הדרישה כי החלטות הממשלה בעניין הקורונה יסתמכו על עובדות אינה ילדותית

בג"ץ כבר קבע לפני שנים שכדי לקפח את פרנסתו של אדם, כפי שהממשלה מנסה לעשות בהגבלות שהיא פרסמה מאז שהתחיל משבר הקורונה, המדינה חייבת להתבסס על תשתית עובדתית • כדי לשקם את אמון הציבור במערכת, היא חייבת להיות שקופה יותר

הצהרת שר הבריאות, יולי אדלשטיין / צילום: משרד הבריאות
הצהרת שר הבריאות, יולי אדלשטיין / צילום: משרד הבריאות

בשבוע שעבר ביקר שר הבריאות יולי אדלשטיין את פעולתה של ועדת הקורונה בכנסת באומרו כי "הדרישות הילדותיות להביא נתונים מדויקים כמה נדבקו במסעדה ובחדר כושר באות מפי אנשים שאין להם מושג ירוק מהי חקירה אפידמיולוגית". בדבריו אלה הוכיח השר דווקא כי הוא זה שאין לו מושג מה נדרש במדינה דמוקרטית כדי להגביל זכות יסוד כמו חופש העיסוק.

בג"ץ כבר קבע לפני שנים רבות כי אין לקפח את פרנסתו של אדם אלא אם יש למדינה תשתית על עובדות להתבסס עליה, וכי קיים הליך המוביל ליצירת תשתית של עובדות כבסיס להחלטה המינהלית, אשר צריך לעמוד בארבעה מבחנים: (א) איסוף הנתונים; (ב) השייכות לעניין; (ג) אמינות הנתונים; (ד) ראיות מהותיות. בג"ץ הוסיף וקבע כי המבחנים לא באו להחמיר עם הרשות המינהלית, ואל להם לשבש את התפקוד הראוי של הרשות, אך הם נועדו כדי להבהיר מה מתחייב ממידת הסבירות בכל הנוגע לקביעת העובדות המשמשות את הרשות כבסיס להחלטה.

מבחינה משפטית, ההחלטה לסגור את חופי הים, או את חדרי הכושר, או את המסעדות, או את בתי ספר - אסור שתהא מבוססת על השערות וספקולציות בלבד, זאת לאור עוצמת הפגיעה בחופש העיסוק או חופש התנועה של הציבור.

חשוב גם להדגיש בהקשר זה כי איננו נמצאים בימים הראשונים של המגפה, שאז אולי ניתן להצדיק פעולות ללא ביסוס עובדתי מספק. כיום, בחלוף כמה חודשים מאז התפרצות המגפה, קיים מידע רב שנאסף ושניתן להסתמך עליו, ובמיוחד מידע רב ממקומות שונים בעולם בהם התמודדו בצורות שונות ואחרות עם אותן תופעות. זאת ודאי לא נעשה, כאשר השר הממונה סבור שאיסוף נתונים הוא דבר "ילדותי", כשעמדתו היא שלנבחר הציבור הסמכות והאחריות ולכן עלינו כציבור לסמוך על האינטואיציות שלו.

על חשיבות ההסתמכות על נתונים שקופים ופתוחים לעיון הציבור ניתן גם ללמוד מן הדרך שבה התבססו ההחלטות האמורות על ניתוח נתוני התחלואה בימים האחרונים. לפני כשבוע קיבלה הממשלה באישון לילה סידרה של החלטות, שחלקן בוטלו לאחר מכן על ידי החלטות ועדת הקורונה או מלחצים אחרים.

כדי להצדיק ההחלטות הזהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו כפי שדווח בתקשורת ביום 16.7 את השרים כי: "ללא מגבלות נגיע ל-1,600 חולים קשה תוך שלושה שבועות". אמירה המתבססת על ציפייה לעלייה מעריכית (אקספוננציאלית) בשיעור החולים קשה.

והנה, כיום בחלוף שבוע (ולפני שניכרת השפעתם של צעדים כלשהם על הנתונים) מספר החולים הקשה נמצא בעליה ליניארית ממוצעת יומית של 12 חולים ליום, כפי שגם היה בימים שקדמו להחלטה. בקצב כזה צפוי מספר החולים קשה, במועד שעליו דיבר ראש הממשלה להיות כ-400 - רבע מהמספר שבו נקב ראש הממשלה.

האם הוטעה ראש הממשלה על ידי מי שהניחו הנחות מתמטיות מחמירות מדי? האם הטעה ראש הממשלה את השרים אף שידע שאין הדבר כך? האם הקריטריון שנקבע לזיהוי מיהו "חולה קשה" אינו משקף את המציאות כפי שטענו כמה רופאים בכירים? האם המגבלות שנקבעו רלוונטיות לצמצום החולים קשה? אנו כציבור לעולם לא נדע בגלל העדר שקיפות. שכן הנתונים שהוצגו לממשלה אינם מוצגים לנו - לציבור, ודרישת נבחרינו בכנסת לראותם נתפשת בעיני הממשלה כילדותית.

בינתיים מונה פרופ' גמזו לפרוייקטור הקורונה. בדבריו לציבור הבטיח לנסות ולשקם את אמון הציבור בתהליך קבלת ההחלטות, ולפעול במידתיות על יסוד נתונים מדעיים. יש לעודד מגמה זו ולחזק את ידיו. הסתמכות על נתונים אמינים ורלוונטיים שנאספו על ידי הרשויות, וקיום תהליכי קבלת ההחלטות על יסוד אותם נתונים בשקיפות, תאפשר בקרה בזמן אמת שלהם ותיקון טעויות, תגביר את אמון הציבור ותבטיח כי החלטות המגבילות חרויות יסוד כגון חופש העיסוק וחופש התנועה יהיו מבוססות גם משפטית.

הכותב שימש בעבר כמשנה לפרקליט המדינה (אכיפה כלכלית)

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988