מומחה לפוליטיקה סינית: "אם הייתה במדינה תקשורת חופשית זה כנראה היה נגמר אחרת"

ספרו הראשון של פרופסור דאלי יאנג מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת שיקגו, שיצא לאור ב-1996, עסק בתקופת "הקפיצה הגדולה קדימה", הרפורמה הכלכלית הכושלת של מאו דזה-דונג מסוף שנות ה-50. הרפורמה נועדה להפוך את סין למעצמה תעשייתית, אך במקום הובילה לרעב ענק שהרג עשרות מיליוני בני אדם. הרבה זמן חלף מאז והרבה דברים השתנו בסין, אבל האם חלק מהגורמים שהובילו לקטסטרופה ההיא רלוונטיים גם לאסון הקורונה הנוכחי שפרץ במחוז חוביי?

"חלק מהעניין הוא שסין היא מדינה כל כך גדולה כך שלאזורים השונים יש הרבה מאוד מקום לשיקול דעת ואוטונומיה בכל הנוגע ליישום ההנחיות שמגיעות מבייג'ינג", אומר יאנג, מומחה מוביל למערכת הפוליטית הסינית בראיון ל"גלובס". לדבריו, "יש תמיד פערים בתוך המערכת שהם מאוד חשובים. גם בקורונה היו פערים בין הממשל המרכזי בבייג'ינג לרשויות במחוז חוביי לגבי למי יש סמכויות ואחריות לעשות מה. טכנית סין היא מדינה שמובלת על ידי המפלגה הקומוניסטית אבל גם במפלגה הזו יש 90 מיליון חברים כך שהיא מתמודדת עם אותן בעיות שיש בכל מערכת גדולה כמו בעיית המנהל-סוכן".

 דאלי יאנג / צילום: תמונה פרטית

הרשויות לא מסרו מידע אמיתי

באחרונה מופנות מכיוונה של ארצות הברית שלל האשמות נגד סין, למשל שנגיף הקורונה הוא תוצר מהונדס שדלף ממעבדה ואפילו שסין פעלה במכוון להפיצו בעולם. אלא שכרגע לפחות אין ראיות ממשיות המאששות טענות אלו. האשמה המבוססת והמוצקה ביותר נגד סין נכון לעכשיו נוגעת להסתרות ולעיכובים הדרמטיים בשלבים הראשונים של התפרצות הקורונה וזה כשלעצמו לא מעט בכלל.

חולים עם דלקת ריאות מסתורית החלו להגיע לבתי חולים בעיר ווהאן כבר באמצע חודש דצמבר, אך סין הודתה לראשונה כי הקורונה מדבקת מאדם לאדם רק ב-20 בינואר והחלה לנקוט בצעדים משמעותיים רק שלושה ימים אחר כך. העיכוב הזה של חודש הגיע בתזמון הגרוע ביותר, בשיא תקופת הנסיעות הגדולה של לפני ראש השנה הסיני, תקופה הידועה בכינוי ההגירה האנושית הגדולה ביותר בכדור הארץ, מה שתרם להתפשטות המחלה בסין ובעולם.

ממה שאנחנו יודעים כרגע בשלב הראשון, בסוף דצמבר ובתחילת ינואר, היו אלו הרשויות המקומיות בווהאן וחוביי שלא מסרו מידע אמת על ממדי המגפה. מאוחר יותר במהלך ינואר, כשהמנהיגים בבייג'ינג כבר הבינו את חומרת הבעיה, גם הם נמנעו מלעדכן את הציבור במשך זמן ארוך מדי. לכל זה יש כמובן סיבות רבות ואחת מהן היא אותה מערכת יחסים סבוכה בין המרכז בבייג'ינג לבין הרשויות בחוביי. "השלטון המרכזי הדגיש שהרשות המקומית היא האחראית העיקרית וציפה ממנה לעשות דברים מסוימים והרשות המקומית טענה מאוחר יותר שלא הייתה לה סמכות לפרסם שום דבר. כל גורם צמצם את האחריות שלו וכולם במקרה הזה אשמים", אומר יאנג.

