פרשת הרפז: נקבע כי כל החומרים בעניין מנדלבליט הוצגו לפני סגירת תיקו

בדבריו אלה מתייחס רוזן לפרסומים אודות שיחות בין מנדלבליט לבין הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי

אביחי מנדלבליט / צילום: אמיל סלמן-הארץ
אביחי מנדלבליט / צילום: אמיל סלמן-הארץ

נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה במרכאות השופט דוד רוזן קבע בהחלטתו כי אין חומר רלוונטי בפרשת הרפז אשר לא היה בפני הפרקליטות לפני שסגרה את התיק נגד אביחי מנדלבליט. בדבריו אלה מתייחס רוזן לפרסומים אודות שיחות בין מנדלבליט לבין הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי.

במסגרת בירור התלונה שהגיעה אל הנציב רוזן, זומנו למסור עדות מנדלבליט עצמו, פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה מומי למברגר והפרקליטה המלווה טוני גולדנברג.

"מהתייחסות הפרקליטות עולה בבירור, כי כלל החומרים הרלוונטיים לחקירתו של ד"ר מנדלבליט בפרשה, ובכלל זה החומרים שמצאו את דרכם אל אמצעי התקשורת, עמדו בפני גורמי החקירה והפרקליטות בזמן אמת. זאת למעט הקלטה אחת, הקלטת האזנת הסתר, שאף היא עמדה, בשלב הראשון, לנגד עיניהם של חוקרי המשטרה והפרקליטות. אולם, משהתגלה מאוחר יותר כי מדובר בהאזנת סתר, התעלמו גורמי אכיפת החוק מקיומה מאותו מועד ואילך, כנדרש מהם על פי חוק".

הנציב רוזן מוסיף כי לדברי כלל הגורמים במערכת אכיפת החוק "לא היה בכוחה של הקלטת האזנת הסתר להביא לשינוי מבחינה ראייתית או להשפיע על שיקולי ההעמדה לדין בעניינו של ד"ר מנדלבליט".

לאור זאת קובע רוזן כי הוא דוחה את הטענה לפיה לא עמד בפני הגורמים שסגרו את התיק כלל החומר הרלוונטי לחקירת פרשת הרפז עובר לקבלת ההחלטה בעניינו של ד"ר מנדלבליט.

הנציב רוזן התייחס אף לעילת סגירת התיק נגד מנדלבליט. רוזן התייחס לעמדות השונות במשרד המשפטים אודות העילה הנכונה.

"פרקליט המדינה דאז, עו"ד ניצן, גרס כי אין לסגור את התיק מהעדר אשמה, אך יש לסגור אותו על יסוד שתי עילות הסגירה האחרות - חוסר ראיות ובחינת מכלול הנסיבות - במשולב. כאשר נשאל עו"ד ניצן במהלך הדיון האמור, מה ייכתב במחשב המשטרתי, מיאן להחליט לפי מה שכתוב במחשב. בסופו של דיון, אימץ עו"ד וינשטיין את עמדתו של עו"ד ניצן לעניין סגירת התיק בעילה משולבת".

רוזן מוסיף כי "מספר ימים לאחר מכן פנתה עו"ד גולדנברג לעו"ד ניצן, והמליצה לנסח את עילת הסגירה המשולבת, באופן שלמחשב המשטרתי תוזן העילה "העדר ראיות מספיקות". לדברי עו"ד גולדנברג, מאז היא פנתה אל עו"ד ניצן בכמה הזדמנויות, עד לחודש ינואר 2016, עת דוּוח על גניזת התיקים נגד יתר החשודים בפרשת הרפז, בבקשה לקבלת הנחיה בדבר הזנת עילת הסגירה במחשב, ובכל אותן ההזדמנויות נמנע עו"ד ניצן מלהורות על אופן סגירת התיק במחשב המשטרתי".

