"מלחמות הסחר העולמיות מציבות אתגר גדול בפני התעשיות הביטחוניות"

עו"ד דניאל רייזנר ממשרד הרצוג פוקס נאמן הזכיר לתעשיות הביטחוניות את מה שקרה לחברות הטבק: "הן נאלצו לשלם הון"

עו"ד דניאל רייזנר / צילום: איל יצהר, גלובס
עו"ד דניאל רייזנר / צילום: איל יצהר, גלובס

עו"ד דניאל רייזנר, שותף וראש המחלקה למשפט בינלאומי, ביטחון וביטחון פנים במשרד הרצוג, פוקס, נאמן, השתתף היום (ד') בוועידת "חומר למחשבה" של "גלובס" והציג ארבעה אתגרים העומדים בפני התעשיות הביטחוניות.

"האתגר הראשון הוא מלחמות הסחר העולמיות, או יותר נכון ארה"ב מול שאר העולם. למעשה בשנים האחרונות ארה"ב מחייבת את כל בעלות בריתה לבחור צד - או שאתה איתנו או שאתה לא. זה נכון לגבי אירופה, ישראל, והרבה מדינות אחרות. אנחנו מדינה קטנה במזרח התיכון, לא שחקן משמעותי בהסכמי הסחר. אמנם בתעשיות הביטחון אנחנו בעשירייה הראשונה אבל אנחנו לא עד כדי כך משפיעים על הסחר העולמי, אבל אמריקה רואה משמעות רבה בכך שאנחנו ניישר קו איתה.

"בתוך זה, הממשל האמריקאי כפה עלינו לקבל הסכם שיחסום השקעות של גורמים זרים בתעשיות רגישות במדינת ישראל. מצד שני, האמריקאים לא פתחו את השוק האמריקאי בפני התעשייה הישראלית. זה שנחסם בפנינו חלק משמעותי מהעולם לא אומר שמהצד השני נפתח לנו שוק אחר, לכן זה מציב אתגר לא פשוט.

"האתגר השני הוא סיוע חוץ. אנחנו מקבלים מארה"ב הרבה מאוד כסף בכל שנה, ובהסכם האחרון, שהעלה את סיוע החוץ, החבילה הגיעה עם תנאים: א' אל תשתמשו בזה כדי לקנות דלק, ו-ב' לצמצם בהדרגה עד לאפס ביכולת להמיר דולרים לשקלים. אם ב- 2019 היה מותר להמיר 815 מיליון דולר מכספי הסיוע לשקלים, סכום זה ייעלם לחלוטין עד 2028. המשמעות היא שמערכת הביטחון תוכל לקנות הרבה פחות מהתעשיות בישראל, ואני כבר רואה תעשיות ביטחוניות שאנחנו פותחים להן מפעלים בארה"ב כדי שהמוצר שלהן יהיה MADE IN AMERICA.

"האתגר השלישי הוא הרגולציה על התעשיות הביטחוניות. רוב החברות שאני עובד איתן לא אומרות את המילה אפ"י, אגף הפיקוח - בחיבה גדולה. החוויה שלי אחרת. בסופו של דבר התעשייה הביטחונית מקבלת היתר למכור כמעט הכול לכל העולם. עד כדי כך שיש לחץ להקשיח את הקריטריונים לייצוא ישראלי, כשהאירופאים במיוחד אומרים שאנחנו צריכים לשקול יותר שיקולים של זכויות אדם.

"האתגר האחרון מזכיר את מה שקרה בתעשיית הטבק. כשהתחילו להאשים את חברות הטבק שטבק הוא ממכר והן אחראיות להרעלה של מיליוני בני אדם, קו ההגנה הראשון היה 'אני רק היצרן'. הטענה לא החזיקה מים וחברות הטבק נדרשו לשלם סכומי כסף דמיוניים כפיצוי. מהפכה דומה עוברת היום על פעילי זכויות אדם שהם דורשים שיצרני נשק יהיו אחראיים להפעלה שלהם. יש תביעה של פייסבוק נגד חברת NSO, שאומרת - אתה אחראי למערכת וגם אחראי לשימוש בה. אנחנו רואים בעיקר מארגוני זכויות אדם ומדינות באירופה".