בשנת 1930 נפתח בית הקולנוע הראשון בחיפה, "עין דור", ומשה גרידינגר, איש עסקים שפעל בתעשיית המזון והספנות, זיהה הזדמנות עסקית ונכנס אליו כשותף. כמעט 90 שנה חלפו מאז, ואימפריית הקולנוע של משפחת גרידינגר, שאותה מובילים כיום שני נכדיו, משה (מוקי) וישראל (שרי) גרידינגר, אמורה להפוך בקרוב לרשת בתי הקולנוע הגדולה בעולם.
לפי הודעה לבורסה שפרסמה לפני כשבועיים חברת סינוורלד (Cineworld) שבבעלות האחים, היא צפויה להשלים במהלך החודשים הקרובים את רכישת חברת Cineplex הקנדית, מה שיהפוך אותה לחברה ששולטת בלמעלה מ-11 אלף מסכי קולנוע ברחבי העולם - המספר הגדול ביותר שבו מחזיקה חברת בתי קולנוע אחת.
איך הפכה המשפחה שעסקי הקולנוע שלה נולדו בשכונת הדר בחיפה לבעלת מעמד עולמי בענף הנוצץ הזה, מה עומד בבסיס המוטיבציה של האחים גרידינגר לכבוש את עולם הקולנוע, איזה סוג של עסק הם מנהלים, ולמה שמם כמעט שאינו מוכר לציבור הישראלי, למרות העוצמה הרבה שהם מחזיקים בה בארץ, כזאת שמשפיעה על כל צרכן קולנוע מקומי?
בחיפה משפחת גרידינגר מוכרת יותר, וידועה היטב כאצולת ממון חיפאית. "חרדים לפרטיותם", אומרים עליהם, "צנועים ומשפחתיים". עד היום בית המשפחה ברחוב תשבי, שאינו באחת משכונות היוקרה של העיר, משרת אותם.
מוקי גרידינגר עם ניר ברקת ומנכ"ל yes לשעבר רון אילון / צילום: ערן לם
שורשי המשפחה ברומניה. הסב משה (שהנכד מוקי קרוי על שמו) עלה לישראל כשהוא כבר בן 43, ונפטר שנתיים לפני קום המדינה. הוא רכש שטחים וקרקעות, נכנס לעסקי הספנות, וגם הקים משק חלב שבשלב מסוים הפך לספק החלב לגני הילדים בתל אביב, תוך שהוא עוקף בסיבוב ספקים גדולים ממנו.
מי שהמשיך את פעילותו הוא בנו קלמן (קני) שב-1958 הרחיב את עסקי הקולנוע של המשפחה אל מחוץ לחיפה - עם רכישת קולנוע חן בתל אביב, שיהפוך בהמשך לרשת רב חן. "קלמן בעצם בנה את כל התשתית של עסקי המשפחה בקולנוע בישראל ובחו"ל", מספרת האוצרת של מוזיאון העיר חיפה עינבר דרור לקס. "הם היו אנשי החברה הגבוהה בחיפה. ישבתי איתו כשהוא כבר היה בגיל מבוגר ופגשתי בן אדם שיושב בחדר ועובד כל הזמן. היו לו אנרגיות מטורפות, והוא זכר כל דבר".
כיום, כאמור, מובילים את החברה שני בניו. מוקי, האח הבכור, בן 66, הוא המנהל שעומד בראש עסקי החברה. בקטעי הווידיאו והצילומים המועטים שלו ברשת ניתן לראות שסגנונו לא מוחצן, כמעט מופנם. בדרך כלל יופיע בלבוש פשוט, ללא עניבה, גם למסיבות עיתונאים ואירועים רשמיים. שרי, בן 58, מכהן כסמנכ"ל החברה.
עוצמתם של השניים מתחילה קודם כול בארץ. הם מחזיקים בחברת "תיאטראות ישראל" שדרכה הם מבססים את אחיזתם בענף, באמצעות אחזקתם הן בקומפלקסים ובאולמות הקולנוע עצמם (יס פלאנט ורב חן), והן בהפצת הסרטים דרך חברת "פורום פילם" שלה הסכמי הפצה עם כמה מהאולפנים הגדולים בארה"ב כמו דיסני, MGM, סוני ועוד (ראו מסגרת). מוקי מכהן גם כיו"ר התאחדות ענף הקולנוע בישראל, ובשוק יודעים לספר על ההיכרויות והקשרים שיש לו עם בעלי ממון אחרים במשק ועם פוליטיקאים.
