אם המדינה לא יכולה לעזור, לפחות שלא תזיק

לאחרונה פרסם משרד המשפטים להערות הציבור את תזכיר חוק ההוצאה לפועל (נגיף הקורונה החדש). מדובר בתיקון לחוק, שמטרתו המוצהרת היא לסייע ליחידים ועסקים שנקלעו למצוקה בשל משבר הקורונה לפרוע את החובות שבגינם נפתחו להם תיקים בהוצאה לפועל.

אחד התיקונים העיקריים שמוצע לבצע בחוק, הוא הארכת תקופת האזהרה הקבועה בו ב-30 יום. בתקופת האזהרה המוארכת, לא יינקטו כנגד חייבים הליכי גבייה כלשהם. מלבד זאת, מוצע להגביל את אפשרויות העיקול של רכוש ורכבים, לקבוע תקופת פירעון של 18 חודשים לחובות עד 50,000 שקל, להפחית את הריבית בשיעור של 50% על חובות אלה ועוד.

על אף שמטרת התיקון לחוק ראויה כשלעצמה, ספק אם החוק המתוקן יצליח להגשים אותה. למעשה, נראה שהתיקון לחוק יגרום יותר נזק לעסקים רבים מאשר תועלת. הסיבה העיקרית לכך היא שהתיקון מתיימר לטפל בבעיה של חדלות פירעון בכלים שטחיים וחלקיים. אדם שמגיע למצב שהוא אינו מסוגל לפרוע את חובותיו - גם אם זה בשל משבר הקורונה - הוא אדם שמצוי בחדלות פירעון, ותהא הסיבה אשר תהא. במצב כזה, דחייה במועד האחרון לפירעון החוב, היא פתרון שטחי ובלתי מתאים בעליל, משום שעיכוב בהליכי גבייה לא ישפר את יכולתו של לפרוע את חובו. הדחייה הקטנה לא תספיק לאדם או לעסק שהכנסותיהם נפגעו כתוצאה ממשבר הקורונה, לצבור רווחים עודפים שיאפשרו להם לפרוע את החוב. למעשה, נראה שההיפך הוא הנכון. במקרה הטוב, אותם אנשים ישובו לפעילותם טרם משבר הקורונה, אבל מבלי לצבור רווחים כאלה שיאפשרו להם לפרוע חובות; במקרה הרע, הם יצברו חובות נוספים בתקופת הדחייה, באופן שיעמיק את חדלות הפירעון שבה הם מצויים.

גם פריסת החוב אינה מהווה פתרון אמיתי לבעיה, משום שהיא מניחה שהמצב בעתיד יהיה הרבה יותר טוב, מה שיאפשר את החזר החוב. אולם, פעמים רבות הנחה זו מתבררת כשגויה, ובכל מקרה כשפריסת החוב אינה תואמת את כושר הפירעון האמיתי של החייב, משמעותה היא רק דחיית הקץ ולא פתרון הבעיה.

מעבר לכך, הדחייה במועד הפירעון עלולה להגדיל את מעגל האנשים שייפגעו מכך. הרי גם הנושים של אותו חייב נפגעו ממשבר הקורונה, וגם כושר הפירעון שלהם מותנה בהכנסות שיתקבלו במועד. דמיינו עסק, שלפתע חלק מלקוחותיו קיבלו מהמדינה דחייה של 30 יום בתשלום החובות כלפיו. באותו עסק נוצר "בור" תזרימי, אשר בקלות יכול להטות אותו לעבר כניסה לחדלות פירעון. יוצא, אפוא, שאותו סיוע שהמדינה מעניקה בחוק, בא על חשבונם של הנושים, שייאלצו בעצמם להיכנס למצוקה כלכלית כדי שעסק אחר ינסה לצאת מהמצוקה. במקום שהמדינה תכניס את ידה לכיס, ותעניק לחייבים פתרון אמיתי בדמות מענקים נוספים, שיגדילו את יכולת ההחזר שלהם, בחרה המדינה בפתרון שטחי וסתמי, מעין פלסטר למראית עין שיבוא על חשבונם של עסקים קטנים אחרים, מבלי לסייע באמת לחייבים.

רק לפני פחות משנה נכנס לתוקף "חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי", במסגרתו יצרה המדינה הסדר חדש המיועד לאנשים בעלי חובות קטנים. בניגוד לתיקון המוצע כעת, המסגרת הקבועה בחוק חדלות פירעון מספקת פתרון אמיתי לחייב המאפשר לו לגבש הסדר כולל עם נושיו, ולהתאים את ההסדר לכושר הפירעון האמיתי שלו. כמו כן, זהו הסדר הדורש את הסכמת הנושים, כך שהוא אינו בא על חשבונם ומבטיח שהוא עונה על צרכיהם. זהו בדיוק הפתרון שמתאים לאנשים ועסקים שנפגעו ממשבר הקורונה. הבעיה היחידה בהסדר החדש היא, שכיום הוא מיועד לחייבים פרטיים ולא לתאגידים.

טוב תעשה המדינה, אם במקום להתערב ביחסי המסחר, באופן שהקלות לציבור אחד יבואו על חשבונו של ציבור אחר, היא פשוט תמלא את תפקידה ותעניק מענקים נוספים ליחידים ולעסקים שעדיין זקוקים לכך. ראוי שהמדינה תשהה לעת עתה את קידום התיקון לחוק ההוצאה לפועל, ובמקום זאת תפעל לתיקון ההסדר, כך שיחול גם על חברות ועסקים קטנים. 

הכותב הוא שותף מייסד במשרד עורכי הדין סחאי - הראל ושות' המתמחה בחדלות פירעון