ד"ר יניר בר-ים מאמין שהוא יודע איך להכחיד את הקורונה בישראל, לתמיד

לשטח את העקומה? להכיל את המחלה? לבחור מה חשוב יותר, בריאות או כלכלה? תשכחו מכל זה • ד"ר יניר בר־ים, מומחה עולמי למערכות מורכבות, סבור שישראל שבויה בקונספציה שגויה • אם רק יקשיבו לו סוף־סוף, המדינה יכולה בתוך כמה שבועות להיות נקייה לחלוטין מקורונה

שד' רוטשילד בת"א / צילום: כדיה לוי
שד' רוטשילד בת"א / צילום: כדיה לוי

בחודשים האחרונים מנסה ד"ר יניר בר-ים, מומחה בעל שם עולמי למערכות מורכבות, להעביר לקברניטי המדינה מסר אחד ברור: הם טועים בכל הקשור למלחמה בקורונה. האסטרטגיה שלו למיגור המחלה, שאותה הוא מפרט עכשיו בראיון ל-G, פשוטה. סגר נוקשה, שאחריו המדינה תיפתח מחדש, בחלוקה גיאוגרפית ל"אזורים ירוקים", נקיים מהמחלה. עד שבסופו של דבר, כל המדינה תהיה ירוקה. זה יהיה סגר שהמטרה שלו היא להיפטר מהמחלה.

כדי לעשות זאת ישראל צריכה להיכנס לסגר מלא בהקדם האפשרי. "כמה שיותר מהר, יותר טוב; כמה שיותר חזק, יותר טוב". והמטרה של הסגר הזה צריכה להיות ברורה: לא "לשטח את העקומה" וככה להוריד את מספר מקרי ההדבקה או החולים הקשים לרמה נשלטת. המטרה צריכה להיות יותר שאפתנית: למגר את הקורונה. להגיע לאפס מקרים. ואפשר לעשות את זה.

את המסר הזה הוא מנסה להעביר למקבלי ההחלטות בשלל אפיקים. בין היתר הצטרף ל"קבינט הקורונה האזרחי" שהקים ח"כ נפתלי בנט. בר-ים סבור כי הפתרון שלו הוא הברירה ההגיונית היחידה. "יש רק פעולה אחת נכונה שאפשר לנקוט. המחלה היא נוראה, ואנחנו יודעים את זה. כל מי שאומר אחרת, ממציא פנטזיות. זו מחלה שצומחת במהירות, והיא מאוד מידבקת. כדי לעצור אותה צריך לנקוט צעדים מאוד חזקים. אבל אפשר לעצור אותה - וישראל כבר עצרה אותה. היא פעלה מספיק חזק על מנת להשיג דעיכה מהירה של המחלה. ואז הם שחררו".

השיחה עם בר-ים מתנהלת מרחוק, בזום, כשהוא בביתו בבוסטון. אבל אי אפשר שלא להבחין בתסכול הרב שלו מההתנהלות בישראל: "הם פתחו ואמרו - 'תראו, המצב לא נהיה יותר גרוע, אז בוא נפתח הכול'. ופתאום יש אירועי הדבקת-על בבתי הספר בכל המדינה, ועכשיו יש התפרצות ענקית גרועה מהראשונה". ואת כל זה אפשר גם לתקן בקלות יחסית, סבור בר-ים, אם רק נעשה את הדבר הנכון.

ד"ר יניר בר-ים. "ברגע שאתה מכחיד את המחלה, היא לא חוזרת" / צילום: יח"צ
 ד"ר יניר בר-ים. "ברגע שאתה מכחיד את המחלה, היא לא חוזרת" / צילום: יח"צ

לבחור בין חיים למוות, כמו בתנ"ך

יניר בר-ים (62) הוא בן להורים ישראלים שהיגרו לארצות הברית, זוג אקדמאים, פיזיקאי ופסיכולוגית. את הדוקטורט שלו בפיזיקה הוא קיבל מ-MIT, המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, אחד המוסדות המובילים בעולם. בהמשך הוא עבד כחוקר במעבדות IBM, עבר במכון ויצמן, וב-1997 עזב את אוניברסיטת בוסטון, שם שימש כפרופסור במחלקה להנדסה, והקים את המכון למערכות מורכבות.

"המתמטיקה שלמדנו באוניברסיטה טובה מאוד בתיאור דברים משעממים, ולא בתיאור דברים שהם 'חשובים'", אומר בר-ים כשאני מבקש ממנו להסביר במה עוסק התחום שלו. המתמטיקה של המערכות המורכבות, שמתמקדת באופן שבו גורמים שונים משפיעים זה על זה, מנסה לזהות את המשתנים החשובים במערכת, אלה שתהיה להם חשיבות מכרעת. היא יכולה להסביר, לפי בר-ים, את הרגעים שבהם הכול נהיה מעניין. "כאשר יש יחסי תלות במערכת, היא יכולה לעבור שינויי מצב דרמטיים, כמו למשל מים שמגיעים לרתיחה".

אבל את השינויים האלה, ממצב אחד למצב אחר, אפשר לזהות לא רק בעולם הפיזיקלי ולא רק במעבדה - אלא גם באירועים שמתרחשים במציאות. וזה בדיוק מה שעושה בר-ים במכון שלו: ב-2006 פרסם מאמר שמזהיר שברגע שכמות הטיסות הבינלאומיות בעולם מגיעה לסף מסוים, מחלות מתחילות להתנהג אחרת. "במקום ליצור כיסים מבודדים של הדבקה, המחלה מתפשטת ללא מעצורים, ויכולה להפוך למגפה הרסנית". בין המחלות שהזכיר במאמר ההוא אפשר למצוא גם את האבולה - שהתפרצה כמגפה 8 שנים מאוחר יותר. ב-2014 הוא יעץ לגורמים שונים בממשל האמריקאי, ובשטח, לגבי התמודדות עם ההתפרצות באפריקה - כשאחד הלקחים העיקריים שלו כבר אז נגע לצורך בהגבלות תנועה.

דוח אחר של המכון שלו, שהוגש ב-13 בדצמבר 2010 לממשל האמריקאי, זיהה קשר בין עלייה במחירי המזון לחוסר שקט עולמי. 4 ימים מאוחר יותר, בתוניסיה, החלו אירועי האביב הערבי.

לאורך השנים, בר-ים שיתף פעולה עם שורה ארוכה של חוקרים, ובהם גם נאסים טאלב, הפיננסייר והפילוסוף שטבע את המונח "הברבור השחור", ומזהיר בעקביות מקוצר הרואי שלנו לגבי אירועי קיצון. ב-26 בינואר השנה, כשהקורונה עדיין נתפסה כבעיה סינית בעיקרה, בר-ים וטאלב (יחד עם עמיתו של בר-ים במכון, ג'וזף נורמן), הזהירו שהצעדים הסטנדרטיים לא יספיקו הפעם לבלימת המגפה, וקראו לפעולות נחרצות יותר, כולל שימוש בסגרים והגבלות תנועה.

"כתבנו שחייבים לפעול", אומר בר-ים. "היו הרבה אזהרות. והעובדה שלא פעלנו בחוזקה בזמנו היא הסיבה לכך שאנחנו סובלים קשות מאז. והעובדה שאנחנו לא פועלים עכשיו בחוזקה, למרות שהדינמיקה צפויה לחלוטין, היא בעיה ששייכת לתחום הפסיכולוגיה. עדיין, איכשהו, החברה לא מצליחה לדרבן את עצמה לפעולה, וזה קשור ליכולת של החברה לפעול - ולא למחלה".

בר-ים בעצמו פעל בחודשים האחרונים רבות: הוא פרסם שטף של ניירות עמדה, ניתוחים, הצעות לחדשנות טכנית. יחד עם טאלב, הוא ביקר למשל את מדיניות ממשלת בריטניה וקרא לה לשנות כיוון בדחיפות. במקביל, הוא הקים אתר, Endcoronavirus, שמרכז נתונים והמלצות בתחום. קרוב לעשרת אלפים מתנדבים, הוא אומר, כבר נרתמו למאמץ.

