פותחים את המשק בבת אחת: לאן נעלם טווח הביטחון של שבועיים?

במשך תקופה ארוכה עסקו בהרחבה מכוני מחקר וכלי תקשורת בשאלה אחת: "אסטרטגיית היציאה של ישראל". החזרה לשגרה, כך למדנו, תהיה מדודה ומדורגת. בצעדים זהירים, נתקדם לעבר "מציאות קורונה" חדשה וקבועה, שבה יירשמו הקלות לפי התקדמות אפידימיולוגית, לפי רמת המסוכנות, לפי שיקולים בריאותיים. המחקר בנושא הקורונה עדיין בחיתוליו. יכול להיות שאמיתות שברורות לנו היום, ישתנו לחלוטין בשבועות הבאים, וכך גם תשתנה השגרה שלנו. אך אותה אסטרטגיית יציאה, שעליה דובר רבות, אמורה לשכלל את הידוע לנו, וליצור מצב של חזרה לשגרה תוך שמירה על בריאות הציבור, באופן המיטבי ביותר.

לא מדובר במצב של אפס נדבקים; ככל שישנם חולים בישראל, ייתכן כי תהיה העברה קהילתית של המחלה, ואחת המטרות הברורות של הסגר שממנו אנחנו יוצאים כעת, הייתה להכין את מערכת הבריאות להתמודדות עם שגרת הקורונה החדשה, באופן שלא יוביל לקריסתה אם תעלה כמות ההדבקות. בזמן הזה, כמדינות אחרות, גם ישראל ניהלה מרוץ אחר מכונות הנשמה וציוד רפואי, כדי לאפשר את חזרתנו לשגרה. בליל שני הציג לראשונה ראש הממשלה מדד התקדמות בזמן שגרה, שחריגה ממנו תאלץ את ישראל לסגת אחורה; 100 חולים חדשים ביום, קצב הכפלה נמוך מ-10 ימים ומספר מונשמים העולה על 250.

"מבחינה רפואית, המדד שנקבע מחמיר מדי בעיניי, ולא ברור מה תכליתו", אומר פרופ' נדב דווידוביץ', ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון. "אם מטרתו להציג נורה אדומה לחשיבה - זה בסדר. אבל לא ברור מה משמעותו. האם כשנגיע לסף שלו אז נחזיר את המשק להסגר? אני לא חושב שזה מידתי. הרבה מאד נתונים לא זמינים, רב הנסתר על הגלוי, קשה להבין על סמך אילו נתונים פועל מנגנון קבלת ההחלטות.

בסט המדדים, מעבר לעניין כמה נדבקים ומונשמים או חולים קשה יש ביום, לא הציבו עוד קריטריונים. הצעדים צריכים לקחת כל הזמן בחשבון גם אלמנטים שלא קשורים לקורונה. למשל - השפעה של אבטלה, היבטים נפשיים, אלימות במשפחה. צריך לראות איך מתקדמים בהתאם למכלול. בקבוצה שלנו שמייעצת למל"ל בנושא מדיניות בראשות ד"ר שגית ארבל, אנחנו עובדים על סט מדדים שיהיה הרבה יותר רחב. כאשר דברים לא מתוכללים מספיק, מגיעים לדקה ה-90 ואז המערכות מקבלות הנחיות מאוחר ומתקשות לחזור לתפקוד".

שבועיים בין צעד לצעד: אז למה זה לא קרה?

אף ששגרת הקורונה החדשה הייתה אמורה להתחיל צעד אחר צעד, באופן מדוד, נראה שביום שני שוחררו בבת אחת בחזרה לשגרה ענפים רבים. חדרי הכושר, הקניונים, השווקים - מקומות אשר בהם ההתקהלות עלולה לייצר פצצה מתקתקת של הדבקה. האם מדובר בצעדים מדודים, לאחר שמשך תקופה ארוכה הוסבר לנו שבין צעד לצעד, יש להמתין שבועיים ולבחון את השפעתו? "מדרגות הזמן של שבועיים הן נכונות והגיוניות. השאלה היא כמה להעז. התעוזה היא תלוית חולים קשים שבהם הולכים לטפל, וכמה גל כזה של שחרור יכול להביא חולים קשים. לא צריך לפרוץ את הגדר. להחזיר את הילדים זה מחייב כדי שאנשים יוכלו לצאת לעבודה, אבל אני בעד שמרנות. נעשה כאן צעד גדול, ואסור להרחיב אותו בשבועיים הקרובים", אומר פרופ' חיים ביטרמן, המנהל המדעי של המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות.

