ישראל לפני הכול? הממשלה החדשה צפויה להיות אחת הגדולות והבזבזניות

אם לא יהיה שינוי של הרגע האחרון, הממשלה הבאה צפויה לכלול 30 שרים, על אף המשבר הכלכלי הענק שהמדינה עומדת בפתחו • כמה זה יעלה למשק, מה הסכנה בריבוי שרים ומשרדים, ואיך זה שישראל ממשיכה להוביל על כל המדינות בפרמטר השרים?

בני גנץ ובנימין נתניהו / צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת
בני גנץ ובנימין נתניהו / צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

ישראל ניצבת בפני המשבר הכלכלי הגדול ביותר בתולדותיה, אולי למעט תקופת הצנע בעשור שבין 1959-1949, אז הונהג משטר קיצוב מזון קפדני כדי להבטיח שלכל האוכלוסייה יהיה מה לאכול. מי שזוכר את ימי משבר האינפלציה של ראשית שנות ה-80 מוצא את קווי הדמיון: מלחמת לבנון הראשונה בקיץ 1982, משבר פוליטי משתק אחרי קריסתו של ראש הממשלה מנחם בגין ז"ל, סבך פוליטי בין שמעון פרס ז"ל ("המערך") ליצחק שמיר ז"ל (הליכוד) ואינפלציה דוהרת. המשק הישראלי יצא משליטה ועת החירום חייבה הקמת ממשלת אחדות לאומית עם רוטציה ושיתוף שתי המפלגות הגדולות: 44 מנדטים של המערך ו-41 מנדטים של הליכוד.

התוצאה הייתה ממשלת ישראל ה-21, עם 25 שרים: עשרה של הליכוד, עשרה של המערך, שר אחד מכל אחת מן המפלגות הנוספות: המפד"ל, ש"ס, "מורשה" (שהתפרקה ממפד"ל) ו"שינוי" (של אמנון רובינשטיין). עד לאותם הימים היו ממשלות ישראל קטנות בהרבה.

לפני שאנחנו יודעים את הפרטים המלאים על ממשלת ישראל ה-35, נדמה שבתחום השרים היא תשבור את כל השיאים. לפי דיווחים של הצדדים הנושאים והנותנים אשר נמסרו לידי "גלובס", הממשלה הבאה תתנפח עד ל-34 שרים. אחרים נוקבים במספר של 30 שרים. ייתכן שאלה הם מספרים גבוהים המועברים באופן מכוון כדי להראות בהמשך "הישג" אם יצליחו לצמצם את המספר.

ח"י שרים ואחד ראש ממשלה

בשנים של אחרי המחאה החברתית, ב-2013, וכאשר מפלגת "יש עתיד" בראשות יאיר לפיד נכנסה לכנסת ה-19, הם הציגו את הרף הראוי לדעתם לצמצום משרדי הממשלה: ח"י ח"כים פלוס אחד ראש הממשלה - כלומר 19 שרים בלבד.

בעת הקמת הממשלה ה-33, בראשות נתניהו, מספר השרים היה סלע מחלוקת עיקרי בין יאיר לפיד, שהוביל אז את יש עתיד עם 19 ח"כים, לבין הליכוד-ביתנו בראשות נתניהו (ואביגדור וליברמן), שלה היו 31 ח"כים. מספר השרים צומצמם מ-28 ל-21 שרים - חריגה קטנה יחסית מרף 19 השרים. לפיד אף דרש שהנושא יבוצר בחוק יסוד הממשלה כך שממשלה המעוניינת למנות יותר מ-19 שרים תידרש לאישור של 70 ח"כים.

אולם ב-2015, לקראת הקמת הממשלה ה-34, ביקש נתניהו לעקוף את הכלל ושילב בחוק יסוד הממשלה: הוראת שעה, שלפיה הגבלת מספר השרים לא תחול על הכנסת ה-20 ואכן, במהלך הממשלה ה-34 הגיע מספר שרי הממשלה ל-22-24, תוך שבידי נתניהו שמורה הסמכות למנות שרים נוספים, להרחיב סמכויות או לצמצמן.

