הצעת חוק פרי העץ המורעל תגביר את האמון במערכת השלטונית

'ראיה הבאה בעבירה' - זה המינוח הפשטני שיצרה האקדמיה ללשון העברית למושג 'פרי העץ המורעל'. כשמה כן היא, זוהי ראיה משפטית שהושגה באמצעים שאינם חוקיים, כמו למשל חיפוש בבית ללא צו שופט או חקירה שבוצעה בניגוד לנהלים המחייבים.

השופט, המתבקש להכריע הן בנוגע לכשרותה של ראיה זו והן בנוגע לתיק בכללותו, ניצב בפני דילמה מוסרית ובעיה פרקטית כאחת. מצד אחד, הראיה מדברת בעד עצמה, ואיך ייתכן לפטור מעונש רוצח, לדוגמה, רק בגלל עניין בירוקרטי. הרי ברור לכולם שהוא רצח, וייתכן גם שירצח שוב. אולם מצד שני, הרי זה מדרון חלקלק, שבסופו עלולים אנו למצוא את עצמנו במדינה בה מערכת אכיפת החוק אינה מכבדת בעצמה את החוק. וכששני הצדדים נמצאים על כפות המאזניים, בדרך כלל זה השני אמור להכריע את הכף.

בארצות הברית החוק בעניין זה מוחלט: ראיות שהושגו באמצעים פסולים לא יכולות לקבל הכשר בדיעבד ואינן יכולות לשמש כראיה במשפט, משום שאי אפשר לעשות צדק באמצעות עוול. אולם החוק הישראלי לא התייחס לבעיה זו עד כה, ולכן במשך שנים נהגו בתי המשפט בישראל לקבל ראיות שבאו בעבירה, גם אם בדרך כלל העניקו להן משקל מועט יותר. כעת מבקשת הצעת חוק חדשה של ח"כ גדעון סער (הליכוד) לשנות את המצב ולהסמיך את השופטים לפסול ראיות מעין אלו.

זוהי התקדמות ברוכה, למרות שהצעת החוק החדשה מאפשרת לשופטים לפסול את הראיה ואינה מחייבת אותם לעשות כן. מרחב שיקול הדעת שמותירה הצעת החוק הזו לשופטים אינו בהכרח משרת את השופטים, כיוון שככל שהשופטים מנסים בכל מאודם להתיישב על כס המשפט כשהם נקיים מהשפעות זרות, עדיין בתוך עמם הם יושבים, ולפעמים ברור ואנושי הדבר שקשה להתנער מרעשי הרקע. לכן לדעתי שופטים יעדיפו שהחוק ייתן הוראה ברורה ונקייה לכאן או לכאן באופן שחור או לבן, מבלי שהוא יידרש להיקרא לדיונים רבים, לנימוקים ולהכרעות סביב סוגיות שהחוק נמנע מלתת להם מענה חד וברור.

ההתקדמות הברוכה בקידום הצעה זו היא בעיקר מאחר וחוק יהפוך למעין כלב שמירה על עבודת הרשות החוקרת. שהרי ברור ונהיר שלא יעלה על הדעת שראיות להרשעה יובאו בעזרת אמצעים פסולים ובית המשפט יעבור דרך חתחתים בכל פעם מחדש ויוסיף מבחנים יצירי פסיקה שיכריעו על קבילותן או אי קבילותן, על מנת לתקן עוולות שעל המחוקק היה לדאוג לתיקונם.

כעת ובאם תוסדר הצעת החוק, תאלץ הרשות החוקרת לתת דין וחשבון מיוחד כלפי כל ראיה וראיה אשר הושגה לידה, תצטרך להפנים ולרענן כללים ונהלים להשגת ושמירת ראיות בצורה חוקית וראויה, על מנת לשמור על זכויות חשודים ונאשמים ועל טוהר ההליך המשפטי ולמנוע החלטות שיפוטיות שיובילו לפסילת ראיות.

להערכתי המדובר בצעד מבורך ביותר, אך רק בצעד ראשון בחוק 'ראיה הבאה בעבירה', ובבוא היום לא יהיה מנוס אלא מלעשות את הצעד הנוסף בחקיקה זו, כך שהיא תהפוך לפסקנית ומוחלטת, מבלי להותיר מקום לתחומים אפורים אשר בוודאי יעלו בזמן שיפוטי יקר ובהתפלפלויות מכל צדי המתרס. 

הכותבת היא עורכת דין, מתמחה בדין הפלילי