אם יתברר שמכרז הדור החמישי בסלולר ימנע מיזוגים בשוק, האם שווה לדחותו?

זו השאלה שצריכה להישאל ולהתברר, והיא לא נשאלת • ברור למה משרד התקשורת רוצה להימנע מדחייה של המכרז • בסוף האחריות לקדמה הטכנולוגית מוטלת עליו, וישראל במקום לא טוב

הדור החמישי בסלולר / צילום: shutterstock
הדור החמישי בסלולר / צילום: shutterstock

העתירה שהגישו סלקום, גולן טלקום ואקספון לדחיית מכרז הדור החמישי בסלולר, לא מקבלת חשיבות מספקת וגם לא את החשיבות הנכונה. העתירה מתפרשת כניסיון דחייה של מכרז על רקע קשיים כלכליים של חברות הסלולר, שלא רוצות להשקיע כסף בפרויקט שעומד לעלות להן מאות מיליוני שקלים, ומנגד הן לא מסוגלות לראות את ההחזר של ההשקעה על רקע מצב שוק הסלולר והמשבר הקשה בכל שוק התקשורת. 

הנטייה הראשונית כשקוראים את העתירה היא לבוא ולהגיד שהחברות שוב מתבכיינות. אם מבינים את כל המכרז בכללותו, על שלל ההקלות שבו, קשה שלא להבחין שמשרד התקשורת הלך כברת דרך גדולה מאד לטובת החברות, והוא עשה כמעט כל מה שאפשר על-מנת להקטין את ההשקעה והסיכון. אגב, כאן המקום לשאול האם זה בכלל התפקיד שלו, והאם לא נכון לתת לשוק לעשות את עבודתו, אבל זו סוגיה נפרדת שנצרכת לדיון נפרד. 

1. נתחיל בסוף: יש סיכוי שהדחייה תביא לנזק יותר מאשר תועלת. הפיגור שלנו בכל-כך הרבה תחומים (ראו תוצאות מבחני פיז"ה בחינוך למשל) אמור להספיק כדי להגיד שחייבים להוציא את המכרז כמה שיותר מהר, כי בכל יום שעובר, הפיגור של ישראל בהשקעה בתשתיות תקשורת מתקדמות יעלה לנו יותר. די לראות את הדוח השנתי האחרון של אריקסון, שמראה איך מפעילים בהמוניהם בכל העולם רצים לדור החמישי, מה זה רצים, מסתערים. הגויים כנראה מבינים משהו שאנחנו היהודים מתקשים להבין. הדור החמישי הוא מהפיכה לא התפתחות. מכרז הדור החמישי היה אמור לצאת כבר לפני שנתיים, ולכן הפיגור הוא משמעותי, כי נצטרך להדביק פער. 

בנוסף, הניסיון לא מבשר טובות. דחייה במכרז בתקופה הזאת יכולה להידחות בלי סוף, היות שכל פעם תצוץ סיבה אחרת מדוע לדחות. לא היה מכרז שהמפעילים בארץ לא רצו לדחות. לא היה. כל פעם מסיבות כאלה ואחרות, שהמשותף להן הוא הרצון לא להשקיע כדי להרוויח יותר.

אבל לרגולטור יש אחריות לאומית. הוא לא יכול לקחת בחשבון קושי כזה או אחר, כי הוא חייב להסתכל קדימה ולהבטיח שישראל לא תירה לעצמה ברגל. אלא שלמרות כל זאת, מדובר באותו משרד שיצר את המשבר החמור שאנחנו נמצאים בו. זה המשרד שהכניס מפעיל שישי לשוק ודפק את כל ההשקעות בתשתיות, וזה המשרד שהביא עלינו את מכת השוק הסיטונאי שעיוות שוק התקשורת, הביא חברות לסף פשיטת רגל והותיר את בזק עם רווחיות עודפת מטורפת. אז מהמשרד הזה ניוושע?

2. הבעיה המרכזית של העותרות - ובכלל של כל שאר החברות שתומכות בדחייה ורק נהנות מהעובדה שאחרות הגישו במקומן עתירה - נסובה סביב שני דברים מרכזיים: האחת היא שיטת המכרז, והשנייה היא אופן החלוקה של התדרים. 

לגבי שיטת המכרז, קשה שלא להסכים עם רוח העתירה. מדובר באחד המכרזים המסובכים ביותר שנעשו פה. אפילו מומחים לתורת המשחקים מתקשים להבין את המכרז המסובך. למה זה צריך להיות כל-כך מסובך? הרי משרד התקשורת כבר עשה מכרזים בעבר, פשוטים ויעילים, שעשו את העבודה (ראו מכרזי הדור השלישי והדור הרביעי), אז למה צריך להמציא את הגלגל כל פעם מחדש ולסבך את החיים?

