השואה כבסט-סלר: שלושה תרגומים חדשים לעברית

לרגל יום השואה הבינלאומי, שלושה תרגומים חדשים לעברית של רבי-מכר המספרים עליה מזווית לא יהודית

צילום הספר
צילום הספר

לא מעט אנשים חוששים שככל שאנחנו הולכים ומתרחקים מתקופת מלחמת העולם השנייה, ופחות ופחות ניצולי שואה נותרים כדי לספר את סיפורם האישי, יתעמעם זכר השואה ויהפוך לזיכרון היסטורי מרוחק. החשש מובן, אבל אם אפשר להתנבא בזהירות, נראה שהמגמה דווקא הפוכה.

אם לשפוט על-פי הקולנוע, הטלוויזיה והספרות הפופולרית, הם משקפים עניין רב בנושא. הנושאים ודרכי הטיפול שונים מאוד, כמובן, אבל אין ספק שהנושא עדיין חי, ער ומעורר עניין. רק בחודשים האחרונים תורגמו לעברית שלושה רומנים המתרחשים על רקע השואה, כולם נכתבו על-ידי מחברות לא-יהודיות, וכולם היו לרבי מכר בעולם.

הבולט שבהם הוא "המקעקע מאושוויץ" של הת'ר מוריס האוסטרלית (הוצאת שוקן), שנמכר ב-3 מיליון עותקים ב-50 מדינות, ובימים אלה מעובד לסדרת טלוויזיה. המחברת סיפרה בראיונות שהיא מתביישת להודות כמה מעט ידעה על השואה עד שפגשה בניצול לאלי סוקולוב. סיפורו האישי כמקעקע המספרים הראשי באושוויץ טלטל אותה וגרם לה להתמסר להפצתו.

ניכר בספר שנכתב על-ידי מחבר שלא גדל במערכת החינוך היהודית והישראלית וכותב עבור קוראים כמוהו. לקורא ישראלי אין צורך בהסברים איך נראים קרונות בקר דחוסים באנשים, מה וכמה אוכלים במחנה ריכוז, ומה זה קאפו, טלאי צהוב ומשולש ירוק.

הספר הוא קודם כול סיפור אהבה המתרחש בין גדרות אושוויץ, ואף שיש בו לא מעט אירועים מחרידים, הוא אופטימי. יש הפי אנד - הגיבורים מצליחים לא רק לממש את אהבתם במחנה המוות אלא גם להינצל ואף למצוא זה את זו אחרי המלחמה ולהקים משפחה.

שנית, גם אחרי כל מה שעברו, הם מצליחים לשמור על צלם אנוש. המקעקע מתנצל בפני קורבנותיו על הכאב שהוא גורם להם, מתחלק עם אחרים במנות האוכל המוגדלות שלו ומסתכן למען אחרים. רבות מהדמויות עושות כך. מזל שכדי לשמור על מידה מינימלית של סבירות, יש בכל זאת כמה יהודים שאינם טובי לב, אמיצים ואציליים. התיאור אינו חף מאידיאליזציה, אבל העדינות של מוריס מצילה אותו מקיטש.

גם "סיפורו של יתום" של פאם ג'נוף ו"סודו של תליון אבן הירקן" של קירסטי מאנינג (שניהם בהוצאת ידיעות ספרים). הם סיפורים של הינצלות, שרידה, תושייה וחברות, ובשניהם מספר גבוה יחסית (למציאות ההיסטורית ולספרים שכתבו יהודים) של לא-יהודים שמסתכנים ועוזרים ליהודים.

בשניהם הרקע צבעוני ואקזוטי. "סיפורו של יתום" מתרחש בקרקס גרמני הנודד בארצות הכבושות בידי הנאצים, ומקופל בו תחקיר היסטורי מעניין על שושלות של קרקסים יהודיים שהתקיימו באירופה. "סודו של תליון אבן הירקן" הוא רומן של אהבה וסודות משפחתיים על בסיס סיפורם ההיסטורי של פליטים יהודים שנמלטו מווינה לשנגחאי שבסין. לא מדובר ביצירת מופת, אבל העלילות המרתקות, הטיפול הלא-שגרתי בנושא השואה, וגם הנגשת הנושא לדור שלא ידע את יוסף, ראויים לציון.