לאחרונה הוא אף טמן את ידו גם בפוליטיקה המקומית בחיפה כשנמנה עם מייסדי עמותת "שינוי בחיפה", שהוביל איש העסקים גד זאבי בבחירות האחרונות. אבל גם כך המשפחה פעילה בלא מעט עמותות וארגונים בעיר. כך, בין היתר, מכהן מוקי כיו"ר חבר הנאמנים של בית הספר הריאלי בחיפה, בעוד שרי הוא יו"ר אגודת ידידי בית החולים רמב"ם. השניים פעילים גם בארגון "וראייטי", בעמותת "נאמני מכבי חיפה" הקשורה למועדון הספורט, ובעמותות וקרנות נוספות.
בתקופה האחרונה מסתמן שגם הדור הרביעי של הגרידינגרים ייכנס לעסקי המשפחה, אם כי לא לתחום הקולנוע. עידן גרידינגר, בנו של מוקי, מתגורר בחיפה, וחברי ילדות רבים שלו מאיישים כיום עמדות ניהול של החברה בבתי הקולנוע במזרח אירופה ואזורים אחרים. אומנם כמו יותר בני המשפחה גם גרידינגר הצעיר סירב להתראיין לכתבה, אך ברשתות החברתיות הוא משתף מחייו ומעלה תמונות מחתונתו שבה הופיעו סטטיק ובן אל, או פוסטים על תמיכתו במועמד לראשות העיר בחיפה, דוד עציוני (כיום סגן ראש העיר), ועל חיפושיו אחר לוקיישנים של משרדים בניו יורק.
"מטרת העל - להיות מספר 1"
אז כיצד הפך עסק קטן של בתי קולנוע מישראל לחברת ענק בינלאומית? עם הרבה סיכון ומינוף אגרסיבי. זה התחיל כאמור בישראל עם קולנוע רב חן בדיזנגוף ת"א שהפך למעשה למולטי־פלקס הראשון כאן, כלומר, מתחם אחד שכולל כמה אולמות קולנוע. בסוף שנות התשעים החברה התרחבה למזרח אירופה, והקימה במדינות האזור מתחמי קולנוע תחת השם סינמה סיטי. אם השם נשמע לכם מוכר, זו לא טעות. המתחרים שלהם בישראל, האחים אדרי, הקימו בישראל רשת מתחמי קולנוע בעלת שם זהה, מה שעורר חיכוך עם הגרידינגרים. בסופו של דבר הם המשיכו לפעול בעולם עם השם הזה, אך למתחמי הקולנוע שלהם כאן הם נתנו את השם "יס פלאנט", שקשור כמובן גם לשיתוף הפעולה עם חברת הלוויין.
הפעילות במזרח אירופה הובילה את האחים גרידינגר להנפקה בבורסה בפולין, ולאחר מכן, ב-2014, לעסקה שבה התמזגה הפעילות הגדולה שלה במזרח אירופה עם פעילות חברת סינוורלד הבריטית, שהפעילה כ-1,500 מסכי קולנוע בממלכה המאוחדת. אבל מה שבאמת העלה את החברה על המפה העולמית הוא הרכישה שבוצעה על ידה שלוש שנים לאחר מכן, ב-2017, של חברת ריגל (Regal) האמריקאית - אחת מרשתות המולטי-פלקס הגדולות ביבשת. הרכישה הזאת, בהיקף של לא פחות מ-3.6 מיליארד דולר, שנעשתה גם היא במינוף, הוסיפה לחברה 7,300 מסכים ביותר מ-550 בתי קולנוע.
