אוף דה רקורד | פודקאסט

עמית סגל מודה שיש לו גישה ספקנית לגבי תיקי נתניהו. והוא לא מתכוון להתנצל על זה

הטענות שהוא שופר של נתניהו, האלימות של הימין מול זו של השמאל, האג'נדה של העליון והחסימות בטוויטר • וגם, למה בעצם כל כך קל להוציא אותו מהכלים כשמזכירים לו את אבא שלו • הפרשן הפוליטי של חדשות 12 מסכם שנה סוערת במיוחד ולא חוסך ביקורת גם מחבריו לתקשורת • "אוף דה רקורד"

אם היה צריך לתמצת את הויכוח הישראלי התקשורתי הידוע על אנשי התקשורת השמאלנית כן-או-לא אל מול אלו המכונים "שופרות הימין" שעלה השנה מדרגה נוספת ברמת הדציבלים, אולי אפשר היה להכניס את כולו תחת שם הקוד "עמית סגל". הפרשן הפוליטי של חדשות 12 סיים בתש"ף תהליך שפסיכולוגים לעת מצוא היו מכנים בקלות "תיקון". אנו מעדיפים לקרוא לו סגירת מעגל. אחרי שנים שהיה בצל החשש מלהיות מזוהה כעיתונאי ש"מדבר מפוזיציה", השנה השמיע סגל את דעותיו הפוליטיות לא בין השורות - אלא ממש כך כמו שהן. והדבר הזה, בוודאי באקלים הישראלי האלים, גבה מחיר.

קשה לומר שזה ממש פגע באיכויותיו העיתונאיות - סגל המשיך לייצר סדר יום ולהיות הבולט מבין הכתבים הפוליטיים - אבל דווקא ברמה הציבורית, ההחצנה של הדעות הפכה אותו, לראשונה בחייו, לשנוי במחלוקת. עובדה עמה הוא נאלץ להתמודד, גם בראיון זה.

סגל התארח בפודקאסט "אוף דה רקורד" עם האנשים שעושים את התקשורת בישראל, ושוחח בין היתר גם על חקירות נתניהו, האג'נדה של בית המשפט, האם קיימת נאמנות למחנה ואיזה פוליטיקאים הוא בכל זאת מעריך.

בוא נתחיל מהסוף. בשבוע שעבר פרסמת את הסיפור על "ג'ודי, החוקר והטיוח", ובעיקר על שי ניצן. אני שם רגע בצד את תגובת הפרקליטות שהכחישה בפירוט רב את הטענות, ותוהה קודם כל מבחינת חברת החדשות, איך הדבר הזה לא פתח מהדורה אלא נדחק לדקה ה-37. אולי גם אצלכם הבינו שיש בתחקיר הזה בעייתיות?
"טוב, זה קשור לעניינים כל כך טיפשיים וטכניים. יש לזה שתי סיבות: הראשונה היא שזה שודר ביום שבו ישבו 700 אלף איש מול הטלוויזיה ותהו האם היישוב שלהם ייכנס לסגר באותו לילה, ולכן היה מקום לפתוח בקורונה. ואז הגיע אירוע שהוא קצת שמח וקצת עצוב. המשמח הוא שחזרו הפרסומות לטלוויזיה, ולכן הברייק היה בן 11 דקות. לדעתי הארוך ביותר בהיסטוריה של החדשות.

"סודרי (גיא סודרי, עורך המהדורה ד.ו) הציע לי לשבור את האייטם לשני חלקים, ולדעתי אנשים היו מאבדים קשב, ולכן העדפתי את זה בשעה הזאת. בימים כתיקונם זה היה פותח מהדורה. והנה, העובדה שאנחנו מדברים על זה בפודקאסט למרות שחלפו שבועיים".

