"למערכת לא היה ניסיון בהתמודדות עם אירוע בסדר גודל כזה": שיחה עם מנהל רשות המסים ערן יעקב

אני: אוהב אדם, איש של אנשים, אוטודידקט, יודע לקשור בין דברים וגורם להם לקרות. אוהב אתגרים, סקרן, אוהב לגעת בהרבה תחומים.

משפחה: שני הצדדים מבגדד. סבא מצד אבא עסק במסחר, אדם בעל השפעה, איש רב מעללים, הולל, סבתא הייתה מבוגרת ממנו. אבא היה אינטלקטואל, אידיאליסט, פעיל ציוני וקומוניסט, שידע ארבע שפות על בוריין. בגיל 18 נמלט לארץ עם סבתא לאחר שנידון למוות בתלייה. אחרי שיצא מהמעברה ברמלה, הוא היה מורה, למד כלכלה ואקטואריה, היה עובד מדינה ולימים פתח משרד לייעוץ כלכלי.

סבא מצד אמא היה אח בכיר. אמא, אישה אוהבת אדם, שעלתה לארץ בגיל 7, העניקה לאחותי, שמכהנת כמשנה למנכ"ל "נשר מלט", ולי, המון חום וביטחון. ההורים נפגשו בשידוך והתיישבו במובלעת העיראקית ברמת גן.

ילדות: רמת גן, צופים, חברים, ברזלים, קרטה, כדוריד, חברי ילדות שמלווים אותי הדוק עד היום. למדתי בבית ספר הגפן ובמגמה הומאנית ב"אוהל שם". לא היו לי חלומות גדולים, רק ציפייה של ההורים שאלך לאקדמיה.

דיסלקציה: עד גיל מאוד מאוחר לא קראתי ספר, כי הייתי דיסלקט לא מאובחן, צבעתי ספרים שלמים בצבעים כי חשבו שזה יעזור. ההורים האמינו בי, וכשעברתי אבחון לתיכון והפסיכולוג קבע שאני מתאים למסלול מקצועי, אבא קבע שהוא אידיוט ושאלך לתיכון שבו למדה אחותי. כשאובחנתי, בגיל 16, התברר שמצאתי אסטרטגיות לעקוף את הלקות. עד היום אני כותב בשגיאות כתיב.

מיה: זוגתי, אדריכלית בהכשרתה והיום מנהלת עסק בוטיק ועוסקת גם בשיווק. אני הצד הכלכלי והיא הרוחני. נפגשנו כשחזרה מלימודי האדריכלות בסן פרנסיסקו, בבית הקפה הקבוע של ימי שישי באבן גבירול. יש לנו שתי בנות ואנחנו גרים ברמת השרון.

קריירה: אחרי שירות בנח"ל בלבנון, השתחררתי ועבדתי בקילוף תפוחי אדמה במסעדה, כברמן וכמורה מחליף, עד שנשלחתי ליחידה חדשה לסיכול הברחות של המכס, עבודה סטודנטיאלית שהפכה לקריירה, למרות שהייתי בטוח שאלמד משחק בבית צבי או צילום. איכשהו, זנחתי את האמנות והגעתי ללימודי כלכלה, ממקום הומאני, מרקסיסטי ושוויוני, ומאוחר יותר עשיתי תארים במשפטים.

מהתפקיד הזוטר במכס התפתחתי והפכתי למנהל תחום התכנון ותקצוב של המכס ומע"מ, לסגן הממונה על המחלקה לתכנון וכלכלה, ראש החטיבה לתכנון וכלכלה וכמשנה למנהל רשות המסים. ואז, במשך קצת יותר משנה הייתי הממונה על השכר באוצר, תפקיד שבו ספגתי המון והפך אותי למנהל טוב יותר.

שירות ציבורי: מה שחשוב בעיניי הוא ניהול ומנהיגות, יכולת לקבל החלטות אמיצות ושירות אמיתי של הציבור. מיד כשנכנסתי לרשות לפני שנתיים ייסדתי את תוכנית "אופק", שמטפחת את הדור הבא של המנהלים.

קורונה: תפסה אותי ב-18 במרץ, בעיצומו של שינוי גדול. עברתי את מלחמת לבנון השנייה ו"צוק איתן" ברשות המסים - ועכשיו מדובר באירוע שונה לחלוטין שטלטל אותנו. הצורך לאזן בין המשבר הבריאותי לכלכלי הוא קשה מאוד. העובדים שלנו עובדים מסביב לשעון, כך שיכולנו להגיש באמצע השבוע החולף את הפעימה השנייה לעצמאים, כי אנחנו אלה שמנגישים את החלטות הממשלה לציבור וזה תפקיד עם אחריות עצומה.

מתווה מס רכוש: הפעימה השלישית, שתתחיל ב-12 במאי, תסתמך על המתווה הזה. לקחנו את כל הניסיון שצברנו בתפעול ובהתייחס לפריסה הגיאוגרפית העצומה - שלא כמו במלחמות ומבצעים, שבהם הטיפול הוא בתא שטח נקודתי - ובנינו מודל של הוצאות קבועות שלא נחסכו. למה זה לא נעשה קודם? אני יכול לשער שזה היה בגלל חוסר המוכנות של המערכת לאירוע וחוסר הוודאות, שהוא גורם הפגיעה הגדולה ביותר בעסקים. למערכת לא היה ניסיון בהתמודדות עם אירוע בסדר גודל כזה. היה צריך לעשות דברים טוב יותר, אבל בדיעבד, תמיד רואים 6/6. לא מעט לילות, העובדים ואני ישנים רק שלוש שעות כדי לבצע את ההנחיות של מקבלי ההחלטות, שאנחנו גם שותפים להן, ולכן הפעימה השלישית נראית כבר אחרת לגמרי.