ביום 20.5.2015, ניתנה החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז, עו"ד וינשטיין, אודות סגירת התיק. במסגרת ההחלטה צוין:

"אשר לחשד לביצוע עבירה של שיבוש מהלכי משפט[...] המלצת פרקליט המדינה לגנוז את תיק החקירה בעניין זה התבססה על קשיים ראייתיים מסוימים להוכחת ביצועה של העבירה האמורה על ידי מנדלבליט ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט פלילי[...] וכן על כך שגם בהתעלם מהקשיים הראייתיים, מכלול נסיבות האירוע כולו... מובילים למסקנה כי אין הצדקה להגיש נגדו כתב אישום[...] אשר לחשד לביצוע עבירה של מרמה והפרת אמונים[...] סבר פרקליט המדינה כי הגם שיש בראיות לגלות התנהגות בעייתית, מצויה היא ברף הנמוך, וככזו איננה מצדיקה העמדה לדין פלילי".

בסיום ההחלטה הוסיף עו"ד וינשטיין כי: "אני סבור כי יש מקום לאמץ את המלצת פרקליט המדינה ולגנוז את תיק החקירה נגד מנדלבליט, מן הטעמים שפורטו בחוות דעתו, וכך אני מחליט".

צא וראה, עילת הסגירה לא צוינה מפורשות בהחלטה שיצאה מלפני עו"ד וינשטיין, ובהמשך לכך, התיק - על פי הרישומים במחשב המשטרה - נותר פתוח.

ביום 3.1.2016 החליטה הממשלה לאשר את מינויו של ד"ר מנדלבליט לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, לאחר שוועדת האיתור, שהוקמה לשם כך, המליצה על מינויו.

במסגרת העתירה שהוגשה לבית המשפט העליון נגד מינויו טען ד"ר מנדלבליט, כי תיק החקירה בעניינו בפרשת הרפז נסגר לאחר שנקבע, כי עשה בתוך זמן קצר את המעשה הנכון, וכי לפי העובדות לאשורן, לא דבק רבב בהתנהלותו.

בפסק הדין קבע כב' השופט ג'ובראן, בהתייחסו לד"ר מנדלבליט: "על פני הדברים, אינני סבור כי בהתנהלותו ב'פרשת הרפז' דבק בו דופי המעיד על פגם ערכי-נורמטיבי. [...] במקרה שלפנינו, היועץ המשפטי לממשלה וינשטיין נמנע מלציין את סיבת הסגירה במפורש, אך למקרא החלטתו לסגירת תיק החקירה, דומה כי התיק נסגר, בין היתר, משיקולי חוסר אשמה".

כב' השופט סולברג קבע בפסק דינו כי: "למקרא החלטת היועץ המשפטי לממשלה על סגירת תיק החקירה עולה כי זו מבוססת על שני אדנים מרכזיים - האחד בתחום הראייתי, השני בנושא האשמה. [...] מדברים אלו נובע כי אין מדובר במעשים המעידים על 'דופי ערכי מובנה'".

כב' השופט עמית קבע אף הוא בפסק דינו: "לטעמי, לא הונחה תשתית שיש בה כדי להצביע על פגם ערכי-נורמטיבי שדבק במנדלבליט".

בעקבות פסק הדין בעתירה נגד המינוי, פנה, ביום 28.7.2016, בא כוחו של ד"ר מנדלבליט, עו"ד ז'ק חן לפרקליט המדינה דאז, עו"ד ניצן, בבקשה להנחות את משטרת ישראל לגנוז את תיק החקירה בעילה של העדר אשמה.

עו"ד חן ציין בפנייתו כי ד"ר מנדלבליט טרם קיבל הודעה רשמית ממשטרת ישראל על העילה בגינה נגנז התיק, וכי ככל הידוע, תיק החקירה מופיע עדיין כתיק פתוח ברישום המשטרתי . לטענת עו"ד חן, עו"ד וינשטיין לא ציין בהחלטתו את עילת הסגירה, וזאת בניגוד למקובל, ובשונה מהחלטות אחרות של עו"ד וינשטיין עצמו, לרבות בתיקי נחקרים אחרים בפרשת הרפז.