לדעת יאנג, המערכת הסינית כולה לקתה במה שאפשר להגדיר כ"חשיבה קבוצתית", התלכדות מסוכנת סביב רעיון מוטעה. "כשאתה מנתח את זה מזווית פסיכולוגית די מדהים איך במשך שלושה שבועות כל הרופאים והמנהיגים מווהאן וחוביי וכל המומחים שנשלחו מבייג'ינג לווהאן המשיכו להגיד שהקורונה בעלת פוטנציאל הדבקה מוגבל. כולם ניסו להקטין את ממדי הבעיה ולומר שהיא לא רצינית", אומר יאנג. "חלק מהסיבה הייתה שהיו רופאים שהוענשו בתחילת ינואר על כך ששיתפו מידע, אבל זה לא רק זה. רופאים בווהאן סיפרו לי שהם יכלו לדבר ובכל זאת לא עשו זאת. כולם ניסו להתאים את עצמם לדעה מסוימת לאורך זמן ארוך ולמי שחשב אחר, כמו נשיא בית חולים אחד לפחות שאני מכיר, לא התייחסו. אני חושב שאם הייתה בסין תקשורת חופשית זה כנראה היה נגמר אחרת. בסוף נדרש הרופא ג'ונג נאנשאן בן ה-80 פלוס, אחד שכבר אין לו מה להפסיד, כדי שיקום ויגיד שיש פה משהו רציני וצריך להתחיל לפעול".

סין לא למדה לקח מהסתרת המידע בימי מגפת הסארס ב-2002-2003?

"רוב האנשים שעקבו אחרי ההתפתחויות השנה יסכימו לדעתי שאותן הטעויות שנעשו בתקופת הסארס חזרו השנה. הלקח מ-2003 הוא שאתה צריך להיות שקוף וחייב למסור מידע לציבור כי זאת הדרך היחידה שבה הציבור יוכל לנקוט צעדים לעצור את המחלה. ובכול זאת גם הפעם היו ללא ספק מקרים שהרשויות המקומיות ניסו להקטין ואפילו להסתיר את המצב. אין ספק שהיו פה ליקויים והזנחה. יש אנשים שטוענים שמדובר בנגיף קורונה חדש ולא מוכר ולכן קשה לזהות אותו, אבל לסין היה את המקרה המקדים של סארס ואם הם היו משתמשים במודל שבנו אז, הם יכלו לגלות את זה בצורה קלה מאוד".

בארה"ב כידוע זועמים על ההתנהלות הסינית . איך אתה רואה את שתי המעצמות האלו משתפות פעולה בעתיד?

"יש ללא ספק מרכיב משמעותי של יריבות ביחסים האלה ואין ספק שהקורונה הגבירה את החשדנות בין המדינות. ארה"ב רואה בסין איום יותר מאשר בעבר וגם סין רואה בארה"ב איום בנושאים מסוימים. מה שמגביר את החשדנות זאת העובדה שיש מנהיגים במשרד החוץ בארה"ב ובסין שממשיכים להאשים אחד את השני. אך באותו הזמן שתי המדינות חייבות למצוא דרכים לתקשר אחת עם השנייה כי אנחנו נמצאים בליבה של מגפה עולמית. אפילו במהלך המלחמה הקרה ארה"ב וברית המועצות מצאו דרך לשתף פעולה כדי להכחיד את נגיף הפוליו, לכן שני הכוחות הבינלאומיים הגדולים חייבים להפגין מנהיגות ולעבוד בצורה בוגרת למען הבריאות העולמית".