כיום נסחרת סינוורלד לפי שווי של 3 מיליארד ליש"ט (יותר מ-13.5 מיליארד שקל) בבורסה בבריטניה, ושני האחים מחזיקים בנתח של 29% ממנה. האימפריה שלהם נחשבת בינתיים למפעילת בתי הקולנוע השנייה בגודלה בעולם, כשהיא מחזיקה ביותר מ-9,500 מסכי קולנוע בישראל, פולין, צ'כיה, סלובקיה, הונגריה, בולגריה, רומניה, בריטניה וארה"ב. אבל אם תיסגר העסקה לרכישת Cineplex הקנדית בטווח הזמן שניתן לה - שלושה עד שישה חודשים - תגדיל החברה את נכסיה ב-1,700 מסכים נוספים, מה שיציב את סך המסכים שבשליטתה - הפזורים על פני יותר מאלף מתחמים ובתי קולנוע - על כ-11,200. הנתון הזה גם יגרום לכך שהיא תעקוף את המובילה הנוכחית של הענף בעולם, חברת AMC האמריקאית.
הרכישה שמנסים לבצע האחים אינה זולה: מדובר בהשקעה של 2.1 מיליארד דולר, סכום שמהווה פרמיה של 42% על מחיר השוק של Cineplex. אנליסטים בתחום מסבירים את המהלך בקונסולידציה המתבצעת בימים אלה בענף הקולנוע שמאוים מהתחזקות שירותי הסטרימינג בטלוויזיה. בתקופה האחרונה השדה הזה הוא כבר לא נחלתם הבלעדית של גופים כמו נטפליקס ואמזון, וכעת פועלות בו גם ענקיות כמו דיסני ואפל, שנכנסו אליו בחודשים האחרונים. יחד, כל הגופים הללו מאיימים לשבש את התעשייה הוותיקה ולפגוע במודל ההכנסה שלא השתנה רבות בשנים האחרונות.
ולא מדובר רק בקרב על אופי צריכת התוכן - בבית או בקולנוע - אלא גם על מודלי ההפצה. אם בעבר זכו בתי הקולנוע בבכורה ובתקופת בלעדיות ארוכה יחסית על שוברי הקופות - וכך מקסמו רווחים מכל סרט - כיום, שוב בלחץ חברות כמו נטפליקס, המצב משתנה.
כאמור, מעט מאוד סופר עד כה על האופן שבו מנהלים שני האחים את האימפריה שלהם. אחד ממנהלי החברה לשעבר שהוצב באירופה וניהל את בתי הקולנוע של הגרידינגרים בשתי מדינות במשך שבע שנים, שופך מעט אור על הנושא בשיחה עם G. "בתחילת הפעילות במזרח ומרכז אירופה, מה שהם עשו זה להעביר ישראלים עם המשפחות שלהם למדינות כמו רומניה, צ'כיה, פולין ושאר הטריטוריות שבהן הם פעלו", הוא מספר. "החיים שם היו אחרים לגמרי מישראל, ומי שעברו לשם נהנו מסגנון חיים של החברה הגבוהה עם מטפלת צמודה לילדים, למשל. זאת הייתה הדרך שלהם לתגמל טוב את השוטר הישראלי".
איך התנהלו היחסים והתקשורת עם שני האחים?
"פעם בחצי שנה הייתה לי פגישה עם מוקי, או במייל או שהוא היה מגיע. אבל ככל שהחברה גדלה והתעצמה זה הפך להיות סגנון ניהול מלמעלה. הם ממש חיים את העסקים שלהם, הם מעזים כל פעם, דורסניים - אם הם רוצים משהו הם לוקחים את זה, והם רוצים להתפתח.
"אני הייתי מנהל הכספים ותחתיי היה עוד ישראלי שניהל את התפעול, תחתיו היו רק עובדים מקומיים. כך הם יצרו שני מחנות ניהול - הכספים והתפעול. אני חושב שהם עשו זאת כדי להצליח לשלוט מרחוק, וכדי שאם תהיה בעיה זה יעלה למעלה. הם יצרו שני גופים נפרדים, עשו הפרד ומשול, והבטיחו שאם יהיה דם רע בין המנהלים הישראלים הם יידעו מזה.
"אבל האמת שכולנו היינו חיילים טובים. קיבלנו שכר יחסית גבוה שגרם לנו לא לעשות עסקים על חשבון החברה. לדעתי, החברה החלה לגדול ככה כי מטרת העל שלהם זה כבר לא כסף - זה פשוט להיות מספר 1. שיהיו להם כמה שיותר מסכי קולנוע. כשהמתחרה שלהם גדלה הם מיד עשו את העסקה עם ריגל בארה"ב ועכשיו את העסקה בקנדה שעליה מדווחים".