עו"ד חן הסתמך בפנייתו על החלטת בג"ץ בעתירה נגד המינוי. לטענתו, פסק דינו של בג"ץ הביא לתמורה משמעותית מאד במצב המשפטי של ד"ר מנדלבליט, ובעקבותיו ברור, כי יש לגנוז את תיק החקירה בעילה של העדר אשמה.

עו"ד שי ניצן לא קיבל את בקשת מנדלבליט חרף מזכר פנימי שכתב בו נאמר כי "מתיאור קביעות בית המשפט העליון לגבי התנהגותו של מנדלבליט, נלמד כי בית המשפט העליון סבר לכאורה שאין מדובר בהתנהגות פלילית, ולא סבר כי מדובר בענין של חסר ראייתי בלבד.היינו, משתמע כי לדעת בית המשפט העליון, תיק זה צריך היה להגנז מ " חוסר אשמה".

במזכר נכתב כי בישיבה הסכימו כל בכירי הפרקליטות כי "מן הראוי היה, לאור דברי בית המשפט שצוטטו לעיל, ובהתחשב במבחן בפס"ד קבלרו, לסגור התיק בעילה של חוסר אשמה".

אולם עו"ד ניצן ציין כי "עלה קושי ממשי בישיבה בקבלת החלטה כאמור משום שאפשר בהחלט שכלל המשתתפים, ובראשם הח"מ, מנועים מלקבל החלטה באשר לעילת הגניזה, מחמת החשש לניגוד עניינים, ולו למראית עין, בהיותנו כפופים ליועץ המשפטי לממשלה. אני אישית מנהל עמו קשר עבודה ישיר, רצוף ויומיומי. ובמקביל היינו כולנו מעורבים בליווי התיק ובגיבוש החלטות קודמות בו, לרבות ההחלטה הסופית אשר התקבלה על ידי היועץ המשפטי הקודם, בהמלצתי".

בתרשומת צויין כי כל בכירי משרד המשפטים הסכימו כי לא ראוי ששי ניצן או מי מפרקליטי המדינה יקבל החלטה בבקשתו של מנדלבליט.

הנציב רוזן כתב כי השארת תיק החקירה של ד"ר מנדלבליט פתוח ברישומי המשטרה, עומדת בניגוד לאופן סגירת התיקים לגבי חשודים אחרים בפרשת הרפז, ואף אינה תואמת את הקבוע בסעיף 62(ב) לחוק סדר הדין הפלילי.

"אין מדובר בעניין טכני. תיק משטרה פתוח בעבירות חמורות אינו דבר של מה בכך והינו, עבור רבים, בבחינת כתם, המשליך על יושרת האדם, ועלול לעורר תהיות ומחשבות, שיש בהן לפגוע בשמו הטוב, כמו גם באמון הציבור בנושא המשרה הציבורית וכלל כוחו ומעמדו הציבורי. הנה נא, הותרת תיק המשטרה פתוח הינה בבחינת התנהלות בלתי ראויה".

לדברי הנציב רוזן "הגם שהנני האחרון מלהמעיט מהשיקול הנכבד של ניגוד עניינים כמצוין לעיל - באיזון שנדרש בין החשש למראית עין לבין כבודו ושמו הטוב של כל אדם, גם אם הוא נושא תפקיד ציבורי, הנני סבור כי הכף נוטה לטובת ההכרעה המקצועית, כמו זו שהוכרה בפרקליטות כנכונה ונדרשת לאחר פסיקת בג"ץ".

את החלטתו החיובית כלפי הפרקליטות סיים הנציב רוזן בביקורת על כך שהחליטה שלא להיענות לדרישת מנדלבליט בשיחה בעל פה ולא בכתב. "מצאתי פגם בהימנעות הפרקליטות מליתן מענה בכתב לבקשת ד"ר מנדלבליט לסגור התיק במשטרה בעילה של העדר אשמה".

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988