למה הלכתי להפגנת העצמאים הגדולה. ולמה לא. שתי נקודות מבט

"הרגשתי שהאג’נדה שבגללה מתכנסים לא מוצקה דיה"

מיכל הופמן, פסיכותרפיסטית ומורה ליצירה

 מיכל הופמן / צילום: גיא הופמן

מיכל הופמן היא עצמאית, פסיכותרפיסטית ומורה ליצירה, מתגוררת בסמוך לכיכר רבין בתל אביב, ובכל זאת בחרה שלא ללכת להפגנה. "גם מעבר לעובדה שמקומות המוניים ועם חשש להתלהמות מרתיעים אותי, הרגשתי במקרה הזה שהאג'נדה שבגללה מתכנסים, לא מוצקה דיה. כשראיתי פוסטים וצילומי וידיאו מההפגנה (בפייסבוק כי לא פותחת טלוויזיה) ראיתי כאוס. כשנבהלתי למשמע זיקוקי הדי נור בכיכר - אז בכלל הבנתי שטוב מאוד שלא הלכתי. למה כל הרעש הזה? למה לא להסביר את המטרות במילים יותר ברורות?

"הרי הבעיה ברורה - העסק שלי נפגע, העסקים של כולם נפגעו, אבל מה שלא היה ברור זה מהי הקריאה? מהו הרצון? האם אנחנו מבקשים להחליף את הממשלה? ולפרוט לפרוטות. אני חולמת למשל לבקש מהיושבים בממשלה להקפיא את המשכורות שלהם לתקופה קצובה, ולהקדיש את הכסף הזה לכל כך הרבה נישות שמחכות לו - עצמאים, עובדים סוציאלים וכולי. לצערי, לא הייתה שום הצעה קונקרטית כלכלית וקריאה ברורה לחברי הכנסת לתת מענה למצוקה הכלכלית הזו.

"עם זאת, מעל הכול עמד האופי של ההפגנה. האמת היא שלא הערכתי שזה מה שיהיה בסופו של דבר, אבל ככל שראיתי יותר ויותר פוסטים שנראו לי מתלהמים, ככה זה חיזק את תחושת הבטן שלי שלא להגיע. כשאני מנסה לדמיין את הקודקודים שבשלטון, אם ישאלו את עצמם מה בעצם מבקשים מהם? אולי יבחינו שיש הרבה מאוד אנשים שכועסים על משהו. אבל דווקא בימים כאלה שבהם יש ניתוק כל כך גדול ומשמעותי מהעם, יש צורך בהרבה יותר דיוק ובהירות, לפרוט את ההצעות לפתרון. אנחנו העצמאים מתנהלים כמו עסק שצריך להסביר למשקיע פוטנציאלי, טוב או לא טוב ככל שיהיה, מה אנחנו מבקשים? מהו הצורך שלנו? רעש והתלהמות הם בטוח לא הדרך. הם רק מרחיקים".

"אנשים יצאו לרחוב כי הממשלה מעמידה בפנינו תנאים לא הגיוניים"

מעיין בזק, שכירה בעלת שליטה בברים בתל אביב

 מעיין בזק / צילום: תמונה פרטית

מעיין בזק, מנהלת הברים מיניבר והפיקוק בתל אביב, היא שכירה בעלת שליטה, שהגיעה להפגנה. "צריך היה להגיע להפגנה כדי להראות שיש מחנה מאוד גדול של אנשים, שזה בכלל לא משנה מה עמדתם הפוליטית, למי הם הצביעו לראשות הממשלה - עדיין כולם נמצאים באותו המקום - הקורונה והמדיניות הציבו אותם במכנה משותף: כולם לא קיבלו ולא יקבלו תמיכה מהממשלה. הם כן קיבלו הבטחות יפות בטלוויזיה, אלא שאף אחת מהן לא הגיעה לרמת המעשה. רק מעטים קיבלו עכשיו את הכסף של הפעימות הראשונה והשנייה, בבנק - ואם כך אז אנחנו בבעיה, בטח ובטח אחרי שעכשיו הבנו שהרבה עסקים הפכו לא רלוונטיים לפעימה הרביעית - הוכרז בה שרק מי שיחווה ירידה של 60% מההכנסות, יהיה זכאי לפעימה הרביעית. אם בעלי הברים היו יודעים את זה, אולי בכלל לא היינו פותחים את הדלתות.

"לאורך כל הדרך לא היה ברור הרציונל. אנשים יצאו לרחוב כי ממשלת ישראל מעמידה בפנינו תנאים לא הגיוניים. הם לא רוצים לקרוא לזה מצב חירום כדי שלא לשלם פיצויים, והמצב הזה משפיע לא רק על עצמאים, אלא גם על שכירים. יש למשל מסעדות שלא יכולות לפטר עובדים, כי אז הן צריכות לשלם פיצויים, ואין להם כסף.

"יצאתי להפגנה כי ההרגשה היא שכולם בני ערובה בסיטואציה. יש פה ניתוק מפוכח של ראש הממשלה וממשלת החירום שקמה בעקבות הקורונה: כל בעל עסק הרי יודע שאם הוא מוריד הנחיה למנהל שלו, אותו בעל העסק גם צריך לאכוף אותה. לא יכול להיות שבעלים של מקום לא יודע אם היא בוצעה או לא. ראש הממשלה שם את עצמו כבר ארבעה חודשים בבחינת נעלם ומסיר אחריות, ואומר 'אני נתתי את ההוראות'. אבל למה הוא לא יודע שהן לא בוצעו? למה השאלות שלנו מפתיעות אותו כל פעם מחדש? לכן יצאנו לרחוב".