דעה: משבר הקורונה מייצר לנו הזדמנויות חינוכיות רבות

משבר הקורונה מביא איתו אתגרים בזירת החינוך וההוראה, אשר מוצאת עצמה מפרקת את השגרה החינוכית המוכרת. מבלי להיכנס לשאלות טכניות הנוגעות ל'מה' ו'איך', איננו יכולים להתעלם מן ההזדמנות שנוצרת כאן להביט נכוחה במערכת ולחלץ את הדברים החשובים באמת.

העולם הווירטואלי הנגיש-עד-מאוד מאפשר אמנם התמודדות רכה יחסית עם משבר מהסוג הזה, דבר שקשה היה לדמיין לפני עשורים בודדים כשמשבר כזה היה כנראה הופך דרמטי בהרבה, ועדיין - הערעור על הנחות היסוד החינוכיות נוכח וחזק.

נראה שמלבד ההבנה העמוקה והמוכרת לגבי חשיבותה של בריאות גופנית ונפשית לחברה ולפרט, משבר הקורונה מסייע לנו לזהות, שוב, בבהירות יוצאת דופן, את חשיבות השייכות והצרכים החברתיים-רגשיים של מבוגרים ושל ילדים.

התפרצות הקורונה הובילה להשבתת מערכת שלמה של תלמידים ומורים, כפי הנראה לתקופה ארוכה. תמונת ההווה והעתיד הזו מחדדת את משמעותו האדירה של המפגש האנושי, זה שכולנו זקוקים לו ואולי מרוב שהוא בסיסי, אנו טועים לתפוס אותו כמובן מאליו. נדמה שהמשבר הזה מדגיש עד כמה, גם במערכת החדשה שאנו בונים כעת ונתעורר אליה עם סיום המשבר, אסור לנו להתבלבל וחלילה לוותר על המפגש הזה, על כל צורותיו.

עלינו לזכור היטב את הגעגוע העז למגע האנושי, תרתי משמע, ולא להסכים לדחוק אותו לשולי היעדים במערכת החינוך לטובת כותרות ושמות חדשים, ולמען המשך השתעבדות למפעלי ציונים מפלצתיים.

מאסלו כבר הגדיר מזמן את השייכות, הזהות והאהבה כצרכים הכרחיים על מנת להגיע להצלחה ולמימוש עצמי. אף שהלמידה החברתית-רגשית (SEL) כבר מוגדרת היום ב"מצפן-הלמידה לשנת 2030" אותו קבע ארגון ה- OECD, עלינו להביט בעצמנו בכנות ולהיווכח כמה ארוכה הדרך לפנינו עד שמערכת החינוך תהיה 'אקוסיסטם' שבמרכזו עומד האדם וצרכיו העמוקים ביותר - הכרה, שייכות, מערכות יחסים מיטיבות.

וחוויית הלמידה? גם בגזרה הזו מאפשר משבר הקורונה לנקות רעשים ולהקשיב למנגינה הצלולה הנשמעת מבעדם. זו שאמנם ברורה ומוסכמת ברמה התיאורטית על רבים, אך עדיין לא מקבלת ביטוי בווליום הנדרש.

האם כשאנו עומדים עם הגב לקיר - עדיין נראה לנו כה חשוב שהילד יספיק את החומר בהיסטוריה או בספרות?! האם באמת מעניין אותנו שהתלמידה תלמד עוד נושא במתמטיקה או באזרחות? האם מפעל הבגרויות נראה בעל משמעות?

האם לא ברור לנו פתאום באופן חד ומהדהד שהיכולת וההזדמנות ללמוד היא-היא הדבר שבו כדאי להשקיע? הסקרנות, המוטיבציה להתאמץ, החוסן להתמודד עם אתגרים, המיומנויות המאפשרות לחקור, לסנן מידע ולנהל זמן, הבניית אבני השפה, יכולת הגילוי העצמי ומציאת תחומי עניין, שאילת שאלות וחשיבה מתמטית ולוגית - כל אלה נראים פתאום כה הכרחיים בהווה של התלמידים ולא רק בעתיד בו יחיו. הרי הדרישה של ההווה היא תמיד חזקה ותכליתית, יותר מכל שיח על האתגרים והשינויים שצופן העתיד.

הפעלנות (Agency) נמצאת במרכז השיח החינוכי מוטה העתיד. זוהי היכולת של לומדים, צעירים ומבוגרים כאחד, להיות סוכני למידה עצמאיים ואחראים. משבר הקורונה כמו ממטיר על המושג החשוב הזה מנה נדיבה של תיקוף ודוחף אותנו לכוון את המעשה החינוכי ליצירת מורים ותלמידים פעלנים, סוכני למידה בעולם.

הרס יצירתי וחדשנות-משבשת (Disruptive Innovation) הם מונחים שמגיעים מהזירה הטכנולוגית ומשמשים היום בשיח על חדשנות במגוון שדות, כולל בחינוך. תהליכי חדשנות-משבשת מביאים איתם שינוי רדיקלי ויוצרים בהדרגה הרס של שוק קיים, דומיננטי ומסורתי, שאת מקומו תופס שוק חדש.

מי יודע, אולי משבר הקורונה יאפשר, בין יתר תהליכי החדשנות-המשבשת שיביא עימו, גם הרס יצירתי בזירה החינוכית? כזה שיקדם ניקוי רעשים ורעלים וייתן דחיפה חזקה למקומות בהם עלינו להיות. אותם המקומות, שעם הגב לקיר - מתבהרים, תכל'ס, כדברים החשובים באמת.

הכותבת היא מנהלת פדגוגית של הקרן לעידוד יוזמות חינוכיות