העיתון שקם כדי לסייע לנתניהו, כיכב בסופו של דבר בחקירות תיק 2000

שלדון אדלסון, איש עסקים והבעלים של "ישראל היום", הוא אחד מאנשי העשור של "גלובס" • פרויקט מיוחד

שלדון אדלסון / צילום: אייל אסייג
שלדון אדלסון / צילום: אייל אסייג

לשלדון אדלסון ולעיתון בבעלותו "ישראל היום", שגיליונו הראשון יצא ב-30 ביולי 2007, הייתה השפעה דרמטית על התרבות הישראלית. ההשלכות הישירות והעקיפות של הקמת העיתון השפיעו על תחומים רבים - מהמודל הכלכלי שבו תחום העיתונות מתנהל, דרך סוגיות האתיקה שמעסיקות את התקשורת ובסופו של דבר, אם כי בעקיפין, גם על סוגיות של משפט ופלילים.

לכאורה אדלסון לא המציא דבר: הרעיון שעיתון או כלי תקשורת ישרת את תפיסת עולמו הכלכלית או הפוליטית של בעליו איננה חדשה ובאה לידי ביטוי בכלי תקשורת נוספים. אלא ש"ישראל היום" לקח את הדברים הרבה יותר רחוק ויש שיגידו גם באופן גלוי בהרבה.

בתחילה נדמה היה כי העיתון נועד לשרת תפיסה ימנית, שאף כלי תקשורת מרכזי לא נשא בגאון עד להקמת "ישראל היום". אולם, בהמשך התברר כי יותר משהעיתון שירת תפיסה פוליטית מסוימת, הוא שירת אדם אחד - ראש הממשלה בנימין נתניהו. הכיסים העמוקים של הבעלים, שעשה את הונו מעסקי הימורים אך גם תורם מיליוני דולרים לארגונים יהודיים, עזרו כמובן - כשיש הרבה כסף קל להשקיע במהלכים שיבטיחו את תפוצת העיתון ואת השמעת הקול הנבחר. במילים אחרות, "ישראל היום" לא קם כדי להרוויח אלא כדי להשפיע, ולכן השיקול הכלכלי לא היה בראש. המצב אצל המתחרים היה שונה.

למרות הכיסים העמוקים, "ישראל היום" לא הצליח למצב את עצמו כעיתון משפיע וקובע סדר יום, ולכן האיום על המתחרים היה בעיקר כלכלי. לא רק ש"ישראל היום" הוקם כחינמון, בעיתון עצמו גם לא התעקשו על מחירי פרסום גבוהים למודעות - וכך הפכו אותו לאיום משמעותי על העיתונות, ובעיקר על "ידיעות אחרונות". בתוך שוק שממילא עובר תהפוכות דרמטיות, הנתחים ש"שישראל היום" לקח מעוגת הפרסום היו מהותיים.

ההתחזקות של "ישראל היום" והכוונה שלו להפיץ גם מוספי שישי היו המניע שדחף את מו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס לקיים את השיחות עם נתניהו, בתקווה לקדם את חוק "ישראל היום", שהיה אמור לאסור על חלוקת העיתון בחינם. בהמשך, השיחות האלו התגלגלו לכתבי אישום נגד השניים, והחוק עצמו הביא לפירוק הממשלה ולבחירות ב-2015.

עם זאת ברכישה נוספת שנעשתה בשוק התקשורת, אדלסון הוכיח שאפשר גם אחרת. העיתון "מקור ראשון", שרכש אדלסון ב-2014, הפך לדוגמה לכלי תקשורת שיש לו קו ימני, אך גם דימוי של כלי תקשורת מקצועי ואמין.

בחודשים האחרונים נטען כי הקשר בין נתניהו לאדלסון התערער, בין היתר בגלל חומרים שנחשפו בחקירות נתניהו. אולי כעת ידו של נתניהו בוחשת פחות ב"ישראל היום", אך יהיה זה מרחיק לכת לטעון שהעיתון הפסיק לשרת קו. במקרה הטוב הוא הפסיק לשרת אדם. הברית אולי נגמרה, אך ההשלכות על השוק קיימות ולא ברור מתי ואם יעלמו.