"אנשים אמרו שהקשיבו ובכו איתי. הבינו שלא הכול אבוד": ראיון עם הח"כית שריגשה את הרשת

לפני כשבוע, כשפעמוני הבחירות החרישו אוזניים והקיטוב המשיך לקרוע את החברה, התיישבה חברת הכנסת הטרייה תהלה פרידמן-נחלון (כחול לבן) מול המחשב והתחילה לכתוב את נאום הבכורה שלה בכנסת - לקובץ היא קראה "נאום פתיחה וסיום".

לכתוב היא יודעת. מאחוריה כמות נכבדה של טורים שכתבה לעיתונות, "כל העיר" ו"נקודה", למשל, אבל הפעם זה היה אחרת. "הגעתי לט' באב", היא אומרת בקולה השקט, אותו סיגלה עם השנים כדי להפחית את אימת הקהילה שלה מפני דעותיה הפמיניסטיות, שציירו אותה בקווים "גבריים" מתריסים בעיניהם, "ובכיתי באותו יום בלי הפסק בגלל השנאה הנוראית שהיתה באוויר. אמרתי לילדים שאני מרגישה כמו בימי בית שני במצור והחלטתי שאדבר על זה ועל יוחנן בן זכאי, שהצליח לברוח מהעיר הנצורה כשהוא הבין שאי אפשר להשתלט יותר על השנאה, כדי להקים משהו חדש, אחר.

"הבטחתי לעצמי שלא אבכה. הכנסת היא מקום קשוח, ובכי מתפרש כחולשה, למרות שאצלי הוא כלי ביטוי רגשי. גם כשאני כועסת אני בוכה. אם הייתי צועקת זה היה נראה טבעי, הבכי מפחיד גברים. לא הייתי בטוחה בטקסט, אבל ידעתי שהוא האני מאמין שלי, עמוק עמוק, ולא רציתי שתשומת הלב תוסט ממנו".

והיא עמדה על הדוכן, מול כנסת כמעט ריקה, בת 44, אמא לחמישה, נשואה לשופט אלעזר נחלון, נעה בין חיוך לכאב, נלחמה בדמעות, ואמרה את מה שרובנו רוצים לומר. "אני יהודייה, ציונית-דתית, לאומית, פמיניסטית וירושלמית. אני לא רוצה שכולם יהפכו להיות אני. לא רוצה שכולם יאמינו באותם דברים.

"אם נמשיך לנסות לנצח אחד את השני, מי שינוצח יהיה העתיד של מדינת ישראל. מי שתובס תהיה הערבות ההדדית. החוסן הפנימי. היכולת להמשיך ולקיים את הנס הזה שנקרא מדינת ישראל...

"אני מבקשת לכרות ברית של מתונים. להחזיר את הכוח מהקצוות שמטריפים את החיים של כולנו - וליצור מרכז משותף. אנחנו חיים בתוך נס. אני בעל נס המכיר בניסו. אני מודה לקב"ה על הזכות לחיות בנס הזה ובעיקר אני מרגישה אחראית עליו. באתי לכאן כדי להיות חלק מהנהגה שמחויבת לקיום הנס הזה שנקרא מדינת ישראל. לא הנהגה של קילרים. אני מבקשת הנהגה של הילרים".

הנאום הפך ויראלי

הנאום הזה יכול היה להיבלע ולעבור מתחת לרדאר, אלמלא זיהה אותו עמית סגל, הפרשן הפוליטי של חדשות 12 ושיתף אותו ברשתות החברתיות. הנאום קיבל תהודה אקספוננציאלית. הח"כית הלא מוכרת הפכה לכוכבת.

"התרגשתי כשעליתי לדוכן. בהתחלה לא ממש שמו לב למה שאמרתי. ראיתי כמה חברי כנסת מולי מדברים ביניהם, ואז, באיזשהו שלב המבט של השרה גילה גמליאל ננעלו עלי וראיתי שהיא מקשיבה. דיברתי מהכאב הפנימי שלי ואני חושבת שזה מה שהאנשים הרגישו. החוויה ביומיים אחר כך היתה מטורפת. אנשים מתקשרים, כותבים, אמרו שהקשיבו לנאום ובכו איתי, שהבינו שלא הכל אבוד. יש בינינו המון ישראלים שהמדינה נוגעת להם בנשמה והם לא באמת ציניים. אנחנו ברכבת הרים ולא כולם רוצים בחירות".

היא נולדה במשפחה דתית ציונית בקריית אונו, עם הפק"ל של בני עקיבא, א"י, תורת ישראל, אולפנה. בגיל 16, תוך כדי התפילה הבלתי נגמרת של שמחת תורה, שבה מעלים כל גבר בבית הכנסת לתורה, הבינה פתאום, שאם ייכנס לשם ילד חילוני בפעם הראשונה, הוא יזכה בכבוד הזה, בעוד שהיא, שמגיעה לשם כל שבת וחג, שקופה לגמרי.

ההכרה הזאת טלטלה את עולמה וכשנכנסה למדרשת לינדבאום בירושלים והתחילה ללמוד תלמוד, הבינה עד כמה הבנים נחשפים לעולם שונה מזה של הבנות וזה הכעיס אותה.

"חייתי בדיסוננס של אמא קרייריסטית, פרופ' בבר אילן, של אבא שעזר בבית, למידה ופעילות חברתית וציבורית, אבל רק אל תהיי חזן, אמא יכולה להרצות בכנסים מול מאות אנשים, אבל לא לומר דבר תורה. ההורים לא הבינו מאיפה זה הגיע... החוויה הייתה שיש בי משהו מפחיד והתאמצתי להתכווץ כדי לא להיות מאיימת. מפה הדיבור השקט שלי".

אחרי שירות לאומי, תואר ראשון בספרות עברית ותואר שני במשפטים בהצטיינות, התמחתה אצל עו"ד יהודית קרפ, שהיתה המשנה ליועמ"ש, שם הכירה לעומק את תהליך החקיקה הפרלמנטרי. אח"כ שימשה כיועצת של השר נתן שרנסקי בכהונתו כשר התפוצות, שם התנסתה בפוליטיקה.

היא הצטרפה לתנועת ירושלמים, שהיתה אחראית למהפך שבעקבותיו נבחר ניר ברקת לראשות העיר, עברה לעבודת שטח, כשעמדה בראש עמותת "התנועה הירושלמית", אחר כך שימשה כיו"ר "נאמני תנועה ועבודה", למדה שנתיים בבית הספר מנדל למנהיגות חינוכית, התקבלה כעמיתה בכירה ומנהלת תכניות במכון שחרית וכחוקרת ב"מכון הרטמן", ואז נכנסה ל"יש עתיד".

חטפה ביקורת

לצד החיבוק החם שקיבלה מעם ישראל אחרי "נאום הפיוס", היו גם ביקורות פוצעות.

אחת מהן של יעקב ברדוגו, הפרשן הפוליטי של גל"צ, שצייץ "ח"כ תהלה פרידמן נאמה גבוהה גובהה. תהלה נבחרה לכנסת ברשימת יש עתיד ודילגה ל"כחול לבן". תהילה כבר מחזיקה דוברת. מה היא הספיקה לתרום לציבור שזכתה לחיבור עוטף מ"התקשורת?".

היא לא שומרת את פאסון הנדרש מפוליטיקאים. "הוא רצה שמישהו ייפגע. הוא לא מייצג קבוצה רעיונית, אלא שופר של אדם אחד. היו עוד תגובות של 'יש עתידניקים' כועסים. מצד שני, את יודעת כמה חרדים התקשרו לברך?".

לחבריה לשעבר מ"יש עתיד" יש סיבה טובה לכעוס עליה. במשך שלוש מערכות בחירות היא היתה חלק מרשימת "יש עתיד" וכשכחול לבן נכנסה לממשלה היא ערקה והצטרפה לבני גנץ, מתוך אמונה שבעת הזאת יש צורך באחדות, מסר שהעבירה ליאיר ללפיד ברגע שבו האופציה עלתה על השולחן.

את יו"ר "יש עתיד" יאיר לפיד פגשה, לבקשתו, בעקבות טור דעה שכתבה ב"מקור ראשון". "היינו שנה בקשר וכשהוא הציע לי להצטרף ל'יש עתיד' לקח לי הרבה זמן להחליט. פוליטיקה זה עולם אכזר. לא יכולתי לסרב כי זה היה סוג של חלום". 