מה עוד אתה יכול לספר עליהם?
"הם מאוד מקושרים, הם מגיעים מעמדה של כוח כמעט לכל מקום. יחסית למה שהם יכולים היו להיות הם ממש לא נהנתנים. להיפך, הם צנועים מדי. בעבר, כשאני התקבלתי לחברה, זה היה תחת משרה שלא פורסמה בלוחות אלא חבר מביא חבר. עושים עליך איזו בדיקת אמינות אבל בסך הכול אם אתה עושה רושם טוב זה מספיק. וחשוב להם שתהיה בן אדם אחראי.
"אותי החליף מנהל שכבר התחלף מאז. כן, התחלופה היא די מהירה. אני חושב שהם לא רוצים שאנשים ישבו על הכיסא יותר מדי זמן. זה קשור לזה שהם התעצמו כל-כך. הם עושים החלפות מהירות, מביאים דם חדש ועד שהוא מתיישב - יחליפו אותו או יעבירו מדינה. הם מאוד חכמים וראויים להערכה, הם אנשים טובים ותורמים המון, אבל בואי נגיד - אין להם סנטימנטים, הם לא מכניסים רגש לעסקים".
מתיאטראות ישראל נמסר בתגובה כי "הרוב המכריע של המנהלים המובילים בקבוצת סינוורלד (כ-200 איש) עובדים בחברה למעלה מעשר שנים וזה מקור גאוותנו. לטענה בדבר התחלופה המהירה - שהיא אנונימית ומבלי שמי שטוען אותה עומד מאחוריה - אין כל בסיס".
קולנוע ארמון בחיפה. / צילום: אוסף משפחת גרידינגר, ספרית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
מעסיקים 37 אלף עובדים
יחסים עם העובדים הם ללא ספק מרכיב משמעותי בהתנהלות של האחים גרידינגר, שהחברה שבה הם שולטים, מעסיקה - על-פי נתון שפורסם בבלומברג - יותר מ־37 אלף עובדים ברחבי העולם.
בבריטניה לא היססו עובדי סינוורלד למחות בצורה גלויה נגד תנאי העסקתם ואף לכוון את האש באופן ישיר כלפי הבעלים. עצומות מקוונת מצד עובדי בתי קולנוע קראו, למשל, לשחקניות ישראליות כמו גל גדות ונטלי פורטמן "לשכנע את המיליונר הישראלי מוקי גרידינגר" לשפר את תנאי העבודה של הסדרנים והעובדים ברשת Picturehouse, השייכת לחברה. עצומה אחרת ציינה ב-2017 את השכר הגבוה שמקבלים האחים גרידינגר (לפי דוחות החברה, ב-2018 נהנה ממוקי מעלות שכר של 3.6 מיליון דולר בשנה, בעוד שרי זכה ל-2.74 מיליון דולר) לעומת שכר של 9.75 ליש"ט לשעה לסדרנים בבית הקולנוע - וקראה לחברה לנהל משא ומתן על שיפור תנאי העובדים.
העימות בין האיגוד המקצועי שייצג את בית הקולנוע לבין סינוורלד הסלים וכלל אפילו קריאות לחרם מצד העובדים עצמם, שאליהם הצטרפו גם כמה שחקנים מפורסמים כמו איאן מקלן. עם זאת, לפני כחודשיים הודיעו העובדים על הפסקת המאבק בהנהלת החברה והמשך המשא ומתן.
אז העובדים אומנם התרצו, אך מה לגבי המשקיעים? בשנת 2017, כשהגרידינגרים התרחבו לארצות הברית, המודל של החברה בנוגע לרכישה של ריגל היה לשפץ חלק מבתי הקולנוע ולהציע מוצרים חדשים, כמו "חופשי חודשי" למי שהולכים לסרטים באופן קבוע. מוקי גרידינגר אמר אז בראיון כי כ־50 בתי קולנוע ישופצו, והחברה אף תקים עוד כמה עשרות בתי קולנוע כחלק מהמותג האמריקאי. בשבוע שעבר אמר לאתר דדליין: "אנחנו מתחילים לראות תוצאות חיוביות מאוד מבתי הקולנוע ששיפצנו בארה"ב. אנחנו מאמינים בעסקי התיאטראות, ואנחנו מאמינים שאנחנו יוצרים את החוויה הנכונה בעבור הלקוח".
