מוזיקה לשעת קורונה: שלוש המלצות למתבודדים

תומר יוסף | "כמה נורמלי"

"כמה נורמלי", אלבום הסולו הרביעי של תומר יוסף, שאותו הוא מוציא שמונה שנים אחרי אלבומו הקודם, הוא אלבום ששולל - בטקסטים, בצלילים ובקצב - הישארות במקום, ומעודד תזוזה וריקוד (אפשר גם בחדר המבודד, כמובן).

מהלהקות המוצלחות שבהן יוסף חבר - "בלקן ביט בוקס" ו"החצר האחורית" - הוא הביא לאלבומו הפרטי רוח עדכנית מושפעת מהעולם וגם ישראלית עם חופש היפ הופי וחיבורים קהילתיים לצד התכנסות פנימית אל תוך הנפש. שיריו ביקורתיים ועתירי כנות, והוא לא מייפייף את המציאות - הפוליטית, הזוגית והמשפחתית, אך מזריק לתוכה טונות של אהבה ושמחת חיים.

משפט לקחת: "כשאני מנסה להבין את מקומי / בין העיר למדבר שבתוכי / אני שמח שהלכתי לאיבוד".

עדי שרון ודנה ברגר |"DNA"

האלבום DNA של דנה ברגר ובן זוגה עדי שרון הוא לא אלבום שעושה נעים, ודווקא משום כך מתבקש, נחוץ והולם את רוח התקופה. כבר בשיר הפותח, "מקלט ציבורי" (מילים: מאיר גולדברג), שהוא אקטואלי בתיאורים של סימני הקטסטרופה המתקרבת, מסתמנים הצלילים של האלבום כולו: צורמניים וטורדניים, אפוקליפטיים בצבעם.

"סליחה, אבל אין בי כוח לשמוח", שרה ברגר את הפזמון הנואש בשיר השני, "סליחה" (גם את מילותיו כתב גולדברג), וגם השירים הבאים מתארים לצד עמידה סיוטית במקום, נדודים וגלות (בשיר "שורשים" - סמירה סרייה מוסיפה ערבית למילים העבריות של ברגר) במקביל לקריסה זוגית.

אין בו כמעט רחמים וחמלה, בקושי תקווה. זה לא אלבום מלטף. הוא הד למצב ומחצין את הכאב בחוזק רוקנרולי מרהיב שמאפשר את הבעתו - וזוהי נחיצותו התרפויטית.

משפט לקחת: "שלושתנו בקניון / אני, אתה, הדיכאון / בין פוקס לרולדין / אני רוצה לישון".

תומר ישעיהו| "מומנט", "מנואלה"

הגיע הזמן שתכירו את תומר ישעיהו - מוזיקאי מוכשר ויצירתי להפליא. "מומנט" (מ-2019) ו"מנואלה" (מהשנה) הם כבר אלבומיו הרביעי והחמישי - והוא רק בן 30, ומאחוריו (בין השאר) גם הפקת אלבום הבכורה של ג’יין בורדו.

בעוד ש"מומנט" היפהפה הוא אלבום רוק מתקדם ונגיש, ששיחק בין פשטות למורכבות ובין פולקלור לחדשנות - "מנואלה" צועד צעד נוסף קדימה, לעבר המופשט. כמעט מחצית משיריו הם אינסטרומנטליים, כולל השיר הפותח "עמליה" עם סימפולים של אריס סאן.

זה אלבום עדכני שהוא קלידוסקופ של צלילים - חובקי עולם, עם העדפה לאזורים הים תיכוניים - ולחנים מלאי דמיון שסוחפים לרקוד וגם לעמוד במקום ולהקשיב. למשל - לשיר Elklab Yurani ששרה מגי היקרי (שגם חיברה את המילים) בסגנון אלקטרו-ערב (שילוב בין מוזיקה ערבית למוזיקה אלקטרונית). עוד שיר מקסים הוא Nos Avons Trouve letoile שכתבה ושרה בצרפתית יעל שושנה כהן, סולנית להקת לולה מארש. אבל די עם דוגמאות - כל שיר כאן ראוי לתשומת לב. 

למעשה, טביעת אצבעותיו העיקרית של ישעיהו היא בהלחנה, בעיבודים ובהפקה. השיר היחידי שקולו נשמע בו הוא הדואט שלו עם דניאלה ספקטור החותם את האלבום.
משפט לקחת: "ניסע למצרים, אחרי זה אתיופיה / סירה קטנה, אוכל חם / קצה של הקשת ושיר במרפסת".