נלך אחורה. אחת הביקורות המרכזיות עליך היא שאתה לא מבקר את נתניהו באופן שבו אתה מבקר דווקא את מבקרי או חוקרי ראש הממשלה. וככל שהטבעת מתהדקת סביב נתניהו, נראה שאתה יותר ויותר נאמן לפוזיציה.
"אתה יכול לנחש שלא שמעתי את זה לראשונה ממך, וזה לא הפיל אותי מהכיסא. ביקורת זה דבר לגיטימי, ואני משנן לעצמי שצריך תמיד להקשיב לביקורת גם אם זה לא נעים. תאמין לי שאני בוחן את עצמי מדי יום. אבל העובדה שהעיסוק בזה הוא בעיקר בי ולא ב-99% מעמיתיי שמחזיקים בדעות אחרות היא לא בגלל שאני יותר מוטה מהם, אני מרשה לעצמי להניח שאני אפילו פחות, היא פשוט בגלל שזה מקרה חריג. כולנו התרגלנו, כולל אני כצרכן חדשות מגיל 6, שהעיתונאים הם נגד הימין. האם מישהו שנמצא בעמדות של מרצ פאתי כחול לבן צופה בי ומרגיש ככה? יכול להיות, אני לא יכול להתכחש לזה.

"אני רק יכול להבטיח לו שאני מבקר את נתניהו כשבעיניי מגיע לו, במילים מאד חריפות ובעיתוי שלא תמיד נוח לו. רק לפני שבוע בטור בידיעות אחרונות נכנסתי בו חזיתית בנושא של הר הבית, קבעתי שהוא אשם במשבר התקציב ושהוא צריך להתנצל בפני גנץ על התרמית שהוא הוכנס לתוכה שנקראת 'ראש ממשלה חליפי'. כן, יש לי עמדות ימניות, כן הן תואמות את עמדותיו של נתניהו בהרבה דברים".

גם המשפט האחרון שאמרת הוא לא טריוויאלי. לפני 5 שנים לא היית אומר אותו.
"נכון, אבל לפני חמש שנים הייתי גם עיתונאי צעיר יותר ב-5 שנים. אני באמת חושב, גם היום, שאם אתה כתב צעיר בשנתך הראשונה בגלי צה"ל או בשנתך החמישית בעיתון, אתה לא צריך להביע את העמדות שלך. והחלתי את הכלל הזה על עצמי 10 שנים, יותר מכל עמיתיי. אבל צברתי ניסיון, והאיש השמן של העובדות והדיווחים נושא על גבו גם איש יותר רזה של דעות.

"דבר נוסף הוא שהייתי כבר בתחושה שאני האדם היחיד ששומר כל כללים שלמעשה כבר אינם קיימים. ישבתי בגלי צה"ל בקורס, והיו מגיעים בכירי עיתונאי ישראל ומסבירים איך להפריד דעות מידיעות וכיו"צ - ואז ראיתי אותם בטלוויזיה ובעיתונים וברדיו דורסים את זה ברגל גסה, וזה הסיפור".

"בדיעבד לא הייתי נכנס למריבה עם רביב"

אתה מדבר על "99% מעמיתייך". בוא נדבר רגע על אלו מחדשות 12. ניקח את "אולפן שישי" כמשל. אתה באמת חושב שרוני דניאל הוא שמאל? שרינה מצליח שמאלנית? אולי אנחנו בכלל לא מדברים פה על ימין ושמאל אלא על ביביזם.
"אני לא אכנס לדעותיהם הפוליטיות של עמיתים. בעיניי, בעולם הפוליטי של היום, להיות בימין זה להצביע למה שנקרא בלוק הימין - ש"ס, יהדות התורה ימינה והליכוד. להיות בשמאל-מרכז זה להצביע כחול לבן, מרצ, עבודה והרשימה המשותפת. זאת החלוקה. תשמע, אי אפשר להתכחש לעובדה הזאת: הרוב המכריע של יושבי כל האולפנים בכל הערוצים לא הצביע לבלוק הימין. ואני אלך עוד יותר רחוק, הרי בוא נודה על האמת - רובם גם לא הצביע למשותפת כי אין כמעט ערבים באולפנים, וגם לא למפלגות החרדיות. אז אנחנו נמצאים בייצוג יתר מופרע של מצביעי מרצ וכחול לבן ובייצוג יתר די משמעותי של מצביעי ימינה כי יש הרבה חובשי כיפה סרוגה. אבל למצביעי הליכוד אין אנשים בעמדותיהם ובהשקפותיהם, אמונותיהם ואורח חייהם באולפנים המרכזיים.

"אני בהחלט מביע את דעתי יותר בשנה-שנתיים האחרונות, ועל כך לא יסלחו לי בקרב קבוצות שהתרגלו שתקשורת היא לתקוף כל החיים את הימין ואת ראש הממשלה מהימין, יקראו לו נתניהו, שרון, שמיר או בגין".

