קיצוץ שכר השרים לא יספיק: הקורונה היא הזדמנות לתיקון המגזר הציבורי

נתחיל בפרגון: שרי הממשלה הסכימו לקצץ 10% משכרם עד סוף 2021. יפה גם שהשרים החליטו להרחיב את הקיצוץ ולהחיל אותו על חברי הכנסת - החלטה שיישומה תלויה ברצונם הטוב של הח"כים. משמח היה לראות את גם הודעותיהם של נשיא המדינה ראובן ריבלין ושל נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות על רצונם להצטרף למקוצצים.

חשוב לזכור שלמרות שמדובר בכסף קטן במונחים תקציביים, זה ממש לא כסף קטן מבחינה סמלית, ערכית וציבורית.

1. נא להכיר את "נושאי המשרה"

קיצוצי השכר אמורים להתרחב לקבוצות נוספות, ורוח ההתנדבות צפויה לרדת ככל שהמעגלים יתרחבו. שר האוצר ישראל כ"ץ אמור לחזור לממשלה עם הצעה לקיצוץ בשכרם של נושאי המשרה בשירות הציבורי.

מיהו נושא "משרה"? באוצר אומרים שמדובר במספר אישים בולטים, כמו מבקר המדינה, נגיד בנק ישראל והרבנים הראשיים (שבינתיים לא הכריזו על רצונם בהפחתת שכרם) ובשתי קבוצות גדולות יותר: השופטים והדיינים וראשי הרשויות בשלטון המקומי.

קבוצת ראשי הרשויות בישראל מונה כ-250 איש ויחד עם השופטים והדיינים מגיעים כבר לכ-1,000. אלא שלא דין דיין בבית הדין השרעי בנצרת כדין שופט עליון בירושלים, ולא דין ראש מועצת גזר כדין ראש עיריית תל-אביב יפו. לכן מסתמן ששר האוצר ימליץ להגביל את קיצוץ השכר לנשואי משרה ששכרם לפחות כשכר ח"כ, כלומר כ-45 אלף שקל לחודש.

2. ההסתדרות והאוצר יתחילו בדיונים

ועכשיו לשאלת מיליון הדולר - האם יקוצץ שכרם של עובדי המגזר הציבורי? כ"ץ הציג לפני חודש מתווה קיצוצי שכר מסודר: 3% במדרגת השכר של 7,000-15,000 שקל; 7% במדרגת השכר של 15,000-20,000 שקל; ו-10% במדרגה של 20,000 ומעלה.

אלא שכ"ץ לא לא הביא את קיצוצי השכר האלה לאישור הממשלה. בסביבתו אומרים שהוא עדיין נחוש לקדם את הנושא, אבל עובדה ששום מועד חדש לא נקבע. ההסתדרות מצידה כבר הכריזה לפני שלושה שבועות על סכסוך עבודה והיא לא ממהרת לנקוט צעדים מעשיים, כך שבשקט-בשקט הצדדים ישובו לשולחן המו"מ אחרי החגים.

הציפייה לקיצוצים האלה, שמקיפה ציבורים גדולים במדינה, נשענת על שני אדנים: הטיעון הכלכלי, שאומר שצריך לקצץ בשומנים כשהגירעון הממשלתי מזנק,  והטיעון הערכי שאומר שלא ייתכן שהמגזר הפרטי ידמם בזמן שעובדי המגזר הציבורי ישקיפו מנגד.

3. תועלת תקציבית קטנה לקיצוץ

שכרם של עובדי המגזר הציבורי זינק בשנים האחרונות  יותר מהשכר הממוצע במשק. ב-2019 קיבלו עובדי המגזר הציבורי את הפעימה האחרונה בתוספת מצטברת של 9% ששולמה להם במצטבר מאז 2015. קבוצות מסויימות, למשל רופאים או עובדי רשות המסים, קיבלו יותר. אבל השאלה היא האם כעת העיתוי המתאים לקיצוצי שכר?

מתווה הקיצוצים של כ"ץ יכול לחסוך לממשלה 4-5 מיליארד שקל בשנה - סכום שרחוק מלצמצם את הגירעון שמתקרב ל-200 מיליארד שקל השנה. בנוסף, כלכלנים רבים טוענים שתהיה זו איוולת לקצץ שכר בעיצומו של משבר כלכלי שפוגע בעיקר בביקושים. 700 אלף עובדי המגזר הציבורי מפרנסים בגדול שני מיליון אזרחים, ומהווים מרכיב משמעותי בצריכה הפרטית.

4. פגיעה בתחושת הצדק של העובדים

גם הטיעון של הצדק החלוקתי מעורר קשיים. החלוקה הדיכוטומית בין המגזר הפרטי הסובל למגזר הציבורי החסין - לא מדוייקת. במגזר הפרטי יש ענפים שלא נפגעו: הרשתות הקמעונאיות הגדילו מכירות, חברות הייטק מגייסות עובדים. לפי נתוני רשות המסים, 35% מהעסקים הגדילו את הפדיון שלהם במאי-יוני, לעומת התקופה המקבילה ב-2019.

בזמן שחברות קטנות ובינוניות מתמודדות עם קשיים חסרי תקדים, החברות הגדולות ממשיכות להרוויח ושומרות על גישה למקורות אשראי זולים.

מצד שני, חלק ניכר מהמגזר הציבורי הושפע מהמגיפה. מגוחך, למשל, לדרוש מ-120 אלף עובדי מערכת הבריאות "להיכנס מתחת לאלונקה" - הם הרי נמצאים שם פיזית. גם הנטל על השוטרים גדל ובאשר למורים - הם באמת מאמינים שהם מחזיקים את המשק עובד, באמצעות שיעורי הזום שהם מעבירים.

השורה התחתונה היא שאי-אפשר להתייחס לעובדי המגזר הציבורי כאל מקשה אחת, וההצדקה לקיצוצים מתפוררת כשמתחילים לנסות ולהפריד את העובדים שנושאים בנטל מהעובדים שלא באמת מזיעים.

5. הזדמנות לפתור את בעיית היעילות

מה שמשאיר אותנו עם הבעיה האמיתית והיא תחלואי המגזר הציבורי. הבעיות העיקריות של המגזר הן חוסר יעילות, אפקטיביות נמוכה ושירות גרוע - וזה מתנפץ לנו עכשיו בפנים. רפורמה עמוקה במגזר מחייבת קודם כל לצמצם את היכולת של הוועדים להשבית שירותים לאזרח בשל מהלכים לגיטימיים של הממשלה, כמו הכנסת טכנולוגיות חדשות או שיפור השירות לאזרח. היא מחייבת הגדלת היכולת הניהולית וