דעה: קונספציית הביטחון התזונתי של מדינת ישראל כשלה

אם אנו רוצים ביטחון תזונתי, צריך לפעול להגדלת ההיצע באמצעות צעדים כמו תמיכה ישירה בייצור מקומי, לצד ביטול מלא וסופי של משטר המכסות, המכסים ופיקוח המחירים

קניות בסופרמרקט בימי קורונה / צילום: כדיה לוי
קניות בסופרמרקט בימי קורונה / צילום: כדיה לוי

מדינת ישראל מעמיסה על אזרחיה יוקר מחיה עצום בשם טענת "הביטחון התזונתי". לפי טענה זו, על ישראל להבטיח ייצור מקומי של מוצרים בסיסיים, לרוב מוצרי מזון, כדי שחלילה בעת אסון בדמות חרם עולמי, מלחמה או מגפה כפי שקורה היום, לא נזדקק לסיוע מחו"ל אלא נוכל להישען על ייצור מקומי.

אז איך קורה שערב משבר הקורונה חוו אזרחי ישראל מחסור בחמאה, בעיצומו של המשבר בערב חג הפסח חסרו ביצים ברשתות השיווק, וכדי למנוע תופעה דומה הגדיל משרד החקלאות לא מכבר את מכסות יבוא המלפפונים והבצלים, וכעת מתחילים להרגיש ניצנים של מחסור בשמנת מתוקה?

נתחיל מהמסקנה המתבקשת: משבר הקורונה חידד את הצורך בייצור מקומי של מוצרי יסוד. כלכלות רבות מאטות את קצב פעילותן, בעולם החלה תחרות על מוצרים המצויים במחסור, וכתוצאה מכך גוברת התלות בייצור מקומי. אלא שהמנגנון להשגת ביטחון תזונתי בישראל מונע הלכה למעשה ביטחון תזונתי.

המחסור בולט דווקא במוצרי חלב ובביצים, כיוון שמדובר בשווקים המנוהלים על-ידי המדינה ניהול קומוניסטי למדי. לכל יצרן, יהא זה לולן או רפתן, יש מכסת ייצור ביצים/חלב הנקבעת על-ידי המדינה. המחיר ליצרנים גם הוא נקבע על-ידי המדינה, ובכך למעשה נקבעת הכנסתו על-ידי המדינה.

משטר המכסות מגביל באופן קשה את היצע הביצים ומוצרי החלב בשוק. יצרנים לא יכולים להגדיל את הייצור שלהם בכדי לייצר ולמכור יותר, ובכך למעשה מנווטת המדינה את היצע המוצרים הללו בשוק. בעת משבר, אם יצרן אחד נאלץ מסיבה זו או אחרת להקטין את הייצור שלו, יצרנים אחרים לא יכולים למלא את החסר ולהגדיל את הייצור.

השליטה של המדינה יוצרת קרטל בפועל, וכדי למנוע עליית מחירים על-ידי הקרטל, המדינה מפקחת על מחיר המוצרים. הפיקוח על המחירים בתורו מייצר שולי רווח נמוכים ובכך מעכב יצרנים או יבואנים מכניסה לשוק, וממילא גם בעת משבר ההיצע נותר מוגבל.

עליית מחירים היא סיגנל ליזמים נוספים להיכנס לשוק, אלה בתורם מגדילים את ההיצע ומורידים חזרה את המחירים. פיקוח על מחירים,מונע עליית מחירים, ובמקום למשוך יזמים חדשים לתחום, סביר להניח שנראה מחסור בשוק.

כדי לשמור על משטר המכסות המקומי, המדינה מונעת יבוא מוצרים מחו"ל. מניעה כזו יכולה להתבצע באמצעות מכסי יבוא שמגיעים לכדי מאות אחוזים, הגבלות מטעמי בריאות וכדומה. כדי לווסת את היצע המוצרים מאפשרת המדינה מכסות יבוא מצומצמות בלבד. כך היא ממשיכה לשלוט בהיצע המוצרים ולמעשה לתכנן את השוק מראשיתו עד סופו.

תכנון משקי המזון המתואר פוגם קשות במדיניות הביטחון התזונתי של ישראל. הביטחון התזונתי של אזרחי ישראל חשוף לסיכונים מכיוונים שונים. בעת מלחמה עם שכננו מדרום עשוי הייצור על-ידי משקים דרומיים להיפגע. לפי משטר מהכסות הקיים, חקלאי הצפון לא יוכלו "לפצות" על הירידה בייצור החקלאים הדרומיים בהגדלת ייצור מצידם. בעת מלחמה כוללת חלילה, כושר הייצור המקומי כולו עשוי לפחות, ואילו דווקא היבוא יהיה מקור בטוח יותר לסיפוק מזון. בעת חרם כלכלי עולמי, אין ברירה אלא לסמוך על ייצור מקומי בלבד.

משבר הקורונה מבהיר היטב את המובן מאליו: ככל שיהיו לישראל יותר אפיקים להגדלת ההיצע - כך הסיכוי למחסור יפחת. המחסור בערב פסח בביצים הוא שילוב של ביקוש גובר לאור חג פסח ולאור "אגירה" על-ידי צרכנים מחד - ומאידך ירידה משמעותית ביבוא, כיוון שישראל מסתמכת בעיקר על ספרד ועל איטליה, שתיים מהמדינות בהן הקורונה הכתה בעוצמה הרבה ביותר, כמדינות מהן ניתן לייבא. לו ניתן היה לייבא ביצים ממדינות נוספות, לו יכלו לולנים מקומיים להגדיל את כמות הביצים שהם מייצרים ולמכור אותן ברשתות השיווק ולא רק בשוק השחור המשגשג בימים אלה, הסיכוי למחסור היה פוחת.

המחסור בחמאה לפני כמה חודשים, כמו המחסור המתהווה בשמנת כרגע, הם תולדה של תכנון מרכזי של משק החלב, תוך הבנה מפורשת שניסיון לענות על הביקוש לשומן חלב, ממנו מייצרים שמנת וחמאה, עשוי ליצור עודפי ייצור בחלבוני חלב. לכן מעדיפים במועצת החלב לגרום למחסור במוצרי שומן חלב, במקום לאפשר לשוק למלא את הביקוש.

אם ישראל רוצה ביטחון תזונתי, חשוב שתפעל להגדיל את אפיקי הגדלת היצע המזון שלה, על-ידי תמיכה ישירה בייצור מקומי לצד ביטול משטר המכסות, המכסים ופיקוח המחירים ובכלל והסרת מגבלות על היצע המזון בישראל. זו הדרך האמתית לביטחון תזונתי. 

הכותב הוא מנכ"ל ומייסד "האינטרס שלנו - הלובי שלך בכנסת" המקדמת כלכלה חופשית

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988