ים של סיפורים: אפולוניה, טיול חוף עם הפתעות

חבצלות חוף, שרידי מבצר צלבני, מאבק סביבתי ומערת פלאים שבנה האיש שהים קרא לו • הגן הלאומי אפולוניה וחוף סידנא עלי

מבט אל חוף סידני עלי/ צילום: יותם יעקובסון
מבט אל חוף סידני עלי/ צילום: יותם יעקובסון

חבצלות חוף, נרות לילה וחצבים כבר מעטרים את שפת המצוק של ארסוף. כשמהלכים בשבילי הגן הלאומי בשעות הבוקר או אחר הצהריים, אפילו מנשבת רוח נעימה. בימי קדם סגדו כאן לרשף, אל הסערה הפיניקי. ואכן, כדאי לבוא לכאן ביום של סופה. הגלים הגועשים מתנפצים על הסלעים השקועים במים ועל מצוק הכורכר יוצרים דרמה אמיתית. לימים, הומר הפולחן המקומי בסגידה לאפולו ומכאן שמותיו השונים של המקום: תל ארשף (ארסוף) ואפולוניה.

חבצלת נוף / צילום: יותם יעקובסון
 חבצלת נוף / צילום: יותם יעקובסון

בינתיים, כל עוד ימי הסער מבוששים לבוא, ניתן בסיור קליל ויפה לשחזר את דרמת הקרב שהתחוללה כאן בשנת 1265, כשבתום מצור ממושך כבשו הממלוכים את העיר מידי הצלבנים. שביל נוח חולף בתוואי חומות העיר הקדומה (שראשיתן בתקופה האומאית המוסלמית, במאה ה-7 לספירה, והמשכן צלבני) במקביל לחפיר וממשיך בין אתרים שונים לאורך שפת המצוק: כבשן לייצור זכוכית, בריכות מים מהתקופה הביזנטית, בור מים וכבשן סיד גדול מהתקופה העות’מאנית. בימי קדם הופק במקום צבע הארגמן מהחילזון הימי ארגמון כהה קוצים. ייתכן שהבריכות המטויחות קשורות בתעשייה קדומה זו.

המרשים מבין השרידים הוא ללא ספק המבצר הצלבני, שהיה מוקף בחפיר עצום ובשתי חומות שחבקו מגדל עוז. לא הרבה שרד מהחומות העבות, שהתנשאו לגובה רב, אבל גם היום נראים שרידי הגשר שהוביל אליו (חלקו היה מעץ, וניתן היה להרימו או לשרוף אותו במצב חירום) ושרידי שער הכניסה המרשים, שבעבר נחסם גם על-ידי סבכת ברזל שהורמה והורדה.

בין שרידי המצודה, המשקיפה אל רצועת חוף רחבה ואל עומק הים, ניתן לראות שרידי אולמות, מתקני אחסון וטחינה, ערימות גדולות של אבני קלע ושברי עמודים וכותרות משיש. בשנת 1265, בתום קרב ממושך בן ארבעים יום, נכבשה העיר על-ידי הסולטן הממלוכי בייברס. כעבור שלושה ימים נוספים נפל גם המבצר. הממלוכים שרפו את המבצר ולקחו את לוחמיו בשבי.

ומלחמות, כך מתברר, עדיין מתרחשות כאן: ממגדל העוז של המבצר נשקף קו מצוק הכורכר צפונה, אל עבר נתניה. שטח זה, ששימש עד לפני כמה שנים את התעשייה הצבאית וסגור לציבור עקב חשש לזיהום, עשוי להפוך לאזור מגורים יוקרתי, אם התוכנית תצא לפועל. מאבק ציבורי גדול, שאותו מובילים עיריית הרצליה, תושבי האזור וגופים ירוקים, מבקש לבטל את הגזירה, להציל את השטח מכפות הדחפורים, לטהר אותו משרידים מסוכנים ולהפוך אותו לפארק אקולוגי תיירותי גדול.

בשטח, המחולק לכמה בתי גידול (דיונות, אדמת חמרה ורכס כורכר) חי מגוון גדול של צמחים ובעלי חיים. ביניהם אפשר למצוא צבי ארץ-ישראלי, צבי ים ויבשה, קיפודי חולות, ציפורים מקומיות ונודדות ומגוון זוחלים, חלק גדול מהם מצוי בסכנת הכחדה. תוכניות מפורטות, הכוללות התייחסות לשרידים ארכיאולוגיים ולכמה מסלולי טיול מופיעות באתר האינטרנט של העירייה ובאתר: www.saveapollonia.org. לאחרונה, פרצה שריפה גדולה בשטח המדובר. בסיור בשטח נמצאו עדשות רבות של זכוכיות מגדילות, הממקדות את קרני השמש לכדי הצתה, שפוזרו על-ידי יד נעלמה.

