הניסיון לרצות את הבוחרים לא עזר בקלפי

משה כחלון, שר האוצר, הוא אחד מאנשי העשור של "גלובס" • פרויקט מיוחד

משה כחלון / צילום: רפי קוץ
משה כחלון / צילום: רפי קוץ

"אם הייתי יכול, הייתי לוקח את כל הכסף באוצר ומחלק לעניים", אוהב לומר שר האוצר משה כחלון בשיחות מסדרון עם עיתונאים. יותר מכל שר אוצר לפניו, כחלון הגיע למשרד האוצר עם תודעה מעמדית מפותחת של אזרח ישראל השנייה, ששייך לאלה שאין להם, שהיו צריכים להשיג הכל בדרך הקשה. במשך שלוש שנים הוא הצליח גם לצמצם פערים וגם להוריד מסים. גם להגדיל את ההוצאה הציבורית וגם לעמוד במסגרת התקציב. אבל כשהטריק הפסיק לעבוד בשנה הרביעית, כחלון איבד את אמינותו בניסיון הכושל להסתיר את בעיית הגירעון המתנפח. בשנה החמישית, כשהוא כבר נטול שאיפות פוליטיות, כחלון מנסה לעשות תיקון ועדיין הוא ישאיר ליורשו את קופת המדינה במצב גרוע בהרבה מהמצב שבה קיבל אותה לפני חמש שנים מיאיר לפיד.

כהונתו של כחלון הייתה ארוכה ומעשיו כשר אוצר היו מרובים. הסיומת הצורמת של הקדנציה מחקה את זכר הדברים הטובים שנעשו בתחילתה: הרפורמה בשוק האשראי שהזיזה לבנק ישראל את הגבינה, החלטה 922 שחוללה מהפכה במגזר הערבי, חוק הנורמטור שאכף על הממשלה לנהוג באחריות תקציבית ואפילו הסיכום עם מערכת הביטחון על תקציב רב-שנתי, שעם כל הביקורת, בנה מחדש אמון בין האוצר למערכת הביטחון ושרת היטב את האינטרסים של שני הצדדים. מחצית הקדנציה עמדה בסימן המאבק להפעלת תאגיד השידור הציבורי ומס דירה שלישית - שם גם נולדו האכזבות הראשונות של כחלון מהתקשורת (שלא העריכה את המאבק למען התאגיד) ומבג"צ (שפסל את מס דירה שלישית). שם גם נולדה ההבנה שבחירות עלולות לפרוץ בכל רגע ונוצר הלחץ לצבור כמה שיותר הישגים.

בעיניים מאקרו-כלכליות תיזכר תקופת כהונתו של כחלון כהחמצה. שנות השקט הביטחוני והשגשוג הכלכלי לא נוצלו לביצוע מהלכים ארוכי טווח שיכינו את המשק לאתגרים אסטרטגיים כמו השתלבות החרדים. אבל כחלון לא התעניין במאקרו כלכלה. רגלו לא דרכה בכנסים ולא נסעה לוועידות קרן המטבע, הבנק העולמי וה-OECD. כחלון לא הרגיש בנוח במחיצת כלכלנים וגם הם לא חיפשו את קרבתו. בעיניהם הוא היה שרלטן ופופוליסט. בעיניו הם היו אליטיסטים, חסרי אנושיות, מנותקים. הכיס של האזרח הקטן עניין את כחלון יותר מהקופה הציבורית כי האזרח - ולא המדינה - מצביע בקלפי.

בכל מהלכיו חישב כחלון מי יהיו המרוויחים. הוא הקפיד לא לשכוח אף קבוצה ומגזר בקהל המצביעים: תוספות שכר לחיילים, לשוטרים ולעובדי המגזר הציבורי, דיור מוזל לזוגות הצעירים, מבצע הנחות במיסוי חברות ארנק לאלפיון העליון, נקודות זיכוי במס לעובדים וביטול מכסים לכל הצרכנים - וזו רשימה מאד חלקית. כחלון הוריד מסים יותר מכל שר אוצר לפניו - ואז למרבה האירוניה הפסיד בבחירות.

השועל הפוליטי הוותיק טעה בהנחתו הבסיסית. הציבור, מסתבר יודע להריח כשמוכרים לו כלכלת בחירות. גם לפיד וגם כחלון ניסו לרצות את הציבור בכל מאודם וחטפו מכה בקלפי אולי כי הציבור מעריך עמוד שדרה ואומץ ולא הישגים. בעיית הגירעון סיפקה לכחלון הזדמנות להוכיח שהוא יכול להיות רע כשצריך. אך במקום להתמודד באומץ, הוא העדיף לנסות לטאטא את הבעיה מתחת לשטיח.