לרכישה ההיא מצטרפת כעת הצעת הרכישה ב-2.1 מיליארד דולר לחברה הקנדית. בראיון לאתר דדליין אמר גרידינגר כי "קנדה הייתה מעניינת בשבילנו במשך תקופה ארוכה" וכי "מדובר בשוק מצוין". לדבריו, עד כה "החברה לא הייתה למכירה, ורק בחודשים האחרונים נכנסנו למשא ומתן".
במצגת שפורסמה למשקיעים מסבירה החברה את כדאיות הרכישה בכך שבין השאר, החברה הקנדית שולטת על שלושה-רבעים משוק בתי הקולנוע במדינה בה חיים 37 מיליון איש. התוכנית העסקית, כמו ברכישה הקודמת של ריגל, היא להוריד עלויות על-ידי חיסכון בהוצאות התפעול הודות לאיחוד הפעילויות.
ואכן, האנליסטים שכיסו את הרכישה בשבועות האחרונים קראו לה "סרט-המשך" של רכישת ריגל האמריקאית, ונשארו נאמנים לשימוש במונחים קולנועיים בסקירות שלהם. "בעלי המניות של סינוורלד חייבים לאהוב קצת פחד ואימה", כתב אנליסט ב"רויטרס", "על רקע שרשרת הרכישות של החברה". המסחר במניות החברה היה תנודתי בימים האחרונים, עם עליות של כמה אחוזים וירידות דומות כמעט מדי יום. יחד עם זאת, אם בוחנים את ביצועי המניה על פני כל שנת 2019 אי אפשר שלא להבחין בכך שהיא ירדה בשיעור לא מבוטל של 20%, שבולט אף יותר על רקע הזינוק השנה של שוקי המניות בעולם.
על העובדה שמדובר במהלך בסיכון גבוה אין מחלוקת, אבל חלק מהאנליסטים מעריכים שהוא עשוי להשתלם, למרות החוב הגדול שהחברה לוקחת במטרה לממן אותו, שיצטרף לחוב שבאמצעותו מומנה עסקת הענק הקודמת של רכישת ריגל. אחרים סבורים שמדובר בסיכון גדול מדי. אחד מהם, מהעיתון "טיימס", אף כינה את ההחלטה "הסיוט שלפני חג המולד".
גרידינגר ניסה להרגיע את הרוחות בימים האחרונים: "כשביצענו את המיזוג עם סינוורלד, החוב עלה ואז ירד דרמטית; כשרכשנו את ריגל החוב עלה ואז ירד דרמטית. בכל פעם שאנחנו מבצעים רכישה, זה אתגר לחוב שלנו, אבל אנחנו יודעים איך להתמודד עם זה, ובטוחים שזה צעד חיובי בשבילנו והחלטה עסקית מושכלת".
התשובה לשאלה אם העסקה הזו תתברר כהימור מוצלח או לא תיקבע בין השאר על רקע התחרות הגוברת בין הצפייה הביתית - וגל הפקות הקולנוע של ענקיות הסטרימינג - לבין הצפייה באולמות הקולנוע. בנוסף, התיאטראות תלויים גם בהיצע הסרטים ובהמשך שגשוגם של העולמות הווירטואליים של "מארוול" ו"די־סי קומיקס", שמייצרים סרטים עתירי תקציב שחוויית הצפייה בהם בבתי הקולנוע היא בעלת משמעות.
"אני לא חושב שנטפליקס היא איום", אמר לאחרונה גרידינגר בהקשר זה, "מכיוון שבסופו של דבר מדובר בשירות לצפייה בבית". בראיונות איתו הוא חזר והדגיש את היתרונות שבחוויית הקולנוע המסחרי, וציין כי החברה שמה דגש רב על התקדמות טכנולוגית, וכבר מציעה - או מתכננת להציע - שלל אפשרויות הקרנה חדשות, כולל קולנוע תלת־ממדי, "קולנוע חושי" ועוד.
