חוק המצלמות: התנגשות חזיתית בין חירויות

עם פתיחת שנת הלימודים בבתי הספר ובגני הילדים ב-1 בספטמבר, ייכנס לתוקפו "חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות", הידוע יותר בכינויו "חוק המצלמות".

בפשטות, חוק המצלמות מחייב כל אדם המפעיל פעוטון, המוגדר בחוק כמוסד חינוכי לילדים בני פחות משלוש, להתקין בו מצלמה, בכפוף למספר סייגים: על המצלמה לתעד תיעוד חזותי בלבד (כלומר, ללא קול) וכדי לשמור על צנעת הפרט של הפעוטות, אסור לה לתעד את חדרי הרחצה והשירותים. סייג חשוב נוסף שללא ספק מהווה פרצה משמעותית בחוק, הוא הפטור מהתקנת מצלמה הניתן לפעוטונים המשמשים גם כדירות מגורים, שכן רבים מאוד מהפעוטונים נפתחים בתוך דירות מגורים.

ואולם, הסייג המעניין ביותר שנקבע בחוק , הוא הפטור שניתן לפעוטונים בהם 70% ומעלה מהורים הפעוטות הודיעו על התנגדותם להתקנת המצלמות. בכך, ניסה המחוקק להעניק להורים את הזכות לבחור בעצמם בין שני ערכים העלולים להיות בקונפליקט במקרה הזה: זכות הילדים לפרטיות וגם, רחמנא לצלן, זכותן של הגננות לעבוד בלי מצלמה מעל הראש, אל מול זכותם הטבעית של ההורים לפקח מקרוב על שלום ילדיהם.

לא בטוח שהחוק יסיים את ההתעללות

בהתחשב באקלים הציבורי הנוכחי רווי החשדנות כלפי מפעילות הפעוטונים, ספק רב אם בכל המדינה יימצא ולו פעוטון אחד שבו 70% מההורים יתנגדו להתקנת המצלמות. למעשה, ספק אם יימצא אפילו הורה אחד שיתנגד לכך. אפשר להבין אותם. האקלים הנוכחי הוא תוצאה ישירה של מספר פרשיות התעללות מזעזעות שנחשפו לאחרונה והכו את כולנו בתדהמה.

למרבה הצער, כלל לא בטוח שהחוק החדש הוא הפתרון לבעיית ההתעללות, שכן בכל אחד ואחד מן הפעוטונים שבהם נחשפו פרשות ההתעללות, הותקנו מצלמות, וכך הן גם נחשפו. בפשטות, אם גננות עם נטיות אלימות לא נרתעו עד כה ממצלמות שהותקנו בפעוטונים בלאו הכי, גם בלי חוק, הן לא תירתענה ממצלמות שיותקנו מעתה מכוח החוק.

ויש עוד בעיות: כך למשל, הגידול העצום שיחול בכמות הסרטונים המתעדים פעוטות בישראל, כתוצאה מחקיקת החוק, יגדיל גם את הסיכוי לזליגה של אותם סרטונים אל מחוץ לגני הילדים, היישר לידיים הלא נכונות. אומנם החוק קובע רשימה מצומצמת מאוד של גורמים הרשאים להיחשף לסרטונים, אולם, ספק רב אם יש בכך כדי למנוע סחר בסרטונים הללו ומכירתם לפדופילים.

יתרה מזאת, אין ולא יכולה להיות מחלוקת על כך שרובן המוחלט של הגננות אינן מעורבות במעשים נפשעים שכאלה, וסביר להניח שבחרו דווקא במקצוע הלא פשוט הזה מתוך אהבה לילדים. ולמרות זאת, התקנת המצלמות תהפוך אוטומטית את כל הגננות בכל הפעוטונים לחשודות מידיות ולעובדות היחידות בישראל שנתונות לתיעוד כפוי במצלמה מכוח חוק (מעניין לציין שחוק דומה לא חוקק במוסדות סיעודיים למשל, למרות הפרשיות הרבות של התעללות בזקנים שנחשפו במוסדות הללו).

אך הבעיה החמורה ביותר, היא התקדים המסוכן שבהתקנה כפויה, מכוח חוק, של מצלמות במקום העבודה ובמקרה הזה, מקום העבודה של הגננות. על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, מותר למעסיק להתקין מצלמות במקום העבודה, בתנאי שהוא מיידע על כך את העובד. תיעוד סמוי אסור בתכלית האיסור.

בפועל, ובמידה רבה בגלל פסיקות בית הדין לעבודה ובזכות ההכרה של בתי המשפט בזכות לפרטיות כנגזרת של כבוד האדם, מעטים הם המעסיקים שבולשים אחר עובדיהם במצלמות, ומעטים עוד יותר הם העובדים המוכנים לעבוד בתנאים כאלה. קיים חשש ממשי אפוא, שחוק המצלמות ימחק את השינוי המבורך שחל בשוק העבודה בתחום פרטיות העובדים, וישמש מעסיקים רבים כאמתלה להתקין מצלמות במקום העבודה. ככה קורים שינויים.

אין ספק שעל המדינה להתגייס בכל כוחה לעצירת תופעת ההתעללות בפעוטונים ושעליה לעשות זאת בראש וראשונה, דרך הקשחתם של תנאי הסף הקבועים בחוק לפתיחתם של פעוטונים, במקום המצב הפרוץ בשוק כיום, בו כל אדם יכול לפתוח פעוטון. חבל רק שהטיפול בבעיה, שאינו נוגע בשורשה בכל מקרה, יבוא על חשבון מאבקים צודקים אחרים וההישגים שהושגו בהם בעמל רב כל כך. 

הכותב הוא עורך דין במחלקה המוניציפלית במשרד גדעון פישר ושות', המתמחה במשפט מנהלי וחוקתי ובמשפט פלילי