1.
"הדבר החשוב ביותר בעת הנוכחית הוא מהירות הביצוע" - אמר נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון, שהוא אדם מאופק מתוקף האישיות האקדמית ומתוקף התפקיד הממלכתי. כל מילה בנאומיו נשקלת ונמדדת במשקל מדויק ועדין. השבוע, באופן חריג ונדיר, שיגר הנגיד חץ ביקורת כזו לעבר עמיתיו, כלכלני משרד האוצר. הנגיד התייחס לוויכוחים שמתנהלים בשבועות, שלא לומר בחודשים, האחרונים סביב הסיוע שהמדינה הבטיחה להעניק לבעלי העסקים כדי לעזור להם לקלוט מובטלים ולהימנע מפיטורי עובדים פעילים.
כולם יודעים בכמה כסף מדובר, אבל אף אחד לא יודע מתי הוא יחולק ובעיקר איך. הסכום נקבע כבר במרץ. שר האוצר דאז משה כחלון ויו"ר המועצה הלאומית לכלכלה פרופ' אבי שמחון החליטו לתת 5 מיליארד שקל פיצויים לבעלי העסקים. הם הבינו שלא מספיק לתת הלוואות, כפי שהאוצר הציע, כי הלוואה לא תעזור לבעל עסק שהמדינה לא מאפשרת לו לפעול. מעבר להגיון הכלכלי ומעבר לצידוק המוסרי, לבעל עסק כזה יש גם זכות משפטית. המדינה שסגרה את העסק שלו פגעה בקניינו. מגיע לו פיצוי מהמדינה בדין.
2.
בדרג המקצועי באוצר לא אהבו את הרעיון הזה מהרגע הראשון. כחלון ושמחון ממש כפו בכוח את התוכנית. אבל את פקידי האוצר לא מנצחים בקלות. מישהו דאג להוציא את תוכנית הסיוע מתוך מסגרת תוכנית החילוץ שאושרה בממשלה ב-30 במרץ. "נאשר אותה תוך כמה ימים כשיסוכמו הפרטים", הבטיחו. אבל אפריל עבר ומאי עומד להסתיים וכלום לא השתנה. הוויכוחים הם אותם ויכוחים ורק התירוצים מתחלפים.
"מה אתם רוצים?", אומרים לנו באוצר, "היו חילופי שרים. נכנס שר חדש, הוא צריך ללמוד ולהבין על מה הוא חותם". אבל שר האוצר ישראל כ"ץ כבר מבין מצוין. עובדה - הוא כבר הציג תוכנית משלו למענקים. רק שהדרג המקצועי לא מרוצה ממנה, ממש כפי שלא היה מרוצה מתוכניות אחרות, שהציגו בסיבובים הקודמים המועצה הלאומית לכלכלה, בנק ישראל והמגזר העסקי.
ישראל כ"ץ / צילום: אמיל סלמן-הארץ
מה האוצר כן רוצה? בדיונים הפנימיים עלתה הצעה שבאוצר אהבו, לשלם למעסיקים רק על קליטת עובדים ששכרם גבוה ב-70% ומעלה משכר המינימום במשק. מה זה אומר? שרבע מהעובדים המובטלים במשק שמשתכרים פחות מהסכום הזה - יישארו בחוץ. למעסיק אין שום תמריץ לקלוט אותם בעסק.
רעיון אחר שבאוצר תמכו בו היה להגביל את הפיצוי לעובדים שנקלטו בעסק אחרי 1 ביוני. רעיון כזה מערער את האמון הבסיסי בין המעסיקים למדינה. זו הפרת הסכם לא כתוב שאומר שמי שקלט עובדים לפני 1 ביוני - לא ייענש על-כך.
3.
אבל אפילו סבלנותו האמריקאית של הנגיד ירון מתחילה לפקוע. השבוע הוא שילב בנאומו את הפסקה הבאה: "ישנם מספר מודלים וברור כי אף אחד מהם לא חף מחסרונות, ודאי לאור אי-הוודאות הגבוהה בה המשק מצוי. לכן, גם אם יש השגות על פרטי מודל כזה או אחר הדבר החשוב ביותר בעת הנוכחית הוא מהירות הביצוע והפחתת אי הוודאות - יש להכריז מיידית על פרטי התוכנית ולהפעילה בהקדם גם אם העיצוב אינו מושלם. הסיכויים שהמודל שייושם יצליח לתרום לתעסוקה יעלו ככל שהוא יוכרז ויופעל מהר יותר".