אבל לפני זה צריך לשאול בכנות מדוע בכלל לעשות מכרז ולא לחלק את התדרים. כן, פשוט כמו שזה נשמע, לקבוע מחיר מינימום ולחלק את התדרים. הרי בסופו של דבר יש שלוש רשתות שמתמודדות על שלוש רצועות. מבלי להיכנס לפרטים ולסבך את הנושא, יש שלוש רצועות בתחום ה-700 מגה הרץ, שאותן מבקשים שלוש קבוצות. האם לקבוע מחיר מינימום ולהקצות את התדרים יהיה צלם בהיכל? מה כל-כך מפריע למדינה לחלק את התדר בתמורה למינימום מסוים ולגמור את הסיפור? תראו כמה עבודה מושקעת במכרז, כמה יועצים, כמה משאבים וכמה זמן נשפכים על מכרז אחד, כשמנגד יש אפשרות לבחור בדרך פשוטה ויעילה יותר. 

הטענה של משרד התקשורת בעניין ברורה, אבל היא כל-כך צפויה ונדושה. לא מחלקים תדרים בחינם, מדובר במשאב של המדינה שצריך להקצות אותו ביעילות, ורק דרך מכרז ניתן לעשות זאת. אלא שהמדינה חילקה תדרים על ימין ועל שמאל לאורך השנים שלא במכרז, כמו לגופי הביטחון שלא משלמים עליה,ם ולכן הטענה הזאת - גם אם היא נשמעת נכונה - לא יכולה להצדיק את המכרז הכל-כך מסובך שנבנה כאן. לא חייבים על כל דבר לסחוט כסף מהחברות רק בשם העיקרון של ההקצאה היעילה, מה גם שלא בטוח שהיא תהיה יעילה.

האמת היא שאין תשובה אמיתית וכנה לשאלה למה לא לחלק את התדרים ב-700 מגה הרץ, במיוחד כשיודעים שאלה התדרים הכי מבוקשים ויקרים במכרז, והתדרים הנוספים פחות. מתי יבינו במשרד שחייבים לפשט כמה שאפשר את הרגולציה?

3. מכיוון שאנחנו נדבקים לעתים לכל מיני אקסיומות, אנחנו לא יכולים לחשוב שנייה אחת על התמונה הכללית ולראות מה קורה בחברות עצמן. שוק התקשורת במשבר, ובשתי חברות מרכזיות בשוק מתרחשים שינויים טקטוניים. בפרטנר לא ברור מי יהיו הבעלים העתידיים, בסלקום שאלת הבעלות והשליטה נתונה לגמישות על רקע השיחות שמתנהלות בין סלקום להוט, ואצל האחרונה בעל השליטה הכריז דה-פקטו שהוא מוכן לוותר על השליטה בתמורה למיזוג. במלים אחרות זה אומר שאלטיס, בעלת השליטה בהוט, דה-פקטו מוכנה לצאת ממנה.

האם זה לא אירוע שהרגולטור צריך להתחשב בו? הרי מיזוג בין השחקנים הגדולים כמו סלקום והוט (שהמשמעות שלו היא לא רק מיזוג בסלולר אלא בעיקר יצירת כוח חדש שבאמת מסוגל להתחרות בבזק בתחום התשתיות) עשוי ליצור כאן שוק שונה לחלוטין. כניסה של משקיע כמו האצ'יסון לפרטנר זה אירוע בעל משמעות אדירה לשוק התקשורת.

נכון, המשרד אינו יכול לקחת בחשבון סיכון שמיזוג כזה לא יקרה, וייתכן שגם האצ'יסון לא תוכל לקבל היתר שליטה בפרטנר, אבל מישהו בכלל חשב על זה? קיים על זה דיון מול החברות כדי להבין האם מיזוג בין סלקום להוט הוא עניין רציני? 

בנוסף, אי-אפשר שלא לקחת בחשבון את הבעיה הגדולה שנוצרת כאן בעקבות המכרז, והיא שכל קבוצה חייבת להגיש הצעה משותפת. הצעה משותפת תיצור קושי נוסף על החברות להתמזג. אומנם אין חובה חוקית, אבל זו חובה ציבורית לבחון לעומק (במיוחד כאשר משרד התקשורת סבור כי מיזוגים הם הדרך הנכונה להבריא את השוק) את סטטוס המיזוגים. להתעלם זה יותר טוב? בעצם אם יש סיכוי ריאלי, שצריך לבדוק אם הוא אכן כזה, הרי שהמכרז עושה בדיוק את הפעולה ההפוכה. הוא מקשה וחוסם מיזוגים. הוא למעשה מבצר את הרשתות המשותפות ומקשה על מיזוגים בין חברות בקבוצות. 

אז אם היו אומרים לשר התקשורת דודי אמסלם שמיזוג נמצא על הפרק, והוא ריאלי, האם הייתם ממליצים לו לחכות עם המכרז - או שייקוב הדין את ההר, ועל המכרז לצאת ללא דיחוי? התשובה של משרד התקשורת כבר ניתנת בתגובה לעתירה. לא דוחים שום דבר, החברות בוכות כי הן רוצות להרוויח זמן, ניתן להן להשמיע את עמדתם, ובשורה התחתונה שלילי חזק לכל ניסיון עיכוב.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גלובס טק?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988