ספר על השפעת הספרדית ב-1918 מתגלה כרלוונטי גם לימינו

"וירוס, עולם בצל מגפת השפעת בשנת 1918" שראה אור מחדש בהוצאת מטר, רלוונטי באופן מצמרר

וירוס, עולם בצל מגפת השפעת בשנת 1918  / צילום: עטיפת הספר
וירוס, עולם בצל מגפת השפעת בשנת 1918 / צילום: עטיפת הספר

המקבילה הספרותית בימים אלה לאלכוג'ל ולנייר טואלט, להבדיל, היא ההברקה המול"ית של הוצאת מטר, שהשכילה לזהות את רוח הזמן ולהוציא מחדש השבוע, במהירות מרשימה, ספר שראה אור בעברית כבר ב-2000, "וירוס, עולם בצל מגפת השפעת בשנת 1918".

ג’ינה קולטה, הכתבת לענייני מדע בניו יורק טיימס, פרסמה ב-1999 ספר על השפעת הספרדית של 1918. הכותבת עצמה התייחסה בספרה לאזוטריות היחסית של הנושא באותם ימים: "כיום נראה לי מוזר שמעולם לא הייתי מודעת לעובדה שמגפה איומה התפשטה בשנת 1918 בעולם כולו, והותירה אחריה הרס ומוות. אלא שהתברר לי שאינני יחידה בבורותי בנושא. הייתי סטודנטית במכללה ולמדתי מיקרוביולוגיה כמקצוע ראשי. אפילו נרשמתי לקורס בווירולוגיה. אך המגפה הזו לא הוזכרה".

השפעת הספרדית גרמה למותם של יותר מ-40 מיליון בני אדם והייתה לאחת המגפות הקטלניות בהיסטוריה האנושית. "מגפת השפעת של שנת 1918 היא אחת התעלומות הגדולות בהיסטוריה", כותבת קולטה. "גיליתי את המגפה במקרה כאשר כתבתי כתבה לניו יורק טיימס. בעקבות מאמר מעניין מאוד שהופיע בכתב העת Science, שעסק בניסיון הראשון להחיות מחדש את הקוד הגנטי של הווירוס.

"במבט לאחור, נבצר ממני להבין את בורותי בנושא. מגפת השפעת של 1918 מעמידה בצל כל מגפה אחרת שהייתה במאה ה־20. המגפה הייתה כה קטלנית, שאם וירוס דומה היה מכה בעולם כיום, הוא היה הורג בתוך שנה אחת בלבד בני אדם רבים יותר מאלה שהיו מתים ממחלות לב, כל סוגי הסרטן, שבץ, מחלות ריאה כרוניות, איידס ומחלת אלצהיימר גם יחד. היא גרמה בשנה אחת ויחידה למותם של אמריקאים רבים יותר מאלה שמתו בשדה הקרב במלחמת העולם הראשונה, במלחמת העולם השנייה, במלחמת קוריאה ובמלחמת וייטנאם גם יחד".

כפי שאפשר להבין, זה לא ספר שעושה טוב על הנשמה, אבל הוא מרתק, מטלטל וגם יוצר הקבלה מצמררת בין המגפה ההיא לזו העכשווית. גם אז הגיעה המגפה מסין, גם אז נפוצו שמועות ותיאוריות קונספירציה, כולל הטענה שהנגיף הוא תוצאה של לוחמה ביולוגית (שאז, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, יוחסה לגרמנים). גם אז קיוו שהקיץ הממשמש ובא ידביר את המחלה (והיא אכן נפסקה, אך חזרה לאחר מכן ביתר שאת).
חלק מהפרקים מוקדשים להיסטוריה של המגפות, מהמוות השחור באירופה ועד שפעת העופות, שפעת החזירים ונגיף האיידס. אבל הדגש הוא על סיפורם של החוקרים שנלחמים במגפה. אלה מוצגים כמעין שרלוק הולמסים מדעיים, שמנסים לפצח תעלומה רפואית מתוך התבוננות בראיות, חיבור פיסות מידע שנראות לא קשורות זו לזו והסקת מסקנות, וזה מרתק.

עם זאת, לעיתים הספר נוטה לניסוחים דרמטיים מדי, כמעט היסטריים. בחלקם ציטוטים של כותבים בני התקופה ("רוח הרפאים של האימה הילכה בכל מקום, וגרמה למשפחות רבות להתאחד מחדש, מכיוון שלבני המשפחה לא נותר דבר לעשות פרט לשהייה בבית"). המדענים מנסים "להציל את האנושות", הווירוס מכונה "מפלצת" ו"רוצח המונים". אולי שלא בימי מגפה צריך להגביר את הדרמה כדי לעורר עניין בנושא, מי יודע.

ומה אפשר ללמוד מסיומה של המגפה? השפעת הספרדית התפשטה בעולם כולו בתוך כמה חודשים, ונעלמה באותה דרך מסתורית כפי שהופיעה. האם שפעת קטלנית חדשה תיראה בדיוק כמו זו של שנת 1918, שואלת המחברת בדברי הסיום, שנקראים כמעט כמו נבואה:

"האם ייתכן שבמפגש תמים בסין, בין עוף אחד לילד, ייוולד ברגע מסוים זן חדש של שפעת קטלנית? האם ייתכן שבשעה שאנחנו נחים על זרי הדפנה, שבעי רצון מעצמנו ומהישגינו, מגפה חדשה מגייסת כוחות לקראת יציאה למלחמה? אלא שהפעם אנחנו חמושים בהבנה טובה יותר של אירועי העבר, וכך מסוגלים לעמוד במגפה הבאה ביתר הצלחה". הלוואי.