"כמעט ולא הצבעתי מרוב ייאוש. בסוף באתי לכאן כי הבת שלי הכריחה אותי"

התחבורה הציבורית לא ערוכה ליום הבוחר, עם תחנות אוטובוס עמוסות בתושבים שמבקשים להגיע ליעדם • ובעוד שהקניונים מלאים, בתי הקפה דווקא מדווחים על פחות לקוחות מהבחירות באפריל • אך נראה שהמקום הכי שומם בבחירות האלה הוא בכלל הקלפיות

תורים בקלפיות בת"א / צילום: שני אשכנזי, גלובס
תורים בקלפיות בת"א / צילום: שני אשכנזי, גלובס

שעות הערב במרכז תל אביב. תחנות האוטובוס עמוסות בתושבים המבקשים להגיע ליעדם בתחבורה ציבורית. קו עובר, ועוד אחד - אך כשהם עמוסים לעייפה, הם לא עוצרים. התחושה של הממתינים בסבלנות, היא שהתחבורה הציבורית הייתה יכולה להיערך טוב יותר ליום הבוחר. בינתיים, בקניון דיזנגוף סנטר הסמוך, המבקרים הרבים מגהצים את כרטיסי האשראי בחנויות. מנהלת סניף של אחת מרשתות הספרים מספרת כי היום עמוס יותר מיום הבחירות הקודם, ומוסיפה כי היא מקווה שתוצאות הבחירות יפתיעו כמו הפדיונות של היום - ושגנץ ינצח. חברי הצוות שלה מצטרפים לתקווה ומעידים שרובם מצביעים היום לכחול לבן.

התחבורה הציבורית לא עמדה בעומס / צילום: שני אשכנזי, גלובס
 התחבורה הציבורית לא עמדה בעומס / צילום: שני אשכנזי, גלובס

לא רחוק משם, אריק בן הרוש, הבעלים של בית הקפה "לחם וחברים", דווקא מספר על יום עסקים מאכזב. "יחסית לבחירות הקודמות היה פה יום מאד רגוע, לא היו הרבה אנשים. בבחירות הקודמות לא היה לנו מקום והיה בלגן אחד גדול. היום יש משמעותית פחות אנשים על הרחוב. אם הם לא הגיעו לפה - אולי הם בכלל בחופש", הוא אומר.

בן הרוש עלה לישראל מפריז לפני כארבע שנים, ומיד הקים את בית הקפה-בולנז'רי על בוגרשוב. "אני הצבעתי היום לאיילת שקד", הוא מספר. "אני רוצה שישתנו חיי האנשים הקטנים אחרי הבחירות, שיתחילו להסתכל על איך אפשר להקל על החיים של האנשים כן ביום יום. אם יקלו על העובדים שלי, למשל, זה יקל עליי".

ריב קולני בין מצביעים לאותה מפלגה

השעה היא 19:20, ובקלפי בבית הספר בנורדאו, מעידים העובדים על תנועה דלה לאורך כל שעות היום ומיעוט מצביעים יחסי. בקלפי אחרת, הממוקמת ברחוב טשרניחובסקי, אמנם ישנו תור ארוך - אך מתברר כי מדובר בקלפי נגישה, ושגם לכאן לא מיהרו המצביעים להגיע. "יום חלש, הלוואי שהיו מגיעים יותר אנשים", אומרת לי בייאוש קל אחת מעובדות הקלפי.

בחוץ נראה שעמדות ההפנינג של המפלגות נטושות למדי. נציג אחד של המחנה הדמוקרטי עומד נמרץ ומדבר עם העוברים והשבים, עמדת הליכוד נטושה לחלוטין, ונציג כחול לבן מגיע לעמדה הנטושה של מפלגתו ומופתע לגלות שאין שם איש. ריקי דנון איפרגן, תושבת תל אביב בת 64 שנציג המחנה הדמוקרטי שמר על הכלבים שלה מצטרפת לספסל ומספרת שבחרה בגנץ: "כמעט ולא הצבעתי מרוב ייאוש. בסוף באתי לכאן כי הבת שלי הכריחה אותי. הצבעתי כחול לבן - רק להם כנראה יש כוח לשנות את המצב. לא רציתי שהקול שלי ילך לביבי, אבל אני חושבת שהלינץ' על אשתו עובר את הגבול ושזה לא מכובד, זה לא לעניין לתת במה תקשורתית לכל עוזרת בית. אבל אני לא ימנית ולא בחרתי בהם. אני לא חושבת שיש לנו מדינה אחרת ואני חרדה למה שקורה. אני רוצה שמבחינה מדינית יהיה לי שקט וביטחון, ושמשהו יזוז".

בשלב הזה, פעיל כחול לבן מצטרף לשיחה נרעש, וזועם על כך שאיפרגן מוחלת למשפחת נתניהו. גם נציג המחנה הדמוקרטי מצטרף, ובסופו של דבר מוצא את עצמו מנסה להרגיע את הריב הקולני והכמעט אלים שפורץ בין השניים - שהצביעו לאותה המפלגה. "כשאומרים שראש ממשלה מנסה לצאת למלחמה בלי הקבינט, כשכל המדיניות שלו היא סביב זה שהוא יישאר בשלטון ושאנשים אומרים שאם הוא ייפול הם יישרפו את המדינה, כולל אישתו, אנחנו צריכים להציל את המדינה. אם לא תהיה אפשרות להחליף אותו באופן ברור - תהיה סכנה קיומית למדינת ישראל", אומר ירון חיים, פעיל כחול לבן.