"משבר בפרופורציות של צ'רנוביל"

בראיון שנתן יאנג בשלב מוקדם של המשבר לעיתון הסאות צ'יינה מורנינג פוסט הנחשב היוצא בהונג קונג, הוא הגדיר את הקורונה כמשבר "בפרופורציות של צ'רנוביל" עבור הממשל הסיני, השוואה שמתקשרת אוטומטית להשפעת האסון ההוא ב-1986 על נפילת ברית המועצות מספר שנים מאוחר יותר. "אני התייחסתי דווקא להשפעות הפיזיות של הקורונה והיום אנחנו כבר רואים שהשפעות אלו אפילו גדולות יותר מצ'רנוביל שהיה אסון באזור מוגבל", אומר יאנג. "בכל מקרה אני חושב שלראות את צ'רנוביל כגורם מספר 1 שהביא לנפילת ברית המועצות זה פשטני והיו שם הרבה סיבות. לדוגמה אם היה מחיר של 100 דולר לחבית נפט ב-1990 הכול היה יכול להיראות אחרת מבחינת ברית המועצות. גם בנושא ההשפעות הפוליטיות של הקורונה בסין אנחנו צריכים לחכות ולראות. מערכת התעמולה הסינית מאוד עוצמתית אבל יש גם הרבה סינים ששואלים שאלות".

אף שרבים מהמומחים רואים כרגע בקורונה משבר שדווקא מחזק את שלטון המפלגה הקומוניסטית בסין, צריך לזכור ששום דבר עוד לא נגמר. סין הצליחה להשתלט על המצב אך הסכנה לגל שני ממשיכה לרחף בעוצמה מעל המדינה ומאטה מאוד את קצב החזרה לחיים נורמליים. בנוסף הצעדים המחמירים שנקטה סין מול הקורונה גרמו לנזק אדיר לכלכלה המקומית, שרשמה התכווצות היסטורית של 6.8% ברבעון הראשון של השנה.

"מעבר לעניינים מאקרו-כלכליים, הנושא שהכי צריך להדאיג את המנהיגים בסין אלו עשרות מיליוני האנשים שאינם עובדים כרגע. האנשים הללו לא מקבלים שכר או מקבלים תשלום קטן וזה פוגע בהם ובמשפחותיהם", אומר יאנג, "הם עבדו בתעשיית המסעדנות והתיירות וגם במפעלים שרבים מהם לא חזרו לפעול. עכשיו, במיוחד בגלל הסיטואציה בארה"ב ובאירופה, הרבה מפעלים בסין לא מקבלים הזמנות".

מה הרשויות הסיניות יכולות לעשות? עד עכשיו לא ראינו תוכנית חילוץ גדולה כמו בארה"ב שמחלקת כסף לאזרחים .

"אנחנו כבר רואים שסין הגדילה מאוד את הנזילות בתוך הבנקים והכלכלה, אבל כשאנחנו מדברים על סיטואציה של מפעלים שלא עובדים, להזרים עוד כסף למערכת זה לא בהכרח עוזר. אני חושב שהמנהיגות הסינית עובדת על עוד תוכניות אבל לא בטוח שהן ייראו כמו התוכנית האמריקאית. בכל מקרה כל התוכניות הכלכליות כרגע מתייחסות לתקופת הביניים ומאוד תלויות במצב של המגפה בעולם".

ביום שאחרי הקורונה אנחנו נראה יותר מפעלים זרים יוצאים מסין לדעתך?

"כל חברה צריכה לעשות הערכה מחדש של הסיכונים על סמך מה שקרה במלחמת הסחר ובמגפת הקורונה. אני חושב שאף חברה לא רוצה להיות תלויה היום לגמרי במדינה אחת ולכן חשוב לעשות פיזור סיכונים. זה תהליך שהתחיל עוד לפני המגפה. באותו הזמן סין נותרה שוק גדול ולכן חברות גלובליות לא יעזבו את השוק הסיני בקלות. ישנן גם חברות זרות שפשוט אין להן אופציה אחרת בגלל ששרשרת האספקה מרוכזת בסין".