המאבק על נחל האסי צריך להפוך למאבק על שמירת כל הנחלים בישראל

זה הזמן של תושבי קיבוץ ניר דוד להתגייס כתף אל כתף עם תושבי בית שאן, ולפעול לשיקום נחל חרוד והפיכת האזור כולו למשגשג • את מאבק האסי צריך להפוך לקרב ארצי נגד גזל משאבי טבע, ולשיקום ושימור המערכות האקולוגיות הגוועות

נחל האסי / צילום: אסף מרדכי
נחל האסי / צילום: אסף מרדכי

בעוד זמן קצר, המאבק על נחל האסי יהיה זיכרון רחוק. באופן כזה או אחר - הקונפליקט ייפתר. בין אם בהסדר קהילתי בין התושבים החיים בשכנות על אותה פיסת אדמה, או בין אם בהתערבות משפטית או פשרה פוליטית. החיים ישובו למסלולם, כשפיסת טבע קטנה למדיי תנוהל כנחלת הכלל. אך האם "שחרור האסי", ככל שיושג, הוא ניצחון סביבתי? לא בטוח כלל.

לאורך שנים כה רבות הזניחה המדינה את משאבי הטבע של אזרחיה, ובפרט את הנחלים הזורמים בשטחה, והפקירה אותם להזרמת שפכים ומתכות כבדות, לזיהום הרסני או לידיים פרטיות שייבשו ושיבשו עד דק את ערכי הטבע שבהם. לכן, המאבק על האסי לא יכול להסתיים בניצחון נקודתי של אזרחים זה נגד זה - אל לו להיות מאבק בין בני אדם החיים בקהילה אחת על שברירי פירורים, בזמן שהתמונה הגדולה מוזנחת, דלילה, זועקת לעזרה.

זהו מאבק על זכותו של הטבע לשגשג סביבנו, ועל זכותנו לחיות לצידו ולטפח אותו בכל מקום - בין אם לצד האסי או על גדות הקישון, הירקון וים המלח.

על כך, צריכה המדינה לתת את הדעת ולהסביר: מדוע בזמן שהאזרחים מתקוטטים, היא לא עושה די כדי לשקם ולשמר את הנחלים ואת מקורות הטבע שלנו ולהבטיח את פריחתם, שגשוגם ובריאותם. דוגמאות לכך, לא חסרות בנמצא; מדי שנה, זורמים לנחלים ולים מיליוני מ"ק של שפכים וקולחים, משפכים וקולחים עירוניים ומבסיסי צהל ועד חומרים מזהמים ותוצרי לוואי של תעשיות, ומסבים נזק לטבע ולבעלי החיים והצמחים להם הוא משמש בית.

דרך אגב, ממש בסמוך לנחל האסי השוקק, בשטחה של בית שאן, שוכן לו נחל חרוד המוזנח לעייפה. מצבו, אומנם, השתפר מאז ראשית שנות ה-90, אז הוקמה מנהלת שיקום לנחל. אך בזמן שעל גדות האסי המטופח יכולים תושבי הקיבוץ לרבוץ בנעימים, אל נחל חרוד מוזרמים שפכים ושפכים תעשייתיים - בהם שפכי בריכות הדגים של קיבוץ ניר דוד ומושבי האזור. על כן, כל פתרון באשר הוא, ראוי שיעבור תחילה בשיקום אזורי כולל, שיאפשר לתושבי האזור ולבעלי החיים כולם ליהנות משטחי טבע מטופחים ונקיים, ולא לריב על פיסת נחל שטופחה בעמל בזמן שסביב חוגגת ההזנחה. יתרה מכך, פתיחת שערי ניר דוד לבדה לא תוביל לשיקום צודק וראוי של הטבע באזור.

משימה קהילתית של שכנים קרובים

את המשימה הזו אף תושב בעמק בית שאן לא יכול לבצע לבדו. זוהי משימה קהילתית של שכנים קרובים, המודעים ומפנימים את שותפות הגורל ביניהם, ואת הצורך לפעול יחדיו לשגשוג טבעי-חברתי-כלכלי של האזור.

זה הזמן של תושבי קיבוץ ניר דוד המשגשג, שעמלו לאורח שנים ובעבודה קשה, בנו קהילה איתנה וסביבה פורחת, וכן של המושבים האחרים באזור - להתגייס כתף אל כתף עם תושבי בית שאן ולפעול יחד. זה זמנה של המנהיגות הקהילתית לומר: בואו נפתח את האזור כולו, נחשוב יחד, נשקיע יחד כסף, ונפעל לטובתנו כולנו. שכנים אנו, קהילה אחת, עם אינטרס זהה. בואו נקרב את הקהילה שלנו ונפעל כמו שהיינו צריכים כבר מזמן. יחד. לא מתוך איבה ובלי חשדנות, אלא בשביל לשבת יחד על גדות האסי או למרגלות נחל חרוד ולדעת שניצחנו ביחד.

