השבוע שהיה | פרשנות

פרשנות: הבלופים של השבוע: מהאיום הביטחוני של קאסם סולימאני ועד לנזירות רוסיות כועסות

למה בכלל תקציב הביטחון צריך לגדול עכשיו, מלבד עזרה לתדמיות של נתניהו, כוכבי ובנט? • ומדוע המחוות הנדל"ניות שנעשו עבור הנשיא פוטין בירושלים לא יתבצעו ככל הנראה? • הבלופים הגדולים של השבוע • פרשנות

כנסיית המחלוקת בעין כרם ירושלים/ צילום:   Shutterstock
כנסיית המחלוקת בעין כרם ירושלים/ צילום: Shutterstock

ראש הממשלה בנימין נתניהו שר האוצר משה כחלון שר הביטחון נפתלי בנט והרמטכ"ל אביב כוכבי סיכמו השבוע שצה"ל יקבל כותרת. "כוכבי וכחלון סיכמו: צה"ל יקבל 2 מיליארד שקל נוספים", הייתה הכותרת שפורסמה למחרת פגישתם בגל"צ. אחלה כותרת. היא עוזרת לתדמית של נתניהו כ"מר ביטחון", לתדמית של כוכבי כ"מוריד גשם" ולתדמית של בנט ככשר ביטחון ש"מביא קבלות".

אז זהו, שקבלות דווקא לא יהיו - כי לא יעבור שום כסף. לא יעבור שום כסף כי בפסגה הביטחונית (שבה נכחה גם צמרת משרד האוצר) לא נקבע מקור תקציבי להעברה. אבל, מה שמעניין זה הכותרת ולא מה שבתוכה.

אגב, העובדה שחיל האוויר שיגר השבוע מטוס לטוס מעל שמי ארץ ישראל בנתיב טיסה בצורת מגן דוד ממחישה את העובדה שלצה"ל יש כסף. זו רק שאלה של סדרי עדיפויות.

ועוד הערה קטנה: תקציב הביטחון של מדינה צריך להיקבע לפי גודל האיומים ולא לפי גודל התוצר או האוכלוסיה. זאת הסיבה לכך שלישראל יש תקציב ביטחון יותר גדול מזה של קנדה או הולנד. לפני כשבועיים חוסל קאסם סולימאני, מפקד גיס אל-קודס במשמרות המהפכה. "האויב הכי מסוכן של מדינת ישראל מאז 48'", הגדיר אותו אהוד יערי, הפרשן לענייני ערבים באולפן שישי בערוץ 12. יותר מסוכן מנאצר, סאדם חוסיין וחאפז אל-אסד. אז למה בכלל תקציב הביטחון צריך לגדול עכשיו?

הסכסוכים הבלתי נגמרים של ירושלים

הפייק/בלוף השני של השבוע היה הפרסום על הזזת תוואי הרכבת הקלה בירושלים כחלק מהמחוות לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין בתמורה לשחרורה מהכלא של נעמה יששכר. תוואי הרכבת הקלה לא יוזז, פשוט כי אין לאן.

15 אלף רופאים, אחיות, אנשי צוות ועובדים, חולים וקרובי משפחה מגיעים בכל בוקר לבית החולים הדסה עין כרם דרך כביש גישה צר, תלול ומפותל באורך קילומטר וחצי מצומת אורה. מדובר בציר מסוכן מבחינה תחבורתית, אבל גם יוצא דופן ברגישויות אחרות, כמקובל בירושלים. לכל סטייה קלה מהציר יש משמעויות נופיות, פוליטיות ובטחוניות.

ב-2011 נחנך בבירה הקטע המרכזי של הרכבת הקלה, שמגיע עד הר הרצל בדרום העיר. מאז מדברים על הצורך בהארכת הקו עד לבית החולים הדסה. מאחר שאין אפשרות מעשית לבנות את המסילה בתוך הציר הקיים, הוחלט לבנות גשרים ארוכים עבור הרכבת, מעל העמק התלול ובמקביל לתוואי הכביש. הכנסייה הרוסית התנגדה. מתחת לתוואי המתוכנן שוכן מתחם ענק השייך לכנסייה הרוסית, ובראשו מנזר גורני, שכיפותיו צופו בזהב ב-2017. הרוסים טענו שנוסעי הרכבת יוכלו להציץ לתוך הנעשה במנזר, המשמש בין היתר למגורי נזירות.

הישראלים הציעו פתרונות קוסמטיים: שביל, קיר תמך, הרחבת הכניסה למתחם מכיון הדסה. התוכנית אושרה ב-2013 אחרי שהתנגדות הכנסייה הרוסית נדחתה.

כבר עשר שנים מתנהל בין הצדדים דו-שיח של חרשים. הישראלים אומרים שהחששות של הרוסים מוגזמים. על-גבול הפרנויה. הרוסים אומרים שהישראלים "אטומים", לא מבינים רמזים. ראש הכנסייה הפרבוסלבית ברוסיה הגיע לפני כמה שנים במיוחד לירושלים כדי לשכנע את ראש העיר אז, ניר ברקת, לרדת מהתוכנית. "ברקת אמר לראש הכנסייה שהוא לא יכול לעזור לו, כי יש החלטה של בית משפט", סיפר לי דיפלומט רוסי שנכח בפגישה, "הוא לא מבין כנראה שראש הכנסייה זה האדם השני או השלישי הכי חשוב ברוסיה".

בינתיים נבנה הגשר והנחת המסילה מתוכננת לשנת 2021. התרחיש הסביר אומר שנעמה תשוחרר, פוטין יחזור הביתה והרכבת תיסע. הנזירות הרוסיות ימשיכו לרטון אבל מה לעשות, סכסוכים בירושלים לא נגמרים אף פעם. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988