בין שמשום שעסקיהם תלויים בכך, או בגלל ההיסטוריה המשפחתית, נראה שהאחים גרידינגר לא מפסיקים להאמין בצורך האנושי ללכת לקולנוע. "אחד הדברים שאנשים הכי אוהבים בקולנוע זה לצחוק ביחד", אמר גרידינגר בראיון אחר, "זו חוויה שונה לצחוק במשותף, עם 150 או 200 איש מסביבך, מאשר לצחוק כמעט לבד בבית".
האיום על עתידו של הקולנוע, כדאי לזכור, הוא לא עניין חדש, ולמעשה מדובר בסכנה שמרחפת מעל התעשייה כמעט מאז שנולדה. חוקר הקולנוע דוד שליט (לשעבר כתב ב"גלובס") נזכר כיצד ב־2005, בימים שבהם פרץ ה-DVD לחיינו, עלתה לדיון הסוגיה לגבי עתיד התעשייה, על רקע הירידה החדה אז במספר המבקרים בבתי הקולנוע.
"דיברתי עם מוקי כמה פעמים", נזכר שליט, "אמרתי לו ‘תשמע, הולכים להרוס לכם את הענף, אנשים לא ילכו לקולנוע אם הסרט יהיה באותו יום ב־DVD' (באותם ימים היו קולות בתעשיית הקולנוע בארה"ב שטענו שכדאי להתחיל להוציא את הסרטים ב-DVD במקביל ליציאתם לאקרנים). ואז הוא אמר לי את המשפט הבא שמלמד על התפיסה שלו את הענף: ‘קולנוע זה לא ספינת מלחמה, אלא נושאת מטוסים - היא לא מסתובבת כל-כך מהר או בקלות'".
גרידינגר צדק אז, ה-DVD לא הרג את התחום. כעת הוא ואחיו מהמרים בהרבה כסף ממונף על כך שגם עידן הסטרימינג לא יהרוג את ענף בתי הקולנוע.
קולנוע רב חן / צילום: בר אל
כוח הטיטאנים
האם האחים גרידינגר ניצלו לרעה את כוחם בענף הקולנוע בישראל?
בפברואר האחרון פשטו אנשי רשות התחרות (לשעבר רשות ההגבלים) על משרדי פורום פילם בהרצליה, בחשד - שעדיין נבדק - שלפיו החברה של האחים גרידינגר פעלה כדי לפגוע בתחרות בין בתי הקולנוע בארץ, כשסירבה באופן שיטתי, ובמשך שנים, להפיץ סרטים מובילים לבתי הקולנוע המתחרים ביס פלאנט וברב חן. פורום פילם היא חברת ההפצה הגדולה בישראל שאחראית לחלק ניכר משוברי הקופות שעולים כאן לאקרנים, מה שמעניק לה, לפחות על הנייר, כוח עצום.
בכתבה שעסקה בנושא ושודרה לאחרונה ב"מהדורת השבת" בערוץ 13 הובאה תגובת תיאטראות ישראל לטענות נגדה ולחקירת הרשות. "שוק הקולנוע בישראל הוא מהתחרותיים בעולם, ופועלים בו שלושה מפעילים מרכזיים ומספר מפעילים קטנים יותר", נמסר בה. "פעילות ההפצה אינה קשורה לתחרות היות שהסרטים הגדולים מסופקים לכל בתי הקולנוע בישראל ללא קשר לשייכות".
כיצד הפכה פורום פילם לגורם כה מרכזי בשוק ההפצה בישראל? "בשנות השישים והשבעים בישראל היו כחמישים מפיצים של סרטים לבתי קולנוע - הם היו הנציגים של חברות ההסרטה", מסביר החוקר שליט. "מה שקרה מבחינה היסטורית הוא שלאט לאט מחמישים מפיצים נהיה שוק ריכוזי של שלושה מפיצים. משפחת גרידינגר לא עוסקת בהפקת קולנוע (בניגוד למתחרה, משה אדרי, שהפיק יחד עם אחיו לאון ז"ל סרטים ישראליים רבים), אבל היא השתלטה על ההקרנה ועל ההפצה של הסרטים. זה החל בשנות החמישים אז הם רכשו את פורום פילם. זה לא נעשה מאהבת הקולנוע, זה פשוט היה עסק משגשג באותם ימים".
