השבוע שהיה | פרשנות

דעה: שינוי נוהל הפנסיה של שי ניצן אולי כשר, אבל בעיקר מצחין

נציבות שירות המדינה משנה נוהל במהירות שיא מבלי לברר מה העלות התקציבית • ומה כדאי למשקיע הישראלי ללמוד ממנכ"ל אנרג'יאן מתיוס ריגס • דעה

שי ניצן / צילום: איל יצהר
שי ניצן / צילום: איל יצהר

ב-16 בדצמבר הסתיימה עבודתו של פרקליט המדינה שי ניצן. באותו יום פרסמה נציבות שירות המדינה נוהל חדש שמאפשר להכיר ל"ממלאי משרות בכירות" בימי חופשה שצברו לצורך חישוב מועד סיום עבודתם. מבחינת ניצן המשמעות היא שהמשכורת הקובעת לחישוב הפנסיה התקציבית שיקבל תהיה גבוהה יותר בכ-3%, כי שכר פרקליטי המדינה צמוד לשכר הממוצע במשק (שעלה ב-2019 בכ-3%) ומתעדכן בינואר. מדובר בתוספת הכנסה חודשית של כ-1,500 שקל, בהנחה ששכרו הקובע של ניצן עומד על כ-80 אלף שקל בחודש וגמלת הפנסיה החודשית שלו על 50 אלף שקל.

הממונה על השכר קובי בר נתן התרשם ששינוי הנוהל נעשה בזריזות מאוד לא אופיינית לנציבות שירות המדינה. רק שבוע קודם לכן עדכן אותו הנציב על כוונתו לשנות את הנוהל וזימן אותו לדיון בהול בנציבות. נציב שירות המדינה דניאל הרשקוביץ' הגיב השבוע בזעם על הטענה שעלתה ממכתבו של בר-נתן שלפיה שינוי הנוהל נתפר לניצן. לטענתו מדובר בנוהל ישן שרק הורחב כעת לזכאים נוספים ושלשינויו לא תהיה עלות תקציבית. באוצר לא ידעו לענות השבוע מה היקף הזכאים החדש ומדוע לא תורחב הזכאות לכלל הפורשים לפנסיה תקציבית. מבירור שערכנו עולה כי העלות היא לא רק בתוספת פנסיה למי ששכרו הועלה אלא גם בכך שהנוהל מאפשר למבוטחי הפנסיה התקציבית לנצל את הארכת תקופת עבודתם לצורך הגדלת הזכויות הפנסיוניות בעת הפרישה.

איש לא יודע כמה בדיוק יעלה השינוי הזה לקופת המדינה - וזו הבעיה המטרידה מכל - כי הרשקוביץ' אישר את הנוהל בחוסר תיאום עם אגף השכר באוצר. אם כך נוהג נציב שירות המדינה בהוצאת כספי ציבור מה יגידו אזובי הקיר?

הבנקאי היווני שעשה לנו גימנסיה

באוגוסט 2016 מכר יצחק תשובה, בעל השליטה בקבוצת דלק, שני מאגרי גז קטנים, כריש ותנין, למתיוס ריגס, איש עסקים יווני שהקים כמה שנים קודם לכן חברה קקיונית בשם אנרג'יאן. תשובה קיבל עבור המאגרים סכום של 148.5 מיליון דולר והתחייבות לתמלוגי על בגובה של כ-7% ממכירות הגז העתידיות. שלוש שנים אחרי אותה עסקה מתקרבת אנרג'יאן לנתח שוק של כמעט 50% ממכירות הגז הטבעי העתידיות למשק. השבוע הכריזה אותה חברה על עסקה לייצוא גז טבעי לחברת הגז הלאומית של יון שתתבצע במסגרת פרויקט איסט-מד להנחת צינור ימי ממאגרי הגז של ישראל ליון ודרום אירופה.

בדיעבד, יש לתשובה סיבות מצויינות להצטער על המחיר הנמוך שדרש וקיבל בעסקה עם ריגס: שווי השוק של אנרג'יאן  שמניותיה נסחרות בבורסות לונדון ותל-אביב מגיע כבר ל-2 מיליארד דולר, אחרי שכבר השקיעה מיליארד דולר בפיתוח שני המאגרים.

לא רק תשובה טעה. גם אנשי עסקים אחרים, פוליטיקאים, פקידי ממשל וכן אפילו העיתונאים שסיקרו את תחום הגז כמו כותב שורות אלה לא צפו את המהלך המטאורי שתעשה אנרג'יאן.

הצלחת מתווה הגז הייתה תלויה ביצירת תחרות בין כריש ותנין לבין תמר ולוויתן. העובדה הזו יכלה לשחק לידיו של ריגס להוציא מהמדינה הבטחות. היה לו גם תירוץ נוח: מאחר ועלויות הפיתוח של מאגר גז הן פחות או יותר קבועות, הרי שלמאגרי גז קטנים יש נחיתות מובנית בתחרות מול מאגרים גדולים כמו תמר, או ענקיים כמו לוויתן. משום כך, הנחתי שריגס ינהג כפי שכל יזם ישראלי הפועל בתחום שתלוי בחסדי הממשלה היה נוהג במצבו: מתייצב בשערי משרד האנרגיה בירושלים ומכריז שלא יוציא יחידת חום אחת של גז מהאדמה, עד שלא יקבל מהמדינה הקלות והטבות כלכליות. יזמים בתחומים כמו הגז או החשמל הפרטי עושים את זה במיומנות רבה: מצד אחד מתלוננים ומקטרים בלי סוף על הרגולציה הבלתי נסבלת ומהצד השני מחזרים על פתחי הרגולטור ומתחננים לעוד ועוד הטבות.

ריגס מגיע ממקום אחר. הוא בעל הכשרה של מהנדס מכרות אבל עבד מרבית שנותיו כבנקאי השקעות בתחום האנרגיה, תחילה בבנק צ'ייס מנהטן בלונדון ואח"כ בקרנות אקוויטי ובבנקי השקעות. במקום לקלל את הרגולטור הוא דווקא שיבח. במקום לנקוט בטקטיקה של סחיטה ובכיינות הוא הלך לעבוד: לקדוח ולהתחרות על לקוחות. במקום לבקש הגנות ינוקא - הוא הדהים את השוק בהצעות מחיר אגרסיביות, שהיו נמוכות מאלו של המתחרים ביותר מ-20%. והוא הצליח למרות שלפי ההגיון העסקי המקובל הוא עשה את כל הטעויות האפשריות. ריגס עשה לנו בית ספר, או בשמו היווני גימנסיון. הצלחתו צריכה להביא לעדכון ספרי הלימוד ליזמים בתחום התשתיות בישראל.