ד"ר אמיר ירון / צילום: יונתן בלום
בבנק ישראל לא מוכנים לספק פרשנויות לדברי הנגיד. לדעתנו (וזו דעה אישית בלבד) אם הנגיד היה מסוגל לדבר בצורה משוחררת, הוא היה אומר לאנשי האוצר את הדברים הבאים: "עמיתי הנכבדים, אתם חיים בסרט. אתם לא מפנימים את הסיטואציה. נדמה לכם שהמשבר נגמר, כולם חוזרים לעבוד, הכלכלה תשוב לפרוח והמשק הישראלי חזק. אבל עד עכשיו כמה דורשי עבודה חזרו לעבוד? 150 אלף? אתם אומרים שהמספרים חלקיים כי אנשים משקרים וזה 300 אלף? סבבה, זורם אתכם. נהיה עוד יותר לארג'ים. נניח ש-600 אלף איש כבר חזרו לעבוד. זה אומר שנשארו 400 אלף מובטלים. 10% אבטלה. איזה תכנית יש לכם להציע ל-400 אלף מובטלים?
"אתם מודאגים מהגירעון? כרגע הדרך הכי טובה לצמצם את הגירעון היא להחזיר את המשק לצמיחה ולשקם את הצריכה הפרטית. את זה אי-אפשר לעשות כשיש 10% מובטלים. אבל במקום לחשוב על המובטלים אתם חושבים על המעסיקים. אתם רק רואים מולכם את את הראל ויזל ה'תחמן' מפוקס ולא את מאות בעלי העסקים הקטנים שנסגרים, ולא את אלפי המובטלים השקופים. תחכו קצת עם המחשבות של 'איך ננצח את ויזל ואיך לא נצא פראיירים' - כי אם לא תהיו פראיירים עכשיו, נצטרך כולנו לחיות עם המשבר הזה עוד הרבה שנים".
4.
באגף התקציבים ובמקומות אחרים באוצר לא מבינים מה רוצים מהם. הם הרי אלה שהובילו תוכנית חילוץ למשק בהיקף של 100 מיליארד שקל. אף תוכנית סיוע ממשלתית בעבר לא התקרבה לסכומים כאלה. 100 מיליארד זה אכן הסכום של התוכנית, אבל כמה מתוכו באמת יגיע למובטלים לבעלי העסקים במשק? אחוזים בודדים. קודם כל תורידו מ-100 מיליארד שקל את כל הסעיפים שלא שייכים לכלכלה, למשל 10 מיליארד לתקציב משרד הבריאות. אח"כ תורידו סעיפים שלא קשורים להוצאה תקציבית, כמו 9 מיליארד שקל של "דחיית תשלומי חשבונות חשמל מים וארנונה". תנכו בערך 25 מיליארד שקל שאמורה המערכת הפיננסית להלוות בתנאים מסחריים.
בסוף בסוף תישארו עם דמי אבטלה לשכירים ולעובדים שיצאו לחל"ת, פיצויים לעצמאים (בפועל הם מקבלים בערך 50% מהסכומים המירביים), עם קרנות אשראי (שחילקו עד היום 10 מיליארד שקל בהלוואות) ועם שתי תוכניות הדגל של הממשלה לסיוע לעסקים: 5.2 מיליארד שקל מענקי השתתפות בהוצאות קבועות ו-6 מיליארד שקל מענקי עידוד תעסוקה. כמה מתוך ה-11.2 מיליארד שקל האלה - שהמדינה התחייבה לשלם מכספי התקציב - הגיעו עד היום לעסקים?
ערן יעקב / צילום: איל יצהר
על הוויכוחים סביב הקרן של ה-6 מיליארד כבר כתבנו, אף מעסיק עוד לא ראה ממנה שקל וכנראה גם לא יראה בשבועות הקרובים. ומה לגבי הקרן השנייה של ה-5.2 מיליארד - זו שמנהל רשות המסים ערן יעקב הבטיח לראש הממשלה בנימין נתניהו שתתחיל לעבוד "ממש בקרוב"? נכון להיום הקרן הזו שילמה 290 מיליון שקל, כלומר 5.5% מהתקציב. זה כל הכסף שהמדינה הזרימה עד היום למגזר העסקי בצורת מענקים.
"ביצוע התשלומים חייב חקיקה" הסבירו לנו ברשות המסים, "לכן התחלנו לשלם רק ביום חמישי. ביומיים הקרובים תהיה עלייה משמעותית בהגשת הבקשות ובתשלומים".
5.
כמה עסקים פשטו את הרגל בגלל כספים שתשלומם התעכב בימים או בשבועות ספורים? באוצר ממש לא מתרגשים. "אם עסק נסגר בגלל איחור של כמה ימים סימן שלא היה לו בסיס כלכלי", הסביר לנו בכיר המשרד. אז זאת בעצם השורה התחתונה: באוצר לא חושבים שזה נורא אם המשבר הכלכלי ינפה מהמשק את העסקים החלשים. אם נצליח לעכב את הסיוע בעוד כמה שבועות או אפילו ימים נרוויח פעמיים: גם ניפטר מהעסקים החלשים וגם נחסוך עוד קצת כסף לקופה הציבורית.
6.
אלא שהתפיסה הזו לא תסייע לישראל לצלוח את המשבר הכלכלי. חמור מכך, התפיסה הכלכלית שמובילה צמרת האוצר פוגעת כמעט באופן מודע, בעיוורון מוחלט, באנשים החלשים ביותר של החברה והכלכלה בישראל. האם זו המדינה שאנחנו באמת רוצים להיות?
