פסיכולוגיה קלינית רגישת תרבות: הקשר בין תרבות ומדעי הנפש

יש כשל מערכתי של היעדר כשירות תרבותית מצד נותני השירות בבריאות הנפש. אז מה עושים?

פסיכולוגיה / צילום: שאטרסטוק
פסיכולוגיה / צילום: שאטרסטוק

מזה שנות דור מתקיימת בישראל הדרה דה-פקטו של אוכלוסיות בעלות ייחוד תרבותי משירותי בריאות נפש, זכות אזרחית בסיסית. כך, כדוגמה, מחקרים מראים באופן עקבי כי לאוכלוסיות אלה יש שיעורים גבוהים של אשפוזים פסיכיאטריים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, ולעומת זאת מיעוט בולט של פניות לשירותי בריאות נפש בקהילה.

כך, כ-4.5% מהמאושפזים במחלקות פסיכיאטריות הם יוצאי אתיופיה, בעוד ששיעורם באוכלוסייה הוא כ-1.5%, ואילו חלקם במקרי האובדנות הוא פי 5 מחלקם באוכלוסייה.

מול שיעורי מצוקה כאלה עומד מיעוט בלתי מתקבל על הדעת של פסיכולוגים קליניים. למרות ששיעור האוכלוסייה הערבית עומד על למעלה מ-20%, רק 1.5% (כ-60) מהפסיכולוגים הקליניים בארץ הם ערבים (!). רק מתי מעט בקרב האוכלוסייה חרדים אשר שיעורה עומד על כ-15%, ושלושה בלבד בני הקהילה האתיופית ששיעורה עומד על כ-1.5%.

כל זה מגדיר כשל בעל משמעות אזרחית ומוסרית חמורה. מהו ההסבר האפשרי למצב הבלתי אפשרי? הנחת העבודה של התוכנית לפסיכולוגיה קלינית רגישת תרבות היא כי המצב מבטא כשל מערכתי של היעדר כשירות תרבותית מצד נותני השירות בבריאות הנפש. זאת בשונה מהטענה הרווחת ל"אי-כשירות" של צרכני השירות וכשל ספציפי בהכשרת פסיכולוגים קליניים מקרב האוכלוסיות הנידונות בפרט.

הבנה זו מתלכדת עם מאמץ כללי בעולם המערבי, החותר בעשור האחרון לפיתוח התאמה תרבותית בשירותי בריאות. על רקע זה הוצע פיתוח של מערך אקדמי המתמקד בהקניית כשירות תרבותית מעבר ללימודי הליבה בפסיכולוגיה קלינית, ובהמשך פיתוח מערך הכשרה כשיר תרבות. על בסיס זה קיבלה מכללת אחוה את אישור המל"ג לפתיחת מגמה לפסיכולוגיה קלינית בדגש על רגישות תרבותית. המועמדים להשתתף בתוכנית חייבים להוכיח זיקה לתרבות ייחודית, וההכשרה המקצועית תתייחס לתרבות הכללית והייחודית גם יחד.

השאיפה היא שהבוגרים ידעו לתת שירות מקצועי לקהילות ייחודיות, כמו גם לאוכלוסייה הכללית, ויהוו סמן למעורבות ושינוי חברתי. הרעיון המנחה את התוכנית הוא שהבנת הנורמות והערכים התרבותיים של הפרט היא מפתח להבנתו לא פחות מהתנהגותו, או מן החשיבה מודעת והלא-מודעת שלו כאחת, וכי התרבות היא מבנה-על המעצב את שאר הגורמים.

בואו נחשוב כיצד יחסי הכוח הבין תרבותיים בחברה באים לביטוי בטיפול, למשל במפגש בין מטפל יהודי מרעננה למטופל ערבי מג'לג'וליה, או במפגש בין מטפל ערבי למטופלת יהודייה: איך גוברת חוויית תיקון על חוויית דיכוי? או, עד כמה יכול מטפל חילוני להבין את המצוקה המתעוררת אצל אדם חרדי המתמודד עם חטא. עד כמה הערכים, הנרטיבים והסמלים של תרבויות שונות מובנות במפגש הטיפולי? כל אלה אסור שתהיינה נקודות עיוורות. והתוכנית שואפת הן להאירן והן לסגל דרכים לפתרונן.

לצורך זה התגייסו להשתתפות בסגל התוכנית כמה מן החוקרים והמרצים המובילים בארץ, בראשם פרופ' יורם בילו, חתן פרס ישראל הידוע במחקריו בתחום האתנו-פסיכיאטריה, כלומר הממשק בין פסיכולוגיה ותרבות; פרופ' גבי שפלר, פסיכולוג ראשי בבית החולים הרצוג בירושלים לשעבר, אשר עבד שנים ארוכות עם האוכלוסייה החרדית; ד"ר וויסאם מרעי, פסיכולוגית במרכז לבריאות הנפש ברהט וחוקרת את האוכלוסייה הבדואית; ואחרים.

החזון שלנו הוא חזון לטווח ארוך, והפרויקט הזה הוא צודק מאין כמוהו. יש פה בשורה ברמה הלאומית, ואני בטוח שבשנים הקרובות נוכל לראות את האימפקט שלה בשטח.

על התוכנית החדשנית ב"פסיכולוגיה קלינית רגישת תרבות", שתיפתח השנה לראשונה במכללת אחוה: המכללה האקדמית אחוה פיתחה תוכנית חדשנית ויחידה מסוגה בארץ, "פסיכולוגיה קלינית רגישת תרבות", שמטרתה להקנות לבוגריה את התשתית התאורטית ואת הכלים הנדרשים לעבודה טיפולית ואבחונית בקרב קהילות בעלות מאפיינים תרבותיים ייחודיים, בד-בבד עם אלה הרלוונטיים לאוכלוסייה הכללית בישראל על כל גווניה. 

הכותב הוא ראש המסלול החדש לפסיכולוגיה קלינית רגישת תרבות במכללת אחוה 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988