מדרום לגן הלאומי נמצא סינדא עלי, המתהדר בצריח שנראה למרחוק. זהו הגלגול המוסלמי של קדושת אפולוניה. על-פי המסורת קבור כאן אלי איבן עלים, נכד שביעי של החליף’ עומאר אבן אל חטאב, שנפל כאן בקרב נגד הצלבנים. במתחם, שהוקם במאה ה-15, נמצאים קברו, מסגד גדול וחדרים רבים שבעבר שימשו מרכז סופי גדול. כיום מבטא המקום את הלך הרוח הרווח בחברה המוסלמית בישראל: התרחקות מהלך הרוח הסופי, הכולל פולחן קברים, והתחזקות הדרך הווהאבית, זו המבקשת להשיב את האסלאם "המקורי". הכניסה בלבוש צנוע בלבד.

בסמוך לסידנא עלי ישנה ירידה אל חוף הים המקסים של אפולוניה. בהסתעפות ממנה, בקצה שביל כמעט סודי, נמצאת הכניסה החצובה למערת הקסמים של נסים כחלון, אדם מחוספס כמו גבישי המלח שצרבו את עורו, עם נשמה רחבה כמו הים. לעולם אזכור את ביקורי הראשון כאן, בתור ילד. הבית היה קסום מבחוץ ומהפנט מבפנים. הקמרונות והמעברים הפתלתלים כמו גם עיטורי הצדף והקרמיקה היו דבר שמעולם לא ראיתי קודם לכן.

 נסים כחלון/ צילום: יותם יעקובסון
  נסים כחלון/ צילום: יותם יעקובסון

"הים קרא לי", הוא מספר כיצד החל את נדודיו, לאחר שהוריו כפו עליו נישואים שלא רצה בהם. הוא הגיע לאפולוניה לפני 48 שנים, לאחר שגורש מחוף השרון שבו הקים אוהל. כאן החליט לבנות במו ידיו בית מלט דמוי דינוזאור על קו החוף. במהרה החלו להגיע צווי פינוי והריסה. נסים לא ויתר בקלות, והחליט שאם אוסרים עליו לבנות בית על האדמה, יבנה אותו מתחת לאדמה. כך, בתעוזה ובחריצות שלא ייאמנו, החל לחצוב את ביתו במצוק הכורכר.

בית הפלאות/ צילום: יותם יעקובסון
 בית הפלאות/ צילום: יותם יעקובסון

הכניסה אל הבית, דלת עץ כבדה בקצה מנהרה, מזכירה את הכניסה למאורת הארנב ב"עליסה בארץ הפלאות", ומה שנמצא מעבר לה עונה להגדרה של מערת קסמים: מבוך של מעברים, גרמי מדרגות עולים ויורדים, חללים חצובים ובנויים, חלונות מקומרים שמשקיפים על קו החוף, הים והשמיים והכול מעוטר בפסיפסי קרמיקה, במעקות מסוגננים ובצמחייה נאה.

הבית התת קרקעי של כחלון/ צילום: יותם יעקובסון
 הבית התת קרקעי של כחלון/ צילום: יותם יעקובסון

כל חומרי הבנייה של נסים הם פסולת שאסף. את טכניקת הבנייה שלו פיתח בעצמו. ברזל, כך למד במהרה, אינו חומר טוב לבית כזה, כי בגלל הקרבה למים הוא מחליד מהר וגורם לבטון להתפוצץ. הוא פיתח שיטה שעושה שימוש בצינורות פלסטיק ובבקבוקים, מה שגם יוצר בידוד נהדר מפני קור החורף וחום הקיץ. נסים הולך ומזדקן, כוחותיו כבר אינם כשהיו, והדבר ניכר בעזובה שפושה במקום.

יש לו בטן מלאה על נסיגת קו החוף עקב הקמת המרינה בהרצליה ועל הזוהמה שעל קו המים. הוא משווע לעזרה ומייחל שעיריית הרצליה תאמץ אותו ותסייע לו להפוך את המקום לאתר תיירות (בעבר פעל במקום בית קפה משגשג). עיריית הרצליה השיבה לפנייתי שהאתר אינו בשטחה, אלא בשטח המועצה האזורית חוף השרון. את נסים ניתן לבקר, אבל רק בתיאום מראש. מקובל להשאיר תרומה בסך 25 שקל לאדם לפחות (09-9550756, לא בשבת).

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988