עודה אמר לתושבי כפ"ס שלמחצית מהבדואים בנגב אין קלפי. בדקנו

מה אמרו?
"70% מאזרחי הנגב הם בדואים - מחציתם ב-40 כפרים לא-מוכרים בלי קלפיות"

מי אמר?
איימן עודה, הרשימה המשותפת

איפה?
בית בשכונה הירוקה בכפר סבא, 24.2.20

כמה הגיעו?
כ-50 משתתפות.ים

שפות אם
תערובת של עברית וערבית

כיבוד
קפה, בורקס, קרואסון ובקלאווה

בניסיונו לפנות גם לציבור היהודי, יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה הופיע השבוע בבית פרטי בכפר סבא. בין עשרות הבאים היו גם ערבים, אבל את מונולוג הפתיחה וסבב השאלות הוא קיים בעברית. עודה השתדל להמחיש למאזינים, בנתונים, שטיפול בבעיות המגזר הערבי הוא אינטרס כלל-ישראלי.

"עברתי ליד כפרים בלתי מוכרים בנגב", הוא סיפר, "וחשבתי לעצמי: האם זה באמת טוב ליהודים שיש 40 כפרים בנגב שאין בהם מים, חשמל ומערכת חינוך? פוסחים על 70% מאזרחי הנגב, שמחציתם חיים ללא מערכת חינוך". "גם בלי קלפיות!", העיר מישהו מהקהל. "וגם אין קלפיות" - אישר עודה.

חשבון מהיר יראה שאם המספרים של עודה נכונים, לשליש מהאזרחים בנגב אין גישה לקלפי. אבל יש כאן בלבול, ולזכותו של עודה ייאמר שכאשר פנינו אליו הוא הודה בו מיד. הבדואים לא מהווים 70% מתושבי הנגב, אלא כ-30% בלבד. בנפת באר שבע (שהנגב נכלל בשטחה) מתגוררים כ-750 אלף נפש. האוכלוסייה הבדואית באזור מנתה בסוף השנה 260 אלף נפש בערך, אם כי יש הבדלים קלים בין האומדנים.

כמה מאלה גרים בכפרים בלתי מוכרים, והאם באמת אין להם קלפיות? נעזרנו במאגר הנתונים המקוון של מרכז הנגב לקיימות, באוניברסיטת בן גוריון. ההתיישבות הבדואית בנגב נחלקת לשלוש קבוצות: ערים ועיירות, שהגדולה בהן היא רהט; מועצות אזוריות שבהן 11 כפרים שזכו להכרה מהמדינה; וכפרים לא מוכרים. 35 מהאחרונים הם גדולים ומבוססים מספיק כדי להיחשב ל"יישוב" לפי הגדרות למ"ס.

שיעור הבדואים שגרים בכפרים הלא-מוכרים תלוי בשיטת הספירה. בלמ"ס מסתמכים על רישום האוכלוסין, ומגיעים לכ-80 אלף - 30% מהבדואים. אבל הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים, שהוקמה במסגרת מאמצי הממשלה ליישב מחדש את מה שמכונה "הפזורה", העריכה ב-2017 כי 39% מהבדואים גרים בכפרים לא-מוכרים. עוד 16% גרים בחלקות לא-מוסדרות בתחומי יישובים מוכרים.

לא כאן ולא שם

ומה מצב הקלפיות? מבט בטבלת הקלפיות של ועדת הבחירות המרכזית מאשר: בעיירות הבדואיות, לרבות כפרים שקיבלו הכרה מאוחרת כמו אל סייד (אס-סיד), יש קלפיות. בכפרים הלא מוכרים אין. התושבים נקראים להצביע ביישובים מוסדרים, לפעמים במרחק עשרות קילומטרים.

במערכות הבחירות האחרונות נמתחה ביקורת על היעדר הקלפיות ביישובים הלא מוכרים. בבחירות אפריל פנה ארגון עדאלה פנה לוועדת הבחירות בדרישה להציב קלפיות ב-11 כפרים לא מוכרים, בטענה שאין בהם תחבורה ציבורית שתאפשר לתושבים להגיע לקלפיות ששובצו אליהן. ניסיון זה לא צלח. בבחירות ספטמבר ניסה ארגון זזים לארגן הסעות לקלפי לתושבי הכפרים הללו, אבל ועדת הבחירות המרכזית אסרה זאת בנימוק שזו פעילות מפלגתית.

תחקיר: אוריה בר-מאיר