הרשויות לוקחות את הזמן

נחל חרוד לא לבד; בנחל אלכסנדר, זרמים של דם, נוצות וחלקי גופות בעלי חיים הפכו למראה קבוע, כתוצאה מזיהום מפעלים המצויים בשטחי הרשות הפלסטינית. בזמן שהטבע ובני האדם החיים בסמוך לנחל ממתינים לתכנון מט"ש חדש שיצליח לקלוט את השפכים (כ-20 שנה חלפו מאז הצבת המט"ש הזמני), הרשויות לוקחות את הזמן. והסביבה והאזרחים? הראשונים להיפגע.

לרשימת הנחלים הסופגים את נזקי האדם ומתקשים להעניק לו את שירותם כמקורות מים ומערכות אקולוגיות בריאות, אפשר להוסיף בין היתר גם את נחל הקישון (ועדת שמגר מצאה כי נחל הקישון זוהם על ידי מספר מפעלים פטרוכימיים באזור חיפה, וייתכן כי הוא הנחל המזוהם והחומצי ביותר בישראל), נחל חדרה (בראשית שנות ה-70 הוצגה תוכנית להפסקת שפכי התעשייה לנחל ושיקומו, אך חלף זמן רב עד הוצאתה לפועל. עד היום, שוקם חלקו המערבי) ונחל נעמן (זיהומים שונים לצד ייבושו הובילו להיעלמות חי וצומח באזור הנחל, ולמטרד תברואתי קשה).

בסמוך לאזור המרכז הצפוף, ממש במתחם דרום גלילות, אזרחים נאבקים על חורשת דרזנר, שבה מושלכת פסולת וב-2017 הקדיש מבקר המדינה, יוסף שפירא, פרק חמור במיוחד בנוגה לזיהום מאגרי המים ביהודה ושומרון ורצועת עזה, וטען שמדובר ב"מחדל אקולוגי", בזמן שמשרדי הממשלה לא עושים דבר בנדון. גם היום, שפכים מהאזור זורמים לנחלים, ופוגעים במערכת האקולוגית הנחוצה לנו כל כך.

השיח הרחב סביב האסי, חייב לכלול גם שאלות לגבי הניצול של משאבי הטבע על ידי חברות ויזמים, בחסות המדינה, תוך פגיעה בסביבה הטבעית ולא פעם פגיעה בבריאות הציבור. למי שייך ים המלח? איך מבטיחים את שמירתו למען הדורות הבאים, ואיך דואגים לשיקום ארוך טווח שלו? האם צריך לקדוח במאגרי גז או נפט בים, ואיך עושים זאת במינימום פגיעה בסביבה? ומעל לכל, מהו מקומו של הציבור הרחב והטבע בהיררכיה הבוחנת כל גבעה ושטח בעין כלכלית, ללא הקצנת עלויות וכשהמשבר הסביבתי לא נמצא בראש סדר העדיפויות של הפוליטיקאים, ואיך שומרים את שטחי הטבע המעטים שיש לנו נקיים, בריאים, ומשגשגים, לטובת כלל הציבור ובעלי החיים החולקים מערכת אקולוגית אחת ולטובת הדורות הבאים?

החברה הישראלית יודעת להיאבק על עקרונות וערכים, ויודעת גם לנצח במאבקים. כך, למשל, ראינו במאבק על חוף פלמחים, וכך גם הוכרז בניצחון הקרב על עמק ססגון, שפינתו הצפונית ניצלה מפיתוח מלונאי, לאחר שסלבס גויסו למאבק והטבע נותר בסופו של דבר לשימור, ובכך ניצל מנזק בלתי הפיך.

המאבק על ערכי הטבע ועל שגשוגו צריך להיות קרב כולל, אליו נתגייס כולנו, לא אחד נגד השני אלא אחד לצד השני, העומדים יחד אל מול האיומים, הזיהומים, ההזנחה. זאת, לצד מאבק חסר תקדים במטיילים המשליכים פסולת באתרי טבע ובנחלים, מסכנים את בעלי החיים ומזהמים את הסביבה של כולנו. המאבק על משאבי המים, על אוצרות הטבע, על השטחים הפתוחים ועל זכותנו לאוויר נקי, הוא מאבק אחד, שכולנו צריכים להתגייס אליו מיד.

צרו איתנו קשר *5988