"מכשהתחילה הקורונה אני משגעת את יאיר, 'בוא ניכנס לממשלה'. אין עם מי לדבר, הוא לא היה מוכן להיכנס. ואז המפלגה מתפצלת לא דיברתי על זה עם אף אחד, ויומיים אחר כך אני מתקשרת אליו ואמרת שאני עוזבת את 'יש עתיד', כי היה קשה לי להזדהות עם ההחלטה להישאר באופוזיציה. הוא אמר שהוא מבין, ושנוכל להתווכח על זה.

"כשהתחילו לדבר על חוק נורווגי מדלג, שהיה אמור לדלג עלי. אמרתי לעצמי שזהו והבטחתי בבית שגמרתי עם הפוליטיקה. שלושה ימים אחרי שהודעתי על העזיבה, בני גנץ התקשר והודה לי על התמיכה בבליץ שהוא עובר.

"המשכתי בחיי ואז ניסנקורן התקשר וסיפר שהם מעבירים חוק נורווגי רגיל ואם ארצה להיכנס במסגרת כחול לבן. הייתי מבולבלת. אני זוכרת את כמה היה קשה לרחל עזריה, חברתי, כשהייתה בכנסת. נסעתי לדבר עם יאיר לפיד והחלטתי שאני עושה את זה".

הוא התאכזב?
"כן".

הייתם בקשר מאז?
"לא. וזה לא קל לי".

היא הושבעה ב-19 ביוני שנכנסה לכנסת במקום השר במשרד הביטחון מיכאל ביטון ועברו עליה חודשיים של אנונימיות וקשיי הסתגלות. "להיות בתוך הקואליציה זה קשה. יש כל הזמן הטרלות, האופוזיציה מעלה חוקים כדי להביך אותנו".

גם נתניהו לא מפסיק להטריל אתכם. זה הרבה יותר גרוע.
"שלושה שבועות עוברים ואני לומדת איך לחזור לחדר שלי במבוך של הכנסת, מתחילה לעבוד על דברים. בחודש הראשון זה עוד איכשהו בסדר, אבל בשני מתחיל לצלוע".

את מתחרטת, זאת היתה טעות להתפתות להבטחות שלא מתקיימות?
"לרגע לא. אני נשאבת ויודעת, כמעט כל הזמן, שזה היה המעשה הנכון לעשות. כשאני מרגישה עד כמה היד של שר המשפטים ניסנקורן יציבה על ההגה של מערכת המשפט, שזה נושא שמאוד חשוב לי, עם חוק הקורונה הגדול, שהזכות להפגין נשמרת, שאי אפשר היה לסגור את בתי המשפט באישון ליל כמו בסגר הראשון, שהיא שמה ברקסים ביוזמות מסוכנות, אני אומרת שמזל שכחול לבן נכנסה לקואליציה.

"המחיר משוגע, כי זה אשכרה להישכב על רימון. אבל האופציה היא שיהיה שר משפטים אחר במשך ארבע שנים, שהיה עושה נזק למערכת".

כחול לבן מתרסקת בסקרים. יש סיכוי שהיא תמחק.
"אני לא חושבת. אם בשלב מסוים נצליח להסביר את מה שעשינו לציבור, הוא יבין את המהלך. כשאילנה דיין העלתה אותי לראיון ברדיו וקרעה לי את הצורה, אמרתי שהבעיה היא לא הקואליציה אלא החברה הישראלית, שנזקקים בה לפשרות כואבות".

אם יהיו בחירות רביעיות תתמודדי שוב?
"אין ברירה. כמו שאמרתי בנאום, אנחנו חיים בתוך נס ומה האופציות? לוותר עליו? אני לא נולדתי ולא אמות בפוליטיקה. היא לא מטרה ואם היא לא ארגיש אפקטיבית, אקדם את הדברים שחשובים לי באמצעים אחרים. תמיד אהיה סופר מעורבת". 

תהלה פרידמן

בת 44, מתגוררת בי-ם, נשואה ואם לחמישה ● בעלת תואר שני במשפטים בהצטיינות, בוגרת בית הספר למנהיגות חינוכית של מכון מנדל ● שימשה כיועצת לשר התפוצות נתן שרנסקי; יו"ר תנועת נאמני תורה ועבודה; וכחוקרת במכון הרטמן ● עזבה את "יש עתיד" בעקבות סירובו של יאיר לפיד להצטרף לממשלת אחדות. הצטרפה ל"חוסן לישראל" ונכנסה לכנסת הנוכחית במקומו של השר מיכאל ביטון במסגרת החוק הנורווגי