דנון-איפרגן מסבירה לנו את עמדתה, אחרי הריב הקולני שעדיין מתחדש מעת לעת; "ביבי אלוף ביחסי ציבור, דמגוג שאין כדוגמתו, אבל הוא לא עושה כלום. הייתי שמחה לקום בבוקר ולהיות יותר אופטימית, ולראות שמשהו כאן קורה. פלסטינים או לא - יש כאן בני אדם שרוצים לחיות. אם כל כל הרבה אנשים סובלים בשני הצדדים - אולי צריך לעשות משהו. ממהרים לדאוג לאפריקאים שמגיעים לכאן לפני שדואגים לפלסטינים. ביבי יצר פילוג בעם, יש אנשים שמעריצים אותו במורה עיוורת, ויש מבולבלים כמוני - שרוצים חיים אחרים. אני מרגישה שאם אתה אומר משהו נגד ימנים במדינה הזו - החיים שלך בסכנה. ביבי פעם אמר להפסיק להרביץ ולהסית? מזמן הוא היה צריך לעשות את זה. הוא המודל והדוגמא".

לאורך שעות היום, לא פגשתי מצביעים של המחנה הדמוקרטי. תום אידלסון, מתנדב המחנה הדמוקטי המוצב בקלפי, מספר על השבוע האחרון שלו: "אני כמה ימים מסתובב עם החולצה שלנו. כמות הפעמים שאנשים אמרו לי 'אני רוצה להצביע לכם אבל צריך ללכת עם השכל ולהצביע גנץ' - היא עצומה. הסברתי להרבה אנשים את החשיבות של לחזק את המחנה הדמוקרטי, כי אם אנחנו לא נהיה חזקים - עם מי גנץ יקים ממשלה? אני עצוב מזה שזה לא ברור שעומד להיות מהפך, ומזה שאנשים עיוורים לזה שראש ממשלה במצב של נתניהו במדינה נורמלית היה עושה מעשה הגון ומתפטר - רק אצלנו כמו במדינת עולם שלישי הוא נשאר במקומו.

אתה אופטימי לגבי מצב המחנה הדמוקרטי היום? קיים חשש שתגרדו את אחוז החסימה.

"אני אופטימי כי אין ברירה. אני מקווה שאנשים אומרים לעצמם שאם ביבי לא הצליח להקים ממשלה, הוא גם לא יצליח. לגבי המחנה הדמוקרטי - אני בטוח שנעבור את אחוז החסימה. עצוב לי שזה השיח ולא כמו בגדולתה של מרצ - האם נקבל 17 או 16 מנדטים. עצוב לי שמפלגת העבודה סירבה להצטרף למחנה הדמוקרטי. עצוב לי שאנחנו לא ביחד".

הדימוי של תל אביב כ'עיר שמאלנית' הוא מוטעה

בבחירות הקודמות אחוז ההצבעה בתל אביב עמד על 63% - כ-5.5% מתחת לממוצע הארצי. טל-לי ברק, מפעילי הארגון החברתי 'משמר הבחירות', פילחה את נתוני הקלפיות בבחירות שהתקיימו אך לפני חמישה חודשים; היא שיכללה את מספר הקולות שקיבלה כל מפלגה בקלפיות השונות, וסימנה קלפיות עם אחוז הצבעה מובהק לצד פוליטי או מגזר. כשבקלפי הצביעו הבוחרים במעל 50% לצד פוליטי כלשהו, הקלפי נצבעה.

לפי הנתונים, בקלפיות בעיר בהן יש רוב למצביעי המרכז-שמאל - נתוני ההצבעה גבוהים יותר; 497 קלפיות בעיר כללו יותר מ-50% הצבעה למפלגות אלו, ואחוזי ההצבעה בהן הוא 64% מסך הקולות הכשרים. ב-104 קלפיות נמצא רוב ימני מובהק, עם 60% הצבעה. ב-5 קלפיות נמצא רוב למפלגות הערביות, אך אחוז ההצבעה בהן הוא הנמוך ביותר - 46%. קלפי אחת בלבד הוגדרה כקלפי חרדית, בשכונת נווה שרת; 90% מסך הרשומים בה אכן פקדו את הקלפי, ומפלגת אגודת ישראל קיבלה בה 500 קולות - המהווים 85% מהקולות. ל-73 מהקלפיות, לא נמצא זיהוי פוליטי חד משמעי.

לדברי ד"ר עופר קניג, עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, הדימוי של תל אביב כ'עיר שמאלנית' הוא מוטעה. "כמובן שהמרכז-שמאל מנצח בת"א, אבל יש שם גם 35-40% לימין. תל אביב היא לא רק בבלי, רמת אביב, צהלה, אפקה, אלא גם שכונת התקווה, שפירא, יד אליהו ויפו. לליכוד יש נוכחות בעיר עם תמיכה ממוצעת של 21%. אם נוסיף לזה עוד תמיכה ממוצעת של 7% בחרדיות, 4% במפד"ל/הבית היהודי/איחוד לאומי, ועוד 4% בישראל ביתנו (שלא מופיעים בתרשים) אנחנו מגיעים לקצת פחות מ-40% תמיכה בגוש הימין-חרדים (בממוצע)".

בבחירות האחרונות, מסביר קניג, התרחש מהפך מקומי; "כחול לבן גרפה בתל אביב מעל 45% מהקולות. זה הישג חריג שאפילו מפלגת העבודה של רבין (1992) הייתה רחוקה ממנו. הצד השני של המטבע, כמובן, זה הקריסה של מפלגת העבודה - ההישג הנמוך אי פעם, וההיחלשות של מרצ - ההישג הכי נמוך מאז 2013".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988