לא רק נעמה יששכר וחשיש: לאן תוליך אותנו משילות במערכת המשפט

בניגוד למערכות המשפט במדינות שבהן יש "משילות", מערכת המשפט בישראל אינה זרוע של הרשות המבצעת • היא אינה מיישרת קו עם נהמת ההמון ועם גחמותיו של השלטון • אמון הציבור במוסדות שלטון החוק, פרויקט מיוחד

גיורא ארדינסט / צילום: איל יצהר
גיורא ארדינסט / צילום: איל יצהר

הביטו בפניה של הישראלית הצעירה נעמה יששכר שמרצה עונש בלתי נתפס של שבע וחצי שנות מאסר ברוסיה, לאחר שבמזוודתה נמצאו פחות מעשרה גרם חשיש. הביטו היטב, כי כך נראית "משילות". אלה פניה של מערכת משפט שאולפה היטב ושחונכה לשרת את השלטון ולעצב את פסיקותיה כך שיספקו את מאווייו של הממשל.

הביטו בפניה של נעמה יששכר ובפניה של אמה המיוסרת, ותבינו כי לשם מוליכים אותנו כל אותם אנשי ציבור ופוליטיקאים שרוממות המשילות בגרונם.

בניגוד למערכות המשפט במדינות שבהן כוחו של השלטון בלתי מוגבל, מערכת המשפט בישראל היא אינה זרוע של הרשות המבצעת. מערכת המשפט שלנו היא מערכת עצמאית. היא אינה מיישרת קו עם נהמת ההמון ועם גחמותיו של השלטון. היא מעמידה סייגים לשימוש בכוחן של הרשות המחוקקת ושל הרשות המבצעת, וקולה אינו קולה של קבוצת מעודדות.

בישראל, בת דמותה של נעמה יששכר, הייתה מקבלת עונש ההולם את העבירה שבה הורשעה (קנס?), ולא נשלחת לרצות עונש מאסר כבד, משום שבכך חפץ השלטון המבקש להחזיק בה כבת-ערובה על-מנת לסחור בה.

מערכת המשפט הישראלית מותקפת בשנים האחרונות באופן אגרסיבי ונטול עכבות על-ידי פוליטיקאים החפצים להחלישה. נאום ההשתלחות בפרקליטות שהשמיע לאחרונה שר המשפטים אמיר אוחנה, מעורר חלחלה של ממש, ולמרבה הצער הוא אינו עומד לבדו. חדשות לבקרים מועלות לדיון הצעות חוק שזוכות לשמות מכובסים, אולם תכליתן ברורה: "פסקת ההתגברות", "תיקון חוק החסינות", הפיכת משרות היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה למשרות אמון, ועוד כהנה וכהנה - כל אלה, תחת הכותרת "חיזוק המשילות", נועדו להחליש את מערכת אכיפת החוק ואת מערכת המשפט, לפגוע ביכולתן להעמיד סימני שאלה סביב חוקיות מעשי השלטון, ולשמור על זכויות יסוד של מי שאינם נמנים עם הרוב.

אל ניסיונות החקיקה הפוגעניים מתווספים דברי הסתה פראיים. ביטויים כמו "לעלות עם D9 על בית המשפט העליון"; "לא לכל פסיקה של בית המשפט חייבים לציית" וכיו"ב, אינם נשמעים רק מפיו של אספסוף מוסת, אלא גם מפיהם של שרים וחברי כנסת. הם נופלים על אוזניים כרויות, ואז הם מועצמים ומתפשטים כמו יבלית לשונית משגשגת על-ידי ציבור אלים ונבער של דיירי הרשתות החברתיות. החצץ המילולי המושלך באופן ברוטלי על-ידי אנשי ציבור החיים בעולם של טורפים ונטרפים שבו הכול מותר, אינו יכול שלא לפגוע.

מערכת המשפט הישראלית בריאה וחזקה, אולם היא אינה מחוסנת מפני פגיעה ודברי-הבלע מחלחלים ומכרסמים באמון הציבור במערכת.

הרשות השופטת, כדבריו של המשפטן-המדינאי האמריקאי אלכסנדר המילטון, היא הרשות "הפחות מסוכנת" לזכויות היסוד שמקנה מדינה דמוקרטית לאזרחיה, ולכן ראוי להפקיד בידיה את השמירה עליהן. לשופטים אין ארנק ואין חרב. אמון הציבור ביושרם, בעצמאותם ובפסיקותיהם של השופטים הוא הבסיס והתנאי לקיומה של מערכת משפט שיודעת לעשות דין צדק, לרסן את כוחו של הרוב ולשמור על זכויות יסוד של הפרט.

בפעם הבאה, כשפסיקת בית המשפט לא תאפשר לשלטון לעשות ככל העולה על רוחו ולממש את שאיפתו לפעול ללא רסן, עצרו רגע. ואז, בטרם שאתם שבים ומשתלחים במערכת המשפט, בטרם שאתם שבים ומנסים להחלישה כשרוממות ה"משילות" בגרונכם, בטרם שאתם מהדהדים בקבוצות הפייסבוק והווטסאפ את דברי ההסתה, גסות-הרוח והאלימות המופנים כלפיה, הביטו היטב בפניה של נעמה יששכר וחישבו: האם לשם תרצו להגיע? 

הכותב הוא ראש משרד ארדינסט, בן נתן, טולידאנו ושות', ממובילי מחאת עורכי הדין נגד יוזמות החקיקה לשינוי מערכת המשפט

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988