"אסור היה לפתוח את חדרי הכושר. אי אפשר לעשות כושר עם מסכות ובמקום צפוף, כשהם מתנשפים ומתנשמים. אני מודאג מאוד ממערכות הלחצים הלכאורה כלכליות, שהכתיבו צעדים פרטניים לא הגיוניים. היו צריכים לשחרר במקום את חופי הים והפארקים, ולאפשר לאנשים לרוץ שם. בשווקים, יהיה קושי עצום לשלוט בצו. קניונים - אם יש בהם השגחה, אפשר לפתוח. ואת השוטרים צריך לשים שם, לא בחוף הים. החנות הבודדת בקניון אינה שונה בחנות במרחב הפתוח, למעט עניין האוורור בקניון".

מה המדד הנכון?
"המספר היחיד שמפחיד בעיניי, זה מספר החולים הקשים. שום דבר אחר לא מעניין אותי. לא מפחיד אותי שיהיו חצי מיליון נדבקים עם מחלה קלה. זה ייצר חסינות. צעדי השחרור מחויבים כי הנס קרה: העקומה השתטחה. המדינה יכולה להרשות לעצמה הרפתקנות מסוימת. מה הפער בין מספר החולים הקשים היום ובין היכולת שלנו להתמודד? הוא נמדד במאות. אם בשבועיים יהיו פה עוד 1,000 חולים קשים, אנחנו לא נדע להתמודד. עם עוד 100 - כן. איפה הגבול? אולי ב-300, אולי ב-500. הפער בין מספר החולים הקשים שזקוקים לטיפול נמרץ, לבין היכולת של המערכת לקלוט. הצעדים עכשיו צריכים להיות נגד אזורים אדומים, שם צריך לפעול בנחישות, ולא בכל הארץ. זו לא צריכה להיות גזרה.

קבלת ההחלטות: כל שר מושך לכיוון אחר

הדרך אל ההקלות לא הייתה פשוטה. היא הייתה רצופת מהמורות של מחלוקות בין משרדי ממשלה, כאשר לעתים נראה היה שעבודת המטה המתבצעת איננה שיטתית, לא ברור לגמרי על אילו נתונים היא נסמכת, או במקרים מסוימים מה תכליתה (לדוגמה, צוות מומחים של המל"ל שלא כלל אפידימיולוג אחד, אך הציג המלצות רפואיות ומדדים לחזרה לשגרה במצב של 10 נדבקים יומיים). בימים האחרונים, המתיחות גברה, כאשר גורמים בממשלה האשימו את משרד הבריאות בניסיון לשליטה וריכוזיות בכל מחיר, תוך הערמת קשיים לא ישימים ולא ענייניים על המשק, ואולי אף ברצון "לנקום" במשרד האוצר שביקש להיות שותף למדדים ולפעול ביחד עם משרד הבריאות.

 מתי חוזרים לעבודה

בישיבת הממשלה שהתקיימה בנוגע להקלות, שר האוצר, משה כחלון, הפנה אצבע מאשימה כלפי משרד הבריאות, השולט בסיטואציה באופן מלא. "לצערי, ממשלת ישראל מקבלת החלטות והן נכשלות בשל נהלים לא ברורים, מסובכים ולעתים גם בלתי אפשריים, גם בתחום הכלכלי. הכלכלה מתחילה לגסוס, ייתכן שהכוח המונופוליסטי של משרד הבריאות יטרפד כל החלטה שאינה נראית לו והוא הופך את ישיבות הממשלה לחסרות ערך". עוד באותה ישיבה, נתניהו אמר, בין השאר, כי משרד הבריאות לא העניק את המעטפת המקצועית המספקת לחידוש הפעילות במשק ובמערכת החינוך.

בישיבה עצמה, כמו גם במעט שנחשף לציבור בעיקר דרך הדלפות מישיבות ממשלה או דיונים, ניכרים היו פערים בין המשתתפים, כאשר כל אחד מושך לכיוונו; השר אקוניס דרש פתיחה של חדרי כושר לרבות בריכות שחייה, השר גלעד ארדן הצטרף אליו וקרא להקמת צוות מנכ"לים שיקבל את ההחלטות לאור היציאה ממצב החירום, משרד האוצר משך לכיוון של פתיחה רחבה יותר ואילו משרד הבריאות חזר בו במהלך הלילה והניח טיוטת תקנות שכללה החמרות משמעותיות - רישום בכניסה לקניונים, הגבלת נוסעים במעלית, תו סגול לכל עסק באשר הוא. דבר אחד חסר\\לציבור: המדדים, הרציונל, הבסיס האפידימיולוגי שבגינו התקבלו ההחלטות שמהותן הינה הגנה על בריאות הציבור.

יש או אין מתודולוגיה: הענפים שנשארו ללא תשובה

"אני מלמד על מוכנות למצבי חירום. המוטו הוא: להיות מוכנים, להיות גמישים. מטיבו של אירוע, יש בו הרבה אי ודאות ושינויים בתוכניות. שינוי של תוכניות הוא לא דבר רע, לפעמים יש לזה מקום", אומר פרופ' חגי לוין, מומחה לבריאות הציבור מהאוניברסיטה העברית והדסה. "אבל, הבעיה היא, שלא ראינו תוכנית שיטתית עם רציונל מסדר לטווח ארוך. אולי יש מתווה, אולי צעדים טקטיים, אין אסטרטגיית יציאה. רק טקטיקה של מה עושים באותו רגע. אין חשיבת עומק לגבי איך להתמודד עם המצב. נניח שיידלקו תמרורי האזהרה - מה יקרה אז? איך יעשו? מי הצוות שיחליט ועל סמך מה? אין עבודת מטה מקצועית. היא לא שקופה, ולטענת משרד האוצר, נראה שהיא מאוד לא קיימת. מערכת קבלת ההחלטות צריכה להיות מבוססת נתונים שוטפים ושקופים. צריכה להיות תוכנית עם מטרות ודפוס פעולה של מה שרוצים להשיג. במקום זה, יש זיג זג מכיוון אחד לשני, ובלי ביקורת עצמית זה מטריד. צריך להפיק את הלקח, ולבנות מנגנון ניהול מסודר ומשתף, עם ייצוגיות לאוכלוסיות שונות ודעות שונות, ואחריותיות של המנהיגים. המל"ל הוא גוף הומוגני, לא שקוף ולא משתף. זה מנגנון בעייתי. ובסופו של דבר, הדברים לא מנוהלים בצורה טובה, וגם הציבור יוצא מבולבל".

ואכן, בין מסיבת עיתונאים אחת לאחרת, הציבור מתקשה להבין את ההנחיות. האם מחר בבוקר יוכלו חדרי הכושר לפתוח את שעריהם תוך שמירה על מרחק של 2 מטרים ותו לא? אותו תו סגול לחדרי כושר טרם פורסם, ושוב, רגע לפני שבעלי העסקים אמורים לבצע את המוטל עליהם - הם נותרים בעלטה. ישנם עסקים שנותרו בחוץ. כך למשל, עסקי המסעדנות ייוותרו סגורים. מתי יותרו לפתוח את שעריהם? אי אפשר לדעת. לפי מתווה האוצר, תאריך היעד הוא ה-31 במאי, ואילו משרד הבריאות דורש לדחות את פתיחתם ל-16 ביוני.

"יש משבר אמון קשה בין המסעדנים ובעלי הברים למדינה. אנחנו לא מצליחים להבין מדוע איקאה, שווקים, קניונים וחדרי כושר כן ואנחנו לא", אומר שי ברמן, מנכ"ל איגוד המסעדות והברים. "שילמנו מחיר כלכלי כבד ועד היום לא ראינו אגורה שחוקה מהמדינה. הכנו בעצמנו מתווה מסודר לחזרה לשגרת קורונה. בהסתמך על הוראות משרד הבריאות וארגון הב-ריאות העולמי. ע"פ המתווה, ניתן להפעיל את העסקים שלנו בתאריך 15.5.20, כמובן תוך שמירה על בריאות ציבור לקוחותינו וע"פ מודל כלכלי סביר".