מינוי ופיטורי שרים הוא אחד הכלים הפוליטיים החזקים ביותר שיש בידי ראש ממשלה בשיטה הפרלמנטרית. נתניהו עשה בכלי זה שימוש נרחב ב-11 השנה הרצופות שבהן הוא מכהן כראש הממשלה, לרבות איום הפיטורים, המועלה מפעם לפעם באמירות ובמסרים שמאחורי הקלעים, כדי להזכיר בידי מי נמצאת הסמכות.

פעם היו פה 12 שרים
 פעם היו פה 12 שרים

לפי מתווה הממשלה ה-35, אשר כאמור טרם התפרסם, פיטורי שרים לא יהיה מעתה והלאה כלי בידי ראש הממשלה בלבד, אלא יהיו חייבים להתבצע בהסכמת ממלא מקום ראש הממשלה בני גנץ.

אגב, ההגבלה שנקבעה בחוק היסוד בשנת 2014 נותרה עדיין בתוקף. מאז התפזרה הכנסת ה-20 ונבחרו הכנסות שאחריה, לא היו בידי נתניהו כל אפשרויות חקיקה, אם כי החוק הראשון והיחיד שהוא החל לקדם במאי 2019 היה שינוי חוק יסוד הממשלה כך שהוא יוכל למנות שרים ללא הגבלה. בסופו של דבר חוק לא קודם, ובהוראתו הכנסת ה-21 פוזרה והמדינה יצאה למערכת בחירות שנייה.

גם הוראת השעה שאיפשרה את הרחבת הממשלה והוחלה בין השנים 2019-2015 - פקעה, אך היועץ המשפטי לממשלה עו"ד אביחי מנדלבליט חתם על חוות דעת משפטית שלפיה בעת ממשלות המעבר, נתניהו יכול למנות שרים ובלבד שיעשה זאת בשיקול דעת מצומצם, מבלי שמדובר בהעברות תיקים לשם משחקי כיסאות פוליטיים.

מינויי השרים בממשלות המעבר בשנה החולפת, לא זכו גם לאישור מליאת הכנסת ולביקורת פרלמנטרית וכך מונה שר הביטחון נפתלי בנט לתפקידו, בשל העובדה שנתניהו זיהה את המשא-ומתן הפוליטי החרישי בין בנט לבין גנץ. שרים נוספים מונו בחצי השנה האחרונה, אחרי שנתניהו חויב להתפטר מתפקידי השרים השונים שלו (בריאות, רווחה, תפוצות, ירושלים, חקלאות), בעקבות הלכת בג"ץ פנחסי-דרעי, האוסרת על מי שהוגש נגדו כתב אישום לכהן כשר. נתניהו אף פיטר שני שרים בחודש יולי האחרון - איילת שקד מהמשפטים ונפתלי בנט מהחינוך - אחרי שהפסידו במערכת הבחירות לכנסת ה-21, ומינה במקומם את אמיר אוחנה ורפי פרץ. וכך נמשכה במהלך השנה האחרונה תזוזת שרים מרובה, מבלי שהם עוברים את ההליך לפי חוקי היסוד, אישור הכנסת.

ממשלה שוויונית וניפוח תקציבי

אולם כאמור בעת המשא-ומתן הנוכחי עם יו"ר הכנסת בני גנץ, המבנה הוא ממשלה שוויונית - בין שני צדדים לא שווים. מצד אחד גוש 58 ח"כים, המכיל את המפלגות הליכוד, ימינה, ש"ס ויהדות התורה. מצד שני, מפלגת חוסן לישראל, שהמבנה שלה הוא כ-18-15 ח"כים (מפלגתו של בני גנץ בתוספת, ח"כ צבי האוזר, ח"כ יועז הנדל וח"כ פנינה תמנו שאטה, פליטי כחול לבן)

חלוקה שוויונית משמעותה שכל צד יזכה ל-17-17 שרים. בעוד נתניהו יתבקש לחלק את 17 השרים שלו בין הליכוד ושאר מפלגות הבלוק שלו, הצד של גנץ יכול למנות את כל חברי רשימתו לשרים.

