הגבלת המעברים בין קופות-חולים בתקופת הקורונה – פגיעה נוספת בחולים הכרוניים

בימים האחרונים הופצה טיוטת תקנות המתייחסת להגבלת יכולת המעברים בין קופות-החולים השונות בארץ. כך, הליך חשוב, כמו מעבר חופשי בין קופות-החולים, המאפשר הן תחרות והן קבלת שירות יותר איכותי למטופלים, הפך למוגבל ב"חסות מגפת הקורונה". מטרת המהלך המונע היא להגביל באופן משמעותי את מספר האנשים שיוכלו לעבור בין הקופות השונות בשנתיים הקרובות.

מה עומד בבסיס הצעד הזה? הטענה ה"רשמית" גורסת כי בעקבות התפרצות נגיף הקורונה, מוטלות ויוטלו בתקופה הקרובה, משימות רבות על הקופות ושירותי הבריאות, ולכן הם לא יוכלו לטפל בקליטת מבוטחים חדשים. זוהי טענה מוזרה המעלה סימני שאלה.

דווקא בתקופה הנוכחית, והצפת בעיות הבריאות במדינה, ישנה חשיבות רבה לאפשר לאנשים להחליף קופה, בהתאם לצרכיהם ולמציאות המשתנה. זאת, משום שתקופה קשה זו מעמידה בפני חולים אתגרים חדשים וסיטואציות חדשות, כך שמעבר מקופה פחות הולמת להם לקופה אחרת, עשוי להעניק להם מענה ופתרונות טובים יותר. עצם שלילת האפשרות לבצע מעברים בין הקופות השונות, מאותת לקופות (וגם ללקוחות שלהן), כי המטופלים הם "לקוחות שבויים", ובין שיספקו להם שירות מיטבי ובין שלא, המטופלים ממילא יישארו "נאמנים" לקופה שבה הם רשומים.

הנה עוד כמה תמיהות: מה יעשו אנשים שנאלצים לשנות את מקום מגוריהם, ילדים שחוזרים לגור בבית ההורים או נאלצים לשכור דירה באזור זול יותר. ישנם אזורים בארץ שבהם נגישות המטופל לקופה מסוימת בעייתית, או שהשירות הקיים אינו מספק לו מענה הולם, שכן יינתן לו בקופה אחרת. מה מצפה הממשלה מאנשים לעשות במקרים כאלה - אולי לוותר על הטיפול הרפואי, או לנסוע לקבל טיפול ביישוב אחר. מדוע לאלץ מטופלים במצבים מסוימים לנסוע לרופא מרוחק, בשעה שלקופה אחרת יש שירות סמוך לביתו, שניתן להגיע אליה אפילו רגלית. זהו אבסורד.

נזכיר גם, כי בעיקר בעת הזו חולים שנסעו בעבר בתחבורה ציבורית, חוששים להשתמש בה היום, ודי בצדק. כך שייתכן שאנשים יעדיפו במצב היום קופה קרובה-נגישה יותר, גם אם היצע השירותים בה פחות טוב מהקופה שבה הם מבוטחים.

בשל החשש מיציאה למקומות ציבוריים, לחולים רבים יש היום העדפות וצרכים חדשים, כגון לקבל טיפולים בקהילה במקום במרפאת-חוץ של ביה"ח; לקבל טיפולים מקוונים במקום להגיע פיזית למרפאה; או על-ידי יחידה לטיפולי בית, וכיו"ב. אלו שיקולים חדשים שעומדים בפני החולים, ומכיוון שלכל קופה יש היצע שונה בתחומים אלו, חלקם יבחרו להחליף קופה בהתאם לשירותים הנדרשים להם כיום.

ההגבלה מעלה סימני שאלה נוספים לאור נתוני הביטוח הלאומי על היקפי המעברים הנמוכים. מהנתונים עולה, כי שיעור השינוי במספר המבוטחים ב-29.2.2020 לעומת 30.11.2019 (המעבר האחרון טרום הגבלות הקורונה) היה רק 0.38% מהאוכלוסייה. הקופות הכללית, מאוחדת ומכבי גדלו (0.33%, 0.44% , 0.61% בהתאמה); ולאומית קטנה ב-0.14%.

טכנית, המעבר בין הקופות קל היום יותר מבעבר, אינו מכביד על כוח-האדם של הקופות, והשינוי קטן יחסית. לכן, ההצעה מעלה שאלות באשר לשיקולים האמיתיים העומדים מאחוריה. נדמה גם, כי מי שעומד מאחוריה אולי מעולם לא נזקק להגיע לשירותים רפואיים בתחבורה ציבורית, לחכות זמן ארוך בתור, וגם לא להיאבק כדי לקבל שירותים רפואיים ציבוריים בהיעדר ביטוחים פרטיים. המהלך המגביל הזה פוגע בשכבות החלשות ביותר ובחולים הכרוניים. ולפגיעה המתמשכת הזו בחלשים ביותר בחברה, צריך לשים סוף ולא רק בענייני בריאות. 

הכותב הוא יו"ר האגודה לזכויות החולה