המזון), וגם השפעה על בריאותינו.

לשמור על הקיים. החודש התבשרנו כי משרד ראש הממשלה עלול לנסות לצמצם את סמכויותיו של המשרד להגנת הסביבה ופועל להפעלת גורמים שיפקחו על החלטותיו, בהתאם לדרישות התעשיינים. ייתכן כי חוקים חשובים ומתקדמים כמו חוק המזהם משלם וחוק אוויר נקי, עלולים להיפגע.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988