כאמור, מדובר בניפוח תקציבי בלתי הגיוני, בתקופה שבה המדינה עומדת לפני משבר כלכלי מן החמורים שידעה המדינה. קברניטי המדינה בוחרים שלא להוות סמל ודוגמה לצמצום. עובדי מדינה, ובכללם כל לשכות השרים, יזכו לעבודה מובטחת, רכבים צמודים, מימון ניידים והטבות רבות של המגזר הציבורי בעוד המגזר הפרטי ייחתך ומקומות עבודה רבים ייסגרו.

לחסוך 60 מיליון שקל בשנה

במכון הישראלי לדמוקרטיה בדקו את נתוני ממשלת ישראל בהשוואה לדמוקרטיות אחרות בעולם. ד"ר אסף שפירא , ד"ר עופר קניג ופרופ' גדעון רהט מציינים כי מספר השרים המסתמן בממשלה החדשה גדול באופן חריג וקיצוני וצפוי להיות פי 2 מדמוקרטיות בעלות אוכלוסייה הדומה לישראל - פינלנד (19 שרים), הולנד (16 שרים), אירלנד, סלובקיה, צ'כיה ואוסטריה (15 שרים בלבד). בנוסף, מספר משרדי הממשלה בישראל גבוה באופן ניכר בהשוואה לשאר המדינות. בהינתן קואליציה של 73 ח"כים ו-30 שרים , על כל 2.4 ח"כים מהקואליציה יתמנה שר.

בחוות הדעת של החוקרים הם מציינים כי צמצום מספר השרים מקנה "יתרונות חשובים מבחינת משילות, יעילות, תפקוד הכּנסת וחיזוק אמון הציבור בפוליטיקה. ממשלה מצומצת תמנע גם בזבוז כספי ציבור, ועל רקע המיתון הכלכלי הצפוי בשל משבר הקורונה, יש חשיבות מיוחדת לכך". על פי ההערכות, אם יהיו 19 שרים במקום 30, ייחסכו כ-60 מיליון שקל בשנה מלשכות השרים בלבד. את ההערכה הכלכלית ביצעו חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה, שעל פיה ממוצע העלות של לשכת שר בשנה, העומדת על 5.5 מיליון שקלים, לפי חישוב של 30 שרים וארבעה סגני שרים.

יחס בעייתי בין מספר שרים
 יחס בעייתי בין מספר שרים

עוד הם מציינים כי "ריבוי שרים יפגע ביעילות הדיונים ובתהליכי קבלת ההחלטות בממשלה ויהווה פגיעה בעבודת הכנסת עקב הקטנת מספר הח"כים הפנויים לעבודה פרלמנטרית".

תומר לוטן, מומחה לממשל ומדינות ציבורית, לשעבר מנכ"ל "המרכז להעצמת האזרח", אומר ל"גלובס" שמספר השרים הממוצע במדינות החברות ב-OECD עומד על 14. לדבריו, הממוצע של 14 שרים אינו הנתון המשמעותי כיוון שמדובר במדינות השונות בגודלן, בשיטות המשטר והמבנה הפדרלי/אזורי שלהן. ולכן צריך להביט לנתונים של המדינות שמבנה המשטר שלהן דומה לישראל, והן בעלות גודל דומה.

"סוגייה נוספת שמתפספסת", אומר לוטן, "היא שמה שחשוב הוא מספר המשרדים. כאן קיים בזבוז משווע וקושי אדיר בתפקוד, בעיות של תיאום וסינכרון בין משרדי הפוגע משמעותית באפקטיביות הממשל בישראל. כלומר - ריבוי שרים הוא בוודאי לא חיובי ולא מועיל, אבל הוא בפירוש עדיף על ריבוי משרדים. במובן זה עדיפים יותר שרים ללא תיק או שרים 'פרויקטורים' מאשר 'המצאת' משרדים חדשים ושימור משרדים מיותרים".