התובנות וההמלצות שאותן הוא שוטח בראיון איתו, הוא אומר, מתבססות לא רק על המודלים, אלא גם על הניסיון. "המתמטיקה ברורה: זה תהליך של הכפלה, כך שהמסקנות בהירות אם חושבים בשפה הזאת. והן גם עקביות עם העבודה שלי על מגפות ב-15 השנים האחרונות. והן לחלוטין עקביות על כל מה שראינו בעולם מאז תחילת ההתפרצות הנוכחית. הכול עקבי.

"תראה, זה דבר מחריד שקורה", הוא אומר כשאני שואל אותו על השגרה שלו בחצי השנה האחרונה. "אחת הנקודות העיקריות שחייבים להבין היא שיש לנו שליטה על זה. אנחנו יכולים לשלוט במחלה. לצעדים שלנו יש השפעה מיידית על מה שקורה - בטווח של שבועות. כמו בתנ"ך, יש היום לאנשים בחירה מתמדת שהיא בחירה של חיים ומוות. ככה זה מאז ינואר. ואני יכול לתאר את הבחירה הזאת מתמטית, אנחנו יכולים לאפיין אותה מדעית, אנחנו יכולים לתאר את הנתיב של מה שקורה. אז כרגע, החובה היא להסביר לאנשים את הבחירה הזאת".

נשמע שאתה במצב מתסכל. הנה אנחנו כבר ביולי, ואתה אומר שאנחנו עדיין לא עושים מה שנדרש.
"נורא לראות את זה. חברה עיתונאית מארגנטינה ראיינה אותי לפני שבועיים-שלושה, והיא בבית החולים עכשיו. אבחנו אותה לפני שבוע. זה נורא, וזה מיותר. כמה מאות אלפי אנשים מתו? כמה מיליונים חולים קשה? ושום דבר מזה לא הכרחי".

צילום: רויטרס - Amir Cohen
 צילום: רויטרס - Amir Cohen

המודל השבדי? "הם משוגעים"

מגפה כמו הקורונה בהכרח גוררת אותנו לפעולה, מסביר בר-ים. זה עניין של מתמטיקה. "אפשר להסתכל על המכפיל: לאיזה מספר מקרים יוביל מספר המקרים שיש לך כיום. בגדול, המכפיל הוא פי 10 בשבוע. אם יש לך 5 מקרים ביום אחד, שבוע אחרי זה יהיו לך 50, שבוע אחרי זה 500, שבוע אחרי זה 5,000, וכן הלאה. ברור שמהר מאוד זה הופך למשהו שאינו בר קיימא. חוץ אולי מאשר בשבדיה, ששם הם משוגעים. בשלב מסוים תידרש פעולה - ואם כך, למה לא לפעול מוקדם ככל האפשר? זה נעשה במדינה אחרי מדינה אחרי מדינה. ב-50 מדינות שונות. אתה ממגר את המחלה בתוך שבועות".

במילים אחרות, לפי בר-ים, ישראל הייתה צריכה לשאוף למספר אחד: אפס חולים חדשים. והוא מפרט שורה של מדינות שאימצו אסטרטגיה דומה בהצלחה - מסין, דרך ניו זילנד ועד אירלנד.

בדברים שאומר בר-ים יש ממד מפתיע ופוקח עיניים, כי הם עומדים בסתירה לרעיונות כמו "להכיל את המחלה" ו"לשטח את העקומה" - שהורגלנו לחשוב בהם, ושבר ים דוחה אותם מכול וכול. הוא לא לבד, אגב: גם ד"ר הארווי פיינברג, בעברו דיקן בית הספר לבריאות הציבור בהרווארד, ומומחה בולט בתחום, מדבר על הצורך "לרסק את העקומה", במקום לשטח אותה.

המחשבה שעומדת מאחורי השטחת העקומה והכלת המחלה היא שיש לשמור כי מספר מקרי הקורונה הקשים לא יעבור רף מסוים, שמעליו מערכת הבריאות עלולה לקרוס, כמו שקרה בניו יורק ובצפון איטליה. בחודשים האחרונים הרעיון הזה הפך למוסכמה עד כדי כך שיש גם מי שלקח אותו צעד הלאה, וטען למשל שהסגר בפסח היה פספוס: ישראל לא ניצלה כמו שצריך את קיבולת בתי החולים שלה. יכולנו לעמוד ביותר חולים. אבל מבחינת בר-ים "זה רעיון מטורף".

תסביר.
"קודם כל, צריך לדבר על האתיקה של זה. אנשים אומרים 'אני הולך להיות אובייקטיבי, להיות מתמטי, לחשוב על זה בהיגיון, ולהגיד: יש כאן בעיית אופטימיזציה. ולא אכפת לנו אם אנשים ימותו או יהיו חולים, כי זה יהיה רגשני, ואנחנו לא הולכים להיות רגשניים'. זה מטורף. אנשים חולים ומתים, למה שנרצה כזה דבר?".

כלומר, מבחינתך היעד הוא לא להשתלט על המחלה אלא למגר אותה.
"ברגע שאתה מכחיד את המחלה, היא לא חוזרת. כמו שהדינוזאורים לא חוזרים בסתיו, גם המחלה לא חוזרת. אנשים מאבדים פוקוס - הם חושבים שאי אפשר להיפטר ממנה. שהיא הולכת לחזור בגלים, שאין פתרון לבעיה ושאנחנו צריכים לחכות לתרופה, או לחיסון, או לנס אחר שיציל אותנו. אבל אם אתה יודע שאתה יכול להיפטר מהמחלה תוך שבועות, זה הפתרון היחידי שיש בו היגיון. אין אחר. כל פתרון אחר יגבה יותר חיים, ויהיו לו יותר השלכות כלכליות".

בוא נדבר באמת על ההשלכות הכלכליות של מה שאתה מציע.
"בחברה שלנו התפתחה נקודת מבט שלפיה כל אינטרס אנושי מנוגד לתועלת הכלכלית. אבל אין לזה קשר למגפה. המגפה שקופה לחלוטין. היא כדור הריסה. אם תחכה, היא תתנגש לך בפרצוף ואתה תיפגע, גם בריאותית, וגם כלכלית".

למה?
"אנשים לא הולכים לבקר במסעדות אם הסכנה של הליכה למסעדה תהיה מוות. הם לא הולכים להעמיד פנים שהכל בסדר, להוציא כסף, ולגמור מאושפזים לשבועות בבית חולים. זה פשוט לא עובד ככה. יש הרבה מחקרים שמראים את זה. אבל איכשהו הרעיון של תחרות בין המחלה לכלכלה נתקע לאנשים בראש. הם אומרים 'היי, כבר עשינו סגר וזה עלה לנו כל-כך הרבה כסף'. התשובה היא: 'אין לכם ברירה. אם לא תעשו את זה עכשיו, תעשו את זה אחר כך. כי האלטרנטיבה היא לחכות שהמצב ייעשה יותר ויותר גרוע - ואז לעשות סגר - וזה יעלה יותר והמצב יהיה יותר גרוע. זה יהיה נורא. אז למה לא לעשות את זה עכשיו, ולשפר את המצב בזמן הקצר ביותר?'".

כדי להסביר למה לא צריך להסתפק בהשתלטות על המחלה בלבד, בר-ים חוזר למונח שהפך למוכר: R, כלומר מקדם ההתפשטות של המחלה - המספר שאומר כמה אנשים מדביק כל חולה. "תזכור שערך ה-R שיש לנו באופן טבעי למחלה הזאת הוא בין 3 ל-5", הוא אומר. כלומר באופן בסיסי כל חולה מדביק בממוצע בין 3 ל-5 אנשים. וכדי לשמור על המחלה ברמה קבועה, כלומר להוריד את R לערך של 1, הוא מסביר, צריך לעשות לא מעט: "בלי אירועים, בלי תחבורה ציבורית, בלי בתי ספר, בריחוק חברתי תוך שמירה על שני מטרים ועם מסכות". במילים אחרות, אם אנחנו רוצים לשטח את העקומה ואז לשמור על המחלה ברמה נשלטת וקבועה, יש לזה מחיר עצום ומתמשך. ואם לא נעשה את כל זה, המחלה תחזור להתפשט".

בר-ים לא מעוניין בשתי האופציות האלה. הוא חותר לאפשרות שלישית. מה אם היינו יכולים לקחת את כל העסק צעד אחד הלאה, ולהפוך את המאמץ לחד פעמי? למקום בו מקדם ההתפשטות יהיה 0.8 - כלומר, כל חולה ידביק פחות מבן אדם אחד, מה שאומר שלאורך זמן מספר החולים ילך וירד. "בתרחיש כזה, בתוך כמה שבועות מספר החולים יורד לאפס, ואז אנחנו יכולים להקל על כל ההגבלות. יכולים להיות לנו אירועים ציבוריים עם הרבה אנשים, לפתוח את בתי הספר, לפתוח הכול. תוך כמה שבועות אתה מחזיר את מחיר ההבדל בין 0.8 ל-1, ואתה נפטר מהמחלה".

וכשזה מצב העניינים, אין לפי בר-ים שום היגיון בניסיון לשטח את העקומה בלבד. "הם מטורפים. הם לא עשו את המתמטיקה ושכחו מה הם מחשבים, וכך הם החמיצו את הדבר החשוב: העלות של סגר 'כמעט' מוחלט היא עלות תמידית". במקום זה, הוא מציע פתרון שנדמה שכבר ירד מעל הפרק, לפחות עד השבוע האחרון, שבו הטון מהפוליטיקאים וגם מצוותי המומחים החל להשתנות: "יש לקיים סגר מלא ולסיים עם זה בתוך שבועות".

בסין הנגיף מוגר תוך כמה שבועות
 בסין הנגיף מוגר תוך כמה שבועות

מחלת "אנחנו לא יכולים"

אז בוא נחזור אחורה בזמן. ישראל יצאה מהסגר אחרי פסח. מה היינו צריכים לעשות באותו זמן?
"ישראל כבר הצליחה לרדת מ-600-500 מקרים ביום אל מתחת ל-20 מקרים. כבר הייתה אצלכם ירידה אקספוננציאלית וכל מה שהייתם צריכים הוא להמשיך עוד שבועיים. ואגב, גם במקרה הזה לא היה הכרחי לעשות סגר מלא. צריך היה לעשות אסטרטגיית אזורים ירוקים. את החלק הזה פספסו".

כלומר?
"באסטרטגיית האזורים הירוקים אתה מטיל מגבלות תנועה, מזהה אזורים חופשיים מקורונה, ומקל על מגבלות התנועה בין האזורים האלה. הסתכלתי על המפות בתקופה שישראל ירדה ל-20 מקרים ביום. כל האזור מצפון לחדרה, כל חיפה, כל הגליל היו חופשיים מקורונה. כל הדרום, החל מאיפשהו מדרום לירושלים, היה חופשי מהמחלה. היו רק חצי תריסר מקרים בירושלים. עוד שבוע ולא היה מקרה חדש בירושלים ב-14 ימים. בתל אביב זה היה לוקח עוד שבוע".

בשלב הזה בר-ים משתף איתי את מסך המחשב שלו ומציג בפני שורת מדינות שנקטו באסטרטגיית האזורים הירוקים - או כשלו בה. למשל סין, שנקטה מגבלות תנועה קשות. "תוך ארבעה-חמישה שבועות הווירוס נעלם כמעט בכל סין. ובווהאן זה נעלם בשישה שבועות". הוא עובר לאירלנד: "שוב, רואים הגבלות על תנועה בין הפרובינציות, ויש התפרצויות קטנות מאוד באזורים שאינם דבלין".

המסקנה מכל מה שאמרת עד כה, היא שישראל צריכה להיכנס לסגר חדש?
"כן. להיכנס לסגר חדש. ההצעה שלי היא שישראל תיכנס לסגר של שבועיים, עם אסטרטגיית אזורים ירוקים מאוד חזקה. האסטרטגייה הזאת תחלק את ישראל למקטעים. קודם כל האזורים העירוניים הגדולים: תל אביב, חיפה, ירושלים, הגליל, באר שבע, והדרום ואילת בנפרד. ברמה השנייה יש לך את כל היישובים הקטנים יותר - ערים קטנות, מושבים, קיבוצים, שכונות בערים.

"אז לוקחים שבועיים, וזה דורש הרבה עבודה. מה שחשוב הוא לזהות את כל המקרים, וזה דורש שימוש בבדיקות סי.טי ומעקב מדלת לדלת. אבל חייבים לעשות את זה כמו שצריך. אם עושים את זה כמו שצריך, מזהים אזורים במדינה שאין בהם מחלה, ומאפשרים למקומות האלה להיפתח. כמובן שלא בבת אחת, אלא בהדרגה, עם מגבלות תנועה".

כאן בישראל אומרים שאנחנו לא יכולים לעשות עוד סגר.
"כולם יכולים לעשות עוד סגר לשבועיים. אתם בדיוק הטלתם סגר לשבועיים על כמה ערים".

הטענה היא לא שאי אפשר פיזית להטיל סגר, אלא שאנחנו לא יכולים לעמוד במחיר.
"זה מגוחך. מה שאי אפשר לעשות הוא לשלם את המחיר שאתם משלמים עכשיו. המחיר שאתם משלמים עכשיו הוא לתמיד".

מה לגבי בתי ספר?
"בתי הספר הם אחד המקומות האחרונים שצריך לפתוח. זה אתר הדבקת-על. אם היו עושים את הדבר הנכון עכשיו, אפשר היה לפתוח בספטמבר את בתי הספר. אולי לא בתחילת ספטמבר, אבל אחרי החגים. אנחנו עדיין יכולים לעשות את זה, זה נעשה ב-50 מדינות. וישראל עשתה את זה!", בר-ים הולך ומתלהט. "אין 'אנחנו לא יכולים לעשות את זה'. העסק הזה של אנחנו לא יכולים... זה הפך למחלה מערבית. המחלה היא 'אנחנו לא יכולים'".

איך אתה מסביר את זה?
"הפירוש שלי הוא שאנחנו הפכנו לחברה בירוקרטית. בירוקרטיה אומרת 'לא. אנחנו לא יכולים לעשות את זה'. הסיבה היחידה שבירוקרטיה קיימת היא להגיד לך מה אתה לא יכול לעשות. וזה מה שהמערכת הבירוקרטית שלנו אומרת לנו - 'אנחנו לא יכולים'".

והתשובה לכך היא?
"התשובה היא שאנחנו בבירור כן יכולים".

ונניח שמיגרנו את המחלה? איך נפתחים מחדש לעולם?
"פותחים מחדש למדינות ירוקות אחרות, ומשאירים הגבלות על כל השאר - בידוד של 14 יום, מגבלות נסיעה. יהיה לחץ גובר להגיע לאפס, ומועדון המדינות החופשיות מקורונה, שהוא אקסקלוסיבי כרגע, יתרחב".

צילום: רויטרס - Amir Cohen
 צילום: רויטרס - Amir Cohen

מוקסמים מביולוגיה מולקולרית

לקראת סיום השיחה אני שואל את בר-ים איך משתלב בחזון שלו הנדבך הנוסף בתוכנית ההתמודדות של ישראל עם הקורונה - הקמת מערך איתור מגעים, שיסייע לקטוע שרשראות הדבקה. הרעיון, שכאן עדיין מתקשים לממש, הוא להוריד את כמות החולים באופן דרמטי, למספר קטן של חולים חדשים ואז לבצע בדיקות, לאתר מגעים, לטפל בחולים. לקטוע את שרשראות ההדבקה. התשובה של בר-ים נחרצת. "אי אפשר לעשות את זה עם עשרה מקרים חדשים ביום. זה לא עובד במחלה הזאת. דרום קוריאה ניסתה את זה, אוסטרליה ניסתה את זה. אתה לא יכול לעשות את זה.

"אפשר לעשות את זה אם יש מקרה אחד ואז אתה הולם בו, ואתה נוקט פעולה מקומית מאוד חזקה. אם יש התפרצות באשדוד, אתה לא מכניס לסגר את כל אשדוד אלא את השכונה שבה הייתה התפרצות, וההשפעה הכלכלית של זה זעירה. אין לזה השפעה גדולה על המדינה".

רק להתעכב על הנקודה הזאת: בישראל מסבירים עכשיו שאי אפשר לעשות איתור מגעים לאלף מקרים חדשים ביום, אתה אומר שאי אפשר לעשות את זה גם לעשרה מקרים חדשים ביום.
"נכון. זה מה שקרה בישראל. אפשר לשמר את זה (את מספר החולים הנמוך, א' פ') לתקופה מסוימת, ואז יש התפוצצות ואתה כבר לא יכול לשלוט בה.

"אני עובד על התפרצויות מגפה כבר 15 שנה. זה לא מדע טילים. הכול מאוד ברור. הסיבה שאנשים לא חושבים על זה היא כי הם מנסים להיות חכמים, במקום לעשות את הדבר הברור והנכון. ובישראל יש הרבה אנשים מאוד חכמים, שמנסים למצוא דרכים לעקוף את זה. והתשובה היא שזה קו ישר, אתה תוקף את הבעיה בדרך הנכונה, עושה את הדברים הנכונים, וגומר עם זה תוך שבועות. מתחילת המגפה ועד עכשיו, לא היה שום דבר ששינה את התמונה, כולל איתור מגעים אלקטרוני, וכל מיני דברים סופר-מתוחכמים".

מה לגבי חיסון, זה חלק מהחשיבה שלך?
"יש לחברה שלנו היקסמות מביולוגיה מולקולרית. אנחנו לא זקוקים לחיסון, ואולי זה לא יהיה אפשרי. למה שנעצור את הנשימה בציפייה לדבר שאולי לעולם לא יקרה?

"והדבר האחרון", מקנח בר-ים, "הוא שצריך לרתום את כולם. לוודא שכולם מבינים שזאת החלטה של חיים ומוות - וההחלטה היא בידי כולם. אם נעשה את זה ביחד נגמור עם זה. ואין הפתעות לגבי מה צריך לעשות. וצריך להקל על ההקרבה הנדרשת. הממשלה יכולה לעזור. התעשייה צריכה לעזור - כל מי שיש לו משאבים צריך לעזור. כולנו ביחד, ולא משנה אם זה המגזר הציבורי או המגזר הפרטי. כשיש אתגר לחברה, כולם צריכים לעזור. ואם נעשה את זה המחלה תיעלם בתוך שבועות. ואם ישראל תעשה את זה, היא תהיה דוגמה למקומות אחרים".

ד"ר יניר בר-ים

בן 62, בן להורים ישראלים שהיגרו לארה"ב, עומד בראש מכון ניו אינגלנד למערכות מורכבות, אותו ייסד בשנת 1997 ● בר-ים הוא בעל דוקטורט לפיזיקה מהמכון הטכנולוגי של מסצ’וסטס (MIT), שימש חוקר במעבדות IBM ובמכון ויצמן וכיהן כפרופ’ להנדסה באוניברסיטת בוסטון ● משתף פעולה במחקריו בין היתר עם נאסים טאלב, מחבר "הברבור השחור", ומעביר איתו סמינרים ● ייעץ לשורת גופים בממשל האמריקאי, ובהם הפנטגון, המועצה לביטחון לאומי, והמרכז לבקרת מחלות

כך אפשר למגר את הקורונה לפי ד"ר יניר בר־ים

סגר של כחמישה שבועות להקטנה דרמטית של מספר החולים
הגבלת נסיעה לפי חלוקה גיאוגרפית לאזורים ירוקים שנקיים מהמחלה
אבחון באמצעות בדיקות CT, שמדויקות יותר מבדיקות PCR
היעזרות בקהילה לאיתור חולים, במעבר מדלת לדלת
מסכות
ריחוק חברתי
שירותים חיוניים בטוחים (בתי מרקחת וסופרים)
שמירה על מוסדות בסיכון גבוה (בתי אבות, בתי כלא)
השקעה במענה רפואי ובמתקני בידוד וטיפול
שמירה על בריאות הציבור (אוויר צח, התעמלות)
התגייסות ציבורית למיגור המחלה

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988