דעה: "המשפחה הלוחמת" עזבה, ובליכוד נותרו זרים

כאשר אני רואה את מפלגת הליכוד (או מה שנשאר ממנה), הבית הפוליטי לשעבר של הוריי, משקיעה מאמץ עילאי כדי להכניס את תומכי כהנא לכנסת - אני מרגיש בושה גדולה

בנימין נתניהו ונבחרת הליכוד / צילום: שלומי יוסף, גלובס
בנימין נתניהו ונבחרת הליכוד / צילום: שלומי יוסף, גלובס

גדלתי בבית פוליטי ופטריוטי מאוד. הוריי ז"ל, דבורה ויעקב, היו לוחמים באצ"ל. אמי נשפטה ל-15 שנות מאסר ע"י הבריטים (וברחה מהכלא אחרי שנתיים). אבי הוגלה ע"י הבריטים לקניה והוחזק על ידם במעצר מינהלי במשך כשלוש שנים. הוריי נמנו על מייסדי תנועת החירות, תנועת האם של הליכוד, והיו חברי מרכז משנת 1948. אבי היה חבר כנסת מטעם גח"ל (גוש חירות ליברלים, המפלגה שקדמה לליכוד) וגם היה דיפלומט בשירות החוץ בוושינגטון ובהולנד לאחר עליית הליכוד לשלטון. אמי נטלה חלק בפעילות ציבורית ענפה והייתה יקירת העיר ירושלים.

ותיקי האצ"ל ותנועת החירות היו מבאי ביתם של הוריי. משפחת מרידור לדורותיה, משפחת לבני (שרה ואיתן ז"ל, הוריה של ציפי), משפחת ציפורי ורבים אחרים. לא בכדי כונתה החבורה הזו "המשפחה הלוחמת". הם היו כמו משפחה חמה ומלוכדת, והם היו למודי מאבקים. הוריי וחבריהם שילמו בחירותם או בשלמות גופם לשם הקמת המדינה. ולכן, הם היו מאד גאים במדינה שהקימו, כמו הורה שגאה בילדיו. אני זוכר היטב עד כמה התרגש אבי כאשר אמר, בטקס החלפת פיקוד על חיל האוויר, שבחלומותיו הפרועים ביותר לא דמיין, בעת שהיה עציר מינהלי של הבריטים בקניה בשנות ה-20 המוקדמות של חייו, שיום יבוא ובנו יפקד על חיל האוויר הישראלי במדינה העצמאית שהיה ממקימיה.

אצל המשפחה הלוחמת לא הייתה סתירה בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית, ליברלית, כי אין סתירה כזו. ערכי היהדות האמיתיים הם ערכי מוסר נעלים, המתיישבים היטב עם הערכים הליברליים.

בבית שגדלתי בו, הכבוד למערכת המשפט, ניקיון-הכפיים, היושר והצניעות וכמוהם גם הסלידה מגזענות- היו מובנים מאליהם. האדם באשר הוא אדם, וזכויות היסוד להן הוא זכאי - עמדו במרכז. הוריי וחבריהם התייחסו בחרדת קודש לערכים אלה, כי הם ידעו שהם אבני-היסוד של חברה מתוקנת וצודקת ורמיסתם מעמידה בסיכון את כל מה שנלחמו עבורו. עשרות שנים נאבקה תנועת החירות בסיאוב ובשחיתות של שלטון מפא"י. נאבקה למען חירויות הפרט ונגד סממנים אנטי דמוקרטיים בשלטון הסוציאליסטי. כך, למשל, מנחם בגין ז"ל, כראש תנועת החירות, נאבק לביטול הממשל הצבאי בשטחים המיושבים ע"י ערביי ישראל במשולש.

לכן, כאשר אני רואה את מפלגת הליכוד (או מה שנשאר ממנה), הבית הפוליטי לשעבר של הוריי, משקיעה מאמץ עילאי כדי להכניס את תומכי כהנא לכנסת (כדי שלא יאבדו קולות "ימין") ומוכנה להכשיר כל שרץ רק כדי להישאר מפלגת שלטון הרומסת כל ערך לאומי וליברלי; כיצד ההתמכרות לשררה גורמת במישרין לכך שבכירי מערכת אכיפת החוק נאלצים לנוע עם מאבטחים, ולכך שנשיא המדינה מותקף בגידופים ונאצות, וכיצד הכנסת מבוזה על בסיס יומיומי - והכל רק כדי שלא ייפגע ראש המפלגה שאנשיה מאמינים שרק הוא יכול להביא להם את השלטון ומנעמיו. כאשר אני רואה את כל אלה אני מרגיש בושה גדולה. אני מרגיש כי הליכוד של ימינו מבזה את זכרה של תנועת החירות שהוריי הקימו ואת זכרם של לוחמי האצ"ל שחלמו על הקמת המדינה ונאבקו להקמתה. לא פלא שרבים כמוני, מבניהם ובנותיהם של מייסדי התנועה, חברי המשפחה הלוחמת (כמעט כל מי שאני מכיר מביניהם), מרגיש כך. 

הכותב הוא שותף בנחושתן יוגב ושות', מומחה לליטיגציה מסחרית

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988