קולנוע יס פלאנט / צילום: שאטרסטוק
אחד המהלכים המשמעותיים שהביאו לדומיננטיות של פורום פילם בתחום, אירע לפני כעשור, כשב-2010 החברה של האחים גרידינגר התמזגה עם חברת הפצת הסרטים א.ד. מטלון. גם משפחת מטלון היא שושלת משפחתית מוכרת בענף הקולנוע הישראלי, ובוודאי לא תתפלאו לשמוע שאמנון מטלון, שסגר את העסקה עם האחים, ממש לא מתרגש מהטענות על פגיעה בתחרות. "ראיתי כמה מהכתבות שנכתבו ושודרו בנושא, כל מה שנאמר שם פשוט לא תואם את המציאות - אין מצב שיהיה בעל בית קולנוע שירצה סרט ולא יקבל", הוא טוען.
על העסקה שנסגרה בינו לבין הגרידינגרים הוא מספר כך: "אני מכיר את מוקי הרבה שנים, העסקה אז הייתה הדדית מבחינתי, במטרה ליצור מצב שהזכויות עדיין שלי, אבל כל התפעול היומיומי - מה שאני קורא העבודה השחורה, האספקה הטכנית המעשית של הסרטים לבתי הקולנוע וגביית כספים - תיעשה באמצעות המערכת שלו. בינתיים השתנו דברים כי דיסני קנתה את פוקס, דברים שלא תלויים לא במוקי ולא בי".
איך היית מסכם את הכניסה לעסקים איתו?
"זה בסדר", עונה וצוחק.
רק בסדר?
"שנינו תלויים בסחורה שאני מביא ואם היא לא מספקת אז זה משפיע גם על ההכנסות. אבל יש תמיד הפתעות, כמו שבשנה שעברה היה את הסרט 'רפסודיה בוהמית' שהיה טוב. מוקי הוא בן אדם מאוד חריף ומאוד הוגן, הוא אומר מילה וזו מילה. לא צריך חוזה. זה מסוג האנשים של פעם. כן, הוא גם שאפתן. הייתה לו הזדמנות להתפתח והוא לקח את זה. אין איש עסקים שלא לוקח סיכונים".
1,800 כיסאות וגג נפתח: גם היום לא תמצאו אולם שדומה לקולנוע ארמון המיתולוגי מ־1935
לאחר שנכנס משה גרידינגר לשותפות בקולנוע עין דור, שהיה כזכור הראשון בעיר, הוא לא חיכה זמן רב. בתי הקולנוע בחיפה הפכו באותם ימים למוקד תרבותי ומרכז חיים, והם נפתחו בזה אחר זה, כשבשיא פעלו בשכונת הדר לא פחות מ-20 קולנועים במקביל. גרידינגר בנה אז גם את "קולנוע הרצליה" ומיד אחריו את קולנוע ארמון - הדובדבן שבקצפת, הגדול והמפואר מכולם, שנחנך בשנת 1935.
בשנת 2011 הוצגה במוזיאון העיר בחיפה התערוכה "אולמות מופלאים" באוצרותה של דרור לקס ובהתבסס על מחקרו של שליט. משפחת גרידינגר תרמה את חסותה לתערוכה, סיפקה חומרים ארכיוניים משפחתיים והופק לה גם קטלוג. "ארמון, שנבנה על־ידי האדריכל שמואל רוזוב, לא היה סתם בית קולנוע אלא פאר היצירה", מספרת דרור לקס. "היו בו 1,800 כיסאות, מספר דמיוני אפילו במושגים של היום. והיו גם תאי כבוד ויציע וגם גג נפתח וקורות מצופים בצבע כסף. הסדרנים היו פותחים את חלונות הצד עם מוט ארוך לכן קראנו לתערוכה ‘אולמות מופלאים' - כי זאת הייתה חוויה מטורפת מבחינת הפאר של המקום".
דרור לקס הספיקה לדבר אז עם בנו של משה, קלמן, שלדבריה "סיפר על ארמון כאילו שזה חלק מהסיפור הלאומי הממלכתי. במידה מסוימת אני חושבת שארמון היה באמת סוכן של המודרניזציה. קלמן לא הצליח להגיע לפתיחה והוא נפטר במהלך התערוכה שהפכה בעצם למומנטום זיכרון. אני חושבת שזה מהלך מיוחד שהמשיכו קלמן ואחריו הבנים שלו שהם דור שלישי לשושלת".