הפעימות הקודמות: אומנם אנחנו חלק ממקבלי ההחלטות ביחד עם משרד האוצר, אבל את התשלומים אנחנו עושים כגוף תפעולי שהוכיח את עצמו, בתפקידנו כמי שאמונים על הבאת ההכנסות למדינת ישראל. באים אלינו בטענות ואם משהו לא עבד בדרך, זה לא אני. שוכחים שאנחנו בעצם השליח בגלל היכולות התפעוליות הגבוהות שלנו, כי אחרים כשלו. אני מביע את דעתי ולוקח חלק בתהליך, אני לא בורח מאחריות, אבל כפוף להנחיות.

חצי הכוס המלאה היא ש-200 אלף עצמאים קיבלו את הפעימה הראשונה לחשבונות הבנק שלהם. צריך לזכור שאת הקריטריונים, שחלקם לא עמדו בהם, לא אנחנו קבענו, למרות שלקחנו חלק בדיונים עליהם. מה שכן, עמדנו על הרחבת הקריטריונים בפעימה השלישית ואת הנגישות שלה למקסימום האפשרי. אנחנו עושים את המיטב כדי לתת את השירות הכי טוב והשירות לא מספיק עדיין, ותאמיני לי שאני המבקר הכי קשה של עצמי. השאיפה שלי היא שעוד חודשיים-שלושה אזרחים יוכלו להתקשר ולקבל מענה תוך כמה דקות.

הרמנו מערכת ענקית נטולת ביורוקרטיה, כשכל אחד יכול להיכנס לאזור האישי שלו ולקבל שם את המידע נגיש ושקוף. הייתי בלחץ שהמערכת לא תיפול בפעימה השנייה, שהורחבה מאוד וכוללת את בעלי השליטה. החשש שלי התממש בחלקו. לצערי, היה עיכוב של כמה שעות בעליית האתר בגלל שנערכו ביקות אחרונות שהיו הכרחיות לתפקודו המיטבי. בסופו של דבר, מרגע שהמערכת עלתה לאוויר, לעת עתה היא עומדת בעומס העצום.

הפעימה השלישית: הפעם מדובר על סכומים הרבה יותר גדולים, עד 400 אלף שקל, במודל "צוק איתן" כמו שביקשו העצמאים, ולצערי היא מוגבלת, כי הסכום שניתן לנו מראש הוגבל ל-5 מיליארד שקל ולפיו בניתי את חלוקת הסכומים. הייתי שמח אם היה מאושר יותר כסף, אבל זה לא בידי.

הפעימה הרביעית: הקריטריונים עדיין לא נקבעו. מה שכן, מתנהלות שיחות לגבי הגדלת הסכום והפיכתה למובנית תעסוקתית.

אכיפה בימי קורונה: רשות המסים, כמו משרדי ממשלה אחרים, עבדה בעצימות של 35% מכוח העבודה ולכן היה צריך לקבוע סדר עדיפויות. לנוכח השעה ומורכבותה, עסקנו יותר במתן שירותים ופחות באכיפה. היה ספין עיתונאי כאילו רדפנו אחרי מובטלים. נראה לך שאני ארדוף אחרי אנשים שמנסים להתפרנס בתקופת הקורונה? מצד שני, כאלה שפתחו עסקים לא לגיטימיים, כמו מוכרי ג’ל חיטוי שאינו עומד בתקנים וניסו להונות את הציבור - בהחלט הייתי שם, וגם במקומות שניצלו את המצב, כאלה שדרשו עבור פתיחת תיק הלוואה בין 900 ל-1,000 שקל ונעלמו. מי שלא משלם מסים באופן קבוע - אנחנו עליו, אבל אנחנו גם מגלים רגישות גבוהה בפריסת תשלומים ובטיפול בצ’קים חוזרים.

פטור ממס עד 75 דולר: הפטור שמעניקה מדינת ישראל ממסים על חבילות מחו"ל עד 75 דולר, הוא מהגבוהים בעולם, כשרוב מדינות ה -OECD הורידו אותו לאפס בגלל הפגיעה בקמעונאות ובעסקים הקטנים. אצלנו זה נעשה מתוך רצון להפחית את יוקר המחיה, אבל קיים פה מתח, שבתקופה הזאת מתעצם מאוד, בין יוקר המחיה לשרידות של העסקים הקטנים והבינוניים. בעת הזאת צריך לשקול היטב איך אנחנו עושים את המרב כדי לסייע לעסקים שנפגעו מהמשבר גם בהיבט הזה.

תדמית שלילית: ההצתה בסניף מס הכנסה בחולון בשבוע שעבר היא מעשה חמור שצריך להוקיע. עובד ציבור הוא השליח, אנחנו צריכים למלא את תפקידנו ולגבות את המס, אבל מאידך קיבלתי החלטה להאיץ את קבלת ההחזרים לעסקים במיליארדים, ודחינו להם פעמיים את תשלומי המסים, כי לבטל אותם זה בלתי אפשרי.

פנאי: עושה מדי פעם יוגה, מתגעגע לרכיבת שטח, סאפ, הליכות בים שבסופן אספרסו, לחבק את אמא שלי ולמפגש בלתי אמצעי עם החברים.

תפיסת עתיד: נחווה אובדן תוצר של 10% ובשנה אחר כך נהיה בצמיחה. אני אופטימי ומאמין ביכולות שלנו.