בהקשר הזה, רביב דרוקר כתב לך שכשתגיע לכמות התחקירים שהוא עשה על אולמרט ושרון - תתחיל לדבר. נאמרו עוד כמה דברים באותה תכתובת טוויטר מלפני כמה שבועות שהחלה בכלל מסיפור ליאת בן-ארי.
"בדיעבד לא הייתי נכנס למריבה עם רביב, לא כי אין לי מה לענות לו, אלא כי אני מרגיש שזה קצת היה יותר מדי זמן מופע בושידו להנאת ההמונים. אבל העובדה שרביב טוען את הדבר הזה היא התעלמות בוטה מאד מהעובדה שהוא מעולם לא אמר - ולא רק הוא, אלא גם רבים טובים אחרים - שום דבר על הפרקליטות ומערכת אכיפת החוק.

רביב דרוקר, "יש לי ביקורת עליו, כמו שיש לו ביקורת עליי. כל אחד עושה את חשבון נפשו"/ צילום: תמר מצפי
 רביב דרוקר, "יש לי ביקורת עליו, כמו שיש לו ביקורת עליי. כל אחד עושה את חשבון נפשו"/ צילום: תמר מצפי

"על מי אני אעשה תחקיר ב-2005? הייתי אז כתב בגלי צה"ל, היית נותן לי - הייתי עושה כתבה על אולמרט או על שרון. בענייני נתניהו אני חושב שמתחתי עליו ביקורת מאוד חריפה, ואני חושב שההשוואה צריכה להיות כמה סיקור ביחס לטענות כלפיי נתניהו ניתן גם ביחס לטיעון כלפיי היריבים העיקריים שלו. ובמחילה, זה לא עפר שלח ואפילו לא בוז'י הרצוג - היום זאת מערכת אכיפת החוק.

"ואגיד לך עוד משהו: אני לעולם לא אשב בפתח מדגם טלוויזיה ואגיד שאני מקווה שהתוצאות הן של המתחרים, ואני לא אכתוב מאמרים שממליצים כן לתקוף את אשתו של בני גנץ או לא. רביב הוא עיתונאי מוערך ואמרתי את זה בהרבה הזדמנויות אבל יש לי ביקורת עליו, כמו שיש לו ביקורת עליי. כל אחד עושה את חשבון נפשו".

דיברת על מערכת אכיפת החוק. אתה באמת לא רואה את החוט המקשר? זה התחיל מביקורת על החוקרים ואז על אלשיך ואז על מנדלבליט ועכשיו על התובעת בן-ארי ועוד מעט על השופטים. ברור לך מי פה היד שמנענעת את העריסה ומה האינטרס שלה.
"יש כאן שני דברים. א' - ודאי שיש כאן יד שמשנענעת. יש דמיון מובהק בין הטענות שמשמיע נתניהו כלפי מערכת אכיפת החוק לבין הטענות שכותב אהוד אולמרט בספרו, וההשוואה הזאת לא תחמיא לאף אחד מהצדדים. כשנאשם נלחם על חירותו ועל חייו האישיים זה טבעי שהוא לא ייקח שבויים.

"אני התנגדתי לאלשיך עוד לפני שזה היה פופולרי. בבוקר שאחרי פרשת אום אל חיראן, אמרתי שיש כאן חשדות מאוד משמעותיים שהוא פשוט לא אמר אמת. שנורה למוות אזרח ישראלי חף מפשע על לא עוול בכפו, ואני חשבתי שרוני אלשיך התנהג לא כשורה בתיק ריטמן עוד לפני ומעולם לא שמעת ממני שאני חושב שתפרו תיקים לנתניהו".

באמת לא שמעתי, אבל השאלה היא אם זה מה שאתה חושב.
"התפיסה שלי היא כזאת: רוני אלשיך הרבה פחות משמעותי בתיקי נתניהו מכפי שהוא צייר. ואני מודה שיש לי גישה ספקנית כלפיי תיקי נתניהו יותר מאשר לעיתונאים אחרים. אני לא מתנצל על זה. אני רוצה להזכיר לך שאחרי שפרסמתי את תרגילי החקירה לניר חפץ ולשאול אלוביץ' באמצעות בנו, הייתה שתיקה של שבועיים מצד רוב כלי התקשורת, אשר חלק מהם נזכרו לטפל בזה רק כשהגיעו הכחשות הפרקליטות.

"ולכן אני אומר ואני לא מתבייש בזה: כן, יש משהו משונה בעיני בתיק 2000 כי אני חושב שהאדם היחיד שפעל נגד נוני מוזס חזיתית - זה שהוא עומד לדין זה קצת מוזר. אני חושב שלא קראו נכון את הסיטואציה בין נתניהו ומוזס, ואם כבר אז סעיף אישום אחר היה מתאים שם. בתיק 4000 עוד לא השתכנעתי שיש אקדח מעשן. יש מארג ראיות שכל צד מספר עליהן סיפור אחר, ואני באופן עקרוני מתקשה לטעון שאם ערכו ראיון בוואלה שלושה ימים לפני הבחירות והוסיפו שתי תמונות של שרה - זה כשלעצמו מהווה עבירה פלילית".

הסיפור הוא לא הלחצים, שתמיד יש ויהיו, אלא המתת שאולי ניתן בתמורה.
"מהיכרותי עם נתניהו, הדבר היחיד שמעניין אותו הוא המהדורות ב-20:00 בערב בערוץ 12 (אז ערוץ 2) שם הוא ליטרלי מרגיש שנקבע גורלו, אז אני מתקשה להאמין לנרטיב שמכר מנדלבליט לפיו נתניהו היה שקוע ערב הבחירות כל כולו באתר וואלה. יש את ההסבר האלטרנטיבי, ששאול אלוביץ' אמר 'זה הרגולטור אני לא רוצה לעצבן אותו, הוא הולך לקבל החלטות שנוגעות לי, ולכן לא אעשה שום דבר כדי להרגיז את ראש הממשלה ואני איענה לכל בקשה'".

ראש הממשלה בנימין נתניהו. הדבר היחיד שמעניין אותו הוא המהדורות ב-20:00 בערב/ צילום: לשכת ראש הממשלה
 ראש הממשלה בנימין נתניהו. הדבר היחיד שמעניין אותו הוא המהדורות ב-20:00 בערב/ צילום: לשכת ראש הממשלה

ואיך פרקטית הדבר הזה עבד. ישבו מאות אנשים, קודם במשטרה, ואז בפרקליטות וקשרו קשר? אני מנסה להבין.
"לא שמעת את זה ממני מעולם. אבל זו זכותי ואפילו חובתי המלאה כעיתונאי להעלות את השאלות. ובוא לא ניתמם, אם היה כאן תיעוד של מתן שוחד או כמו הקלטות של שולה ואולמרט, זה היה ברור לגמרי שעם כל הכבוד למשפט הוא צריך ללכת הביתה. ובכלל, הציפייה שלפיה אם אני לא אגיד עכשיו שנתניהו מושחת שצריך ללכת הביתה אז אני לא עיתונאי - אני כופר בה".

"האיזון לא קדוש - אבל גם חוסר האיזון לא"

אתה מרבה לבקר את בית המשפט העליון. מה הכי מפריע לך בו בעצם.
"בעליון יושבת חבורה של אנשים, טובים, אך עם דעות פוליטיות שאינן משקפות את החברה הישראלית, המבקשת להחיל על כולנו את הערכים שלה, שזה בסדר גמור בתנאי שמאמצים גם את הצד השני של המשוואה והוא שאם אתה רוצה לקבל הכרעות פוליטיות אז גם תיבחר על ידי מפתח פוליטי או על ידי גוף פוליטי. כאן ניסו ללכת בלי ולהרגיש עם או להיפך, דהיינו להשחיל בתהליך שנמשך מאז תקופת אהרון ברק את השקפת העולם הליברלית-פרוגרסיבית-שמאלנית ולבשל את הצפרדע באופן שלא נשים לב".

אני מדבר על היום. מתוך 15 השופטים בעליון יש 5 דתיים חובשי כיפה. זה כמובן לא אומר שהם בהכרח לא שמאלנים, אבל זה גם לא משקף את כמות הציונות הדתית באוכלוסייה.
"כמו שאמרתי, יש לציונות הדתית ולשמאל ייצוג יתר, וייצוג חסר לליכוד".

אז מה בעצם הציפייה שלך, שחברי מרכז ליכוד ימונו לשופטים. שהרכב השופטים יהיה צילום רנטגן מדויק של הציבור?
"לא, אבל גם שלא ניקח רק תומכי מרצ. תשמע, אני מאד מחבב את השופט חנן מלצר, הוא התמודד בעבר בפריימריז של מפלגת העבודה. אתה סופר את הכיפות, אבל לא סופר אותו. אתה לא סופר את מני מזוז שעצר פעם הזרמת כספים להתנחלויות ושמשימת חייו בעליון היא למנוע הריסת בתי בדואים, או את פוגלמן שמשימת חייו היא לקעקע את חוק ההסתננות, אתה לא שואל למה נעם סולברג לא נשלח לפסוק בנושא המסתננים, אתה לא שואל את עצמך איך יכול להיות בכלל שכל השנים הסבירו לנו שאפשר לפסול חוקים של הכנסת אבל אז כשהכנסת חוקקה חוק יסוד לא "דמוקרטי" אלא יהודי, הכוונה כמובן לחוק הלאום, אז פתאום בג"צ דן באפשרות לפסול גם אותו בהרכב של 11 שופטים. פתאום חוקי יסוד זה לא קדוש. אז הכול זו תרמית אחת גדולה וניסיון להשליט השקפת עולם מאד מסוימת, לגיטימית לחלוטין אבל שלא התמודדה בכנסת. פרופ' מני מאונטר כתב שמאז 1977, ברגע שהאליטות הישנות הבינו שהן לא יכולות לנצח, הן העבירו את הכוח לבית המשפט העליון.

"למה אף פעם לא שאלת, לא אתה בהכרח, אתם - 'התקשורת' - את כתבי המשפט את השאלות ההפוכות: איך אתם מקדשים את בית המשפט, איך אף פעם לא עשיתם תחקיר עליו, איך יכול להיות שהתחקירים הנוקבים ביותר הם לא של כתב משפטים אלא של קלמן ליבסקינד ואף אחד מכתבי המשפט בערוצים אחרים לא עשה על פולו-אפ. העברת אותי עכשיו חקירה צולבת על יחסי עם נתניהו, אבל אף פעם לא שמעתי את כתבי המשפט, ברוכי, קרא, אביעד גליקמן לדוגמה, למה הם לא מבקרים את בית המשפט".

וגיא פלג?
"גיא פלג הוא כתב המשפט היחיד שבזמן אמת בלי להתבלבל לא דפק חשבון למערכת, לא לשי ניצן עם ביקורת קטלנית רק החודש ולא לרוני אלשיך בזמן אמת ולא לביהמ"ש כשצריך. אבל זה מצחיק כי הטענה שלי נשמעת מצד הימין כבר 50 שנה, אבל היא כל כך מהפכנית ורדיקלית בתקשורת הישראלית שכשהיא מושמעת אז המרכזייה מתפוצצת משיחות טלפון".

הזכרת כתבים אחרים, ואני רוצה לדבר על המתודולוגיה הזאת שהפכה להיות מזוהה עם עיתונאי הימין - הניסיון לייצר כל הזמן את אותה סימטריה קדושה. נפלת איתה לפני מספר שבועות כשניסית להשוות בין המרגל אודי אדיב בתגובה לכתבה של יגאל מוסקו עם המחבל יונה אברושמי.
"נכון, כי לא נתנו לי להשלים את הדוגמה ונקטעתי שם אחרי בערך 6 שניות, כולל על ידי הרופא שהובא כדי לדבר על הקורונה. תראה, האיזון לא קדוש אבל גם חוסר האיזון לא קדוש.

"זאת אומרת, אני לא חושב שחייבים בכל דיון להיות שלוש נשים ושלושה גברים, אבל אם במשך 20 שנה היית רואה שישה גברים בלי אף אישה, או שישה לבנים בלי אף שחור באמריקה אתה היית מתקומם. ואני חושב שיש בליינדספוט בתקשורת הישראלית שמבחינתה חוסר האיזון הוא קדוש, שאסור לתת פתחון פה ואם יש ימני אחד אז חלילה לא יהיה שני. אני זוכר שבעיתון 'חדשות' לפני 30 שנה, בשבוע שכתב אורי אליצור אז לא כתב אורי אורבך, כדי שחלילה לא יזדהם המוסף בשתי דעות ימניות בשבוע".

הלכת עם אמנון אברמוביץ' לסדרת כתבות שעסקה בדיוק בנושא הזה של האלימות משמאל ומימין. ראיתי איך התייחסו אליך בהפגנות בבלפור ואיך אליו בהפגנות הימין. אתה באמת חושב שאין הבדל?
"ב-40 השנה האחרונות יש יותר מקרי אלימות מימין לשמאל מאשר להיפך, אני לא חולק עליך, אבל ב-40 שנה האחרונות יש גם יותר מקרי בגידה מכיוון שמאל מאשר מכיוון ימין. וזה הטיעון שלי שלא נתנו לי להשלים. האם אני טוען שכל השמאלנים אלימים? לא. וגם אתם לא יכולים לטעון שכל הימניים אלימים".

כמה חזק הקשר בתוך "החונטה הימנית" בתקשורת? ראינו בפרשת ניסנקורן שאתם ממש מעבירים סיפורים מאחד לשני. אני גם מכיר חשש מלסטות משורת המקלה הימנית דווקא.
"זה לא סוד מדינה. העימותים שהיו לי עם יאיר נתניהו בטוויטר עד כדי חסימה כשהוא הסביר שכדי להתקבל לערוץ 12 צריך להיות מושחת או טיפש אני כבר לא זוכר מה, ומאז הוא כבר התנצל. אני לא אגיד לך שזה לא מזיז לי, אבל זה גם לא יזיז אותי. כמו שגם הביקורת משמאל לא תזיז.

יאיר נתניהו. עימותים בטוויטר עד כדי חסימה / צילום: שלומי יוסף, גלובס
 יאיר נתניהו. עימותים בטוויטר עד כדי חסימה / צילום: שלומי יוסף, גלובס

"רק אדם קדוש או עם איזה עור עבה במיוחד יכול להגיד שביקורת לא נוגעת בו, ואני מודה שביקורת מעצבנת אותי, מקוממת אותי ומבאסת אותי הרבה פעמים. זה לא נעים לראות עם צאת השבת 3,000 תגובות נאצה שקובעות שאתה שופר, בן של מחבל ועוד כהנה וכהנה השמצות. וכשאתה חוטף את זה מהמחנה שלך לפעמים זה עוד פחות נעים".

"מודה שאני חוסם הרבה ואני לא מתבייש בזה"

נראה שכשמזכירים את אבא שלך זה יותר מעליב אותך מהכול, ממש מוציא אותך מהכלים.
"זה לא מעליב אותי, זה מעליב את האינטליגנציה שלי. זה שני דברים שונים. הנה, עשיתי גילוי נאות שאני נעלב מדברים אחרים, אבל כשאומרים לי בן של מחבל זה מקומם אותי. באמת, במחילה, תתווכח עם הטיעון. אגב, אני רוצה להזכיר לך סוד נורא, לא רוצה לפגוע פה בזהבה גלאון אבל אבא שלי הגיש איתה ואז גם עם אילן גילאון. כל מיטב שמאלני ישראל עמדו אצלו בסך והגישו לצדו תוכניות בערוץ הכנסת. בעניין זה אני רוצה להודיע מעכשיו ליצחק נוביק, שכני בן ה-71 מעופרה, מגדל הדובדבנים, שייזהר כי בעוד חודש-חודשיים אם עקיבא יגיד דעות יותר ימניות גם הוא יחזור למרכז הבמה".

אני רואה את עמיתיך אביעד גליקמן, דרוקר ואחרים חוטפים על ימין ועל שמאל בטוויטר, ורק אתה נחשב לחוסם סדרתי.
"נכון. אני מודה שאני חוסם הרבה ואני לא מתבייש בזה. כאשר אני חוסם מישהו אני לא פוגע בחופש הביטוי שלו, אלא מגן על צלילות התודעה שלי. אם אתה מגדף, מקלל, מטריל ללא הרף, אם אתה כל הזמן באובססיביות מקעקע כל מה שמישהו אומר - אתה תחסם. אתה יכול להמשיך לכתוב את דבריך כמה שאתה רוצה, רק אני חוסך מעצמי את הצורך לצרוך אותך ואני גם מונע ממך את הסבל שניכר מציוציך לצרוך אותי. סך הכול עסקה טובה לשנינו".