7.
ביום חמישי האחרון טלטלה אביבה וידל רבים כאשר חשפה אל מול מצלמות חדשות 12 את מחדל כפל הקצבאות - את סירובו של משרד האוצר לשלם דמי אבטלה לעובדים שיצאו לחל"ת, אם הם זכאים מהמדינה לקצבה אחרת. הסיפור של אביבה וידל שעדיין אוכלת את המצות ששמרה מחג הפסח הוא סיפור אנושי מרגש, עצוב ומטלטל - אבל הוא רק סיפור אחד. עשרות אלפי מקבלי קצבאות בישראלים סובלים מאותה בעיה. התקציב שנדרש כדי לסייע להם עומד על 100 מיליון שקל - פחות מעשירית האחוז מהסיוע הכלכלי שהתחייבה ממשלת ישראל להעמיד למשק הישראלי על מנת שנצלח את ההשלכות הכלכליות של הקורונה. ועדיין במשרד האוצר מסרבים לתת אותו. למה? כי פקידי המשרד, מסווגים את האירוע תחת צמד המלים "כפל קצבאות", ואומרים לאנשים החלשים ביותר בחברה, אתם כבר מקבלים סיוע כלשהו מהמדינה - לא תקבלו סיוע נוסף.
ומה לגבי העובדה שהאנשים הללו קיבלו את אותו הסיוע (למשל קצבת זקנה או נכות) גם במקביל לשכר שקיבלו ערב הקורונה? ומה עם עידוד אוכלוסיות חלשות לצאת לעבודה? זה כנראה לא ערכים שראוי לתת להם מקום באקסל של משרד האוצר.
8.
כפל הקצבאות הוא רק דוגמה אחת לאטימות, לניתוק ולקיבעון המחשבתי שאפיין ועדיין מאפיין את פקידי האוצר לאורך כל הטיפול במשבר הכלכלי האחרון. קחו לדוגמה את הסיפור של עמותות המגזר השלישי. מדובר בעמותות המסייעות בשגרה לאוכלוסיות מוחלשות. הן אלו שנכנסות רוב הזמן בנעלי המדינה ומספקות במקומה שירותים חברתיים.
המגזר השלישי בישראל נמצא במשבר עמוק כבר למעלה משנה. בהיעדר תקציב מדינה מאושר הן ספגו קיצוצים בסיוע הממשלתי עוד לפני הקורונה והמשבר הנוכחי היה רק הקש ששבר את גב הגמל. התוכניות של משרד האוצר ביחס למגזר השלישי היו מלכתחילה מצחיקות, רחוקות מלעמוד בביקושים או בצרכים. הן הגיעו מאוחר (רק לפני שבועיים החל הכסף לזרום) וגם אז פוצל הסיוע בין כמה מסלולים מרובי כוכביות ופיתולים.
9.
וזה גם לא רק הסיוע לחלשים ביותר בחברה הישראלית. לאורך כל הטיפול במשבר הקורונה גילה משרד האוצר אטימות וקיבעון. קרנות הסיוע לעסקים קטנים ובינוניים נבנו כמסננת עם חורים גדולים, עד היום עוד לא ניתן מענה לשאלת מענקי הסיוע למשל למי שפתחו בשנת 2019 עסק חדש (ולכן אין להם הכנסות מדווחות ב-2018). קרנות הסיוע התעלמו כמעט לחלוטין משורה של תופעות ישראליות, כמו תשלום בשוטף פלוס או עצמאים בעלי שליטה. הכסף זרם וזורם עדיין לאט, אם בכלל. ונדמה שפקידי האוצר, ממרום מושבם בירושלים, כלל לא מכירים את המשק הישראלי, מה זה להיות עצמאי או את שיטות התשלומים הנהוגות במשק.
10.
מי שחיפש הוכחה לקיבעון המחשבתי של בכירי האוצר יכול היה לקבל אותו בראיון שהעניקה שירה גרינברג, הכלכלנית הראשית באוצר, ל"גלובס" בסוף השבוע האחרון. היא דיברה שם על העלאות מסים ("בסופו של דבר") (לאחר הפרסום המקורי שירה גרינברג ביקשה להבהיר שהתכוונה להעלאת מסים רק לאחר תום המשבר), רמזה על התנגדות של פקידי האוצר למתן דמי אבטלה לעצמאים והתקשתה לספר על פתרונות יצירתיים למשבר הכלכלי. גרינברג יש לומר, כשלעצמה איננה הסיפור, הדברים שאמרה הם רק משל לתפיסת מחשבתית שמאפיינת את צמרת האוצר כולה - מסתכלים על החור של הגרוש, לא מוכנים לסטות מקונספציות עבר, לא רואים את החלשים בחברה ובטוחים שכל המשק רוצה לרמות אותם. ככה לא מנצחים משבר כלכלי.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