אבל יש כאן גם עניין של יחסי כוח. אתה אולי העיתונאי החזק בישראל שנהנה מגב של חברת חדשות ושירותי עו"ד חינם. למה לאיים בתביעה נגד ציוץ שהוא לא בהכרח הדבר הכי דיבתי שנכתב עליך.
"באותו סוף שבוע תבעתי כי טענו שאני מעודד רצח, וזה על כתבה שלא אני הזמנתי (הראיון עם יונה אברושמי ששודר באולפן שישי ד.ו) ובכלל לא הייתי מזמין אותה. עורך הדין הוא אמנם של חדשות 12 אבל התביעה היא פרטית. אני אומר בצורה פשוטה - אם יש לך הוכחות, תגיד אותן בבית משפט. אגב, אם הייתי תובע את כל מי שכתב עלי שקרים בוטים, הייתי עכשיו אדם מאד עשיר ומבלה הרבה בבתי משפט".

הציעו לך הרבה כסף ברשת 13 כדי שתעבור.
"אני לא יכול להתייחס לדברים".

רוני אלשיך. "הרבה פחות משמעותי בתיקי נתניהו מכפי שהוא צייר" / צילום: דוברות אוניברסיטת חיפה
 רוני אלשיך. "הרבה פחות משמעותי בתיקי נתניהו מכפי שהוא צייר" / צילום: דוברות אוניברסיטת חיפה

אוקי. נניח והיו מציעים. אתה חושב שבאמת היית מקפיץ להם את הרייטינג?
"זו שאלה מעניינת, שנוגעת בעצם בשאלה רחבה יותר: מה יותר חזק - האדם או המותג/פלטפורמה. פעם זו הייתה מיקי חיימוביץ' שעברה מערוץ 2 ל-10. קראתי איפשהו שזה לא שינה הרבה מבחינת הרייטינג, אלא בעיקר נתן לגיטימציה לערוץ 10 שהיה בחיתוליו. אבל מאז קרו עוד כמה דברים כמו הרשתות החברתיות וכשאתה עובר אתה עובר עם העוקבים ושאר הרכיבים שמתלווים לזה. אני לא ממש יודע לענות על זה".

מה יש לך מצחי הנגבי. לא הגיע הזמן להרפות?
"לגביו, יכול להיות שהגזמתי. צייצתי עליו השנה ציוץ אחד, והוא היה כנראה אחד יותר מדי".

טוב, לזכותך ייאמר שהוא מימין.
"הוא לא באמת ימני, הוא שמאלן". 

מהפרשן הפוליטי של חדשות 13 רביב דרוקר נמסר בתגובה: "בניגוד לעמית סגל, לא נזכרתי בביקורת על מערכת אכיפת החוק רק כשהחלו החקירות נגד נתניהו. עשיתי תחקירים רבים נגד הפרקליטות ומערכת אכיפת החוק: הרשעת השווא של ניסים חדד, ההליך האיום נגד רגב שוובר, המשפט הנוראי של יוסף זהר, פרסמתי את מסמך יצחקי נגד ראש אגף החקירות במשטרה, תחקירים בנושא חקירות מח"ש בנושא ברונו שטיין, ניסו שחם, במסגרתם הגשנו עתירות נגדם לביהמ"ש. כתבתי בלי סוף מאמרים נגד מנדלבליט ושי ניצן, ניהלנו קמפיין שלם על ייבוש תיקים בפרקליטות ואחזקתם לתקופה בלתי סבירה כשוט נגד אישי ציבור, תחקירים נגד היועמ"ש בתיקי ליברמן ויורם דנציגר, שבו טענו כמה המערכת מגינה על עצמה כשמדובר בשופט עליון". 

עמית סגל

בן 38, נולד בעופרה וגר בירושלים ● נשוי + 2 ● משמש ככתב בחדשות 12 משנת 2006, תחילה ככתב פרלמנטרי ואז ככתב פוליטי וכפרשן ● שירת בגלי צה"ל וחזר לתחנה בשנים האחרונות להגיש תוכנית שבועית לצד מפקד התחנה דאז ירון דקל ● לצד חשיפות אשר נוגעות להתנהלות בעייתית מצד המשטרה בחקירות נתניהו, הסדרה שיצר "ימי בנימין" הייתה הדוקומנטרית הנצפית ביותר השנה עם רייטינג ממוצע של 22% צפייה ● ועוד משהו: שיחק בתפקידי אורח בסדרות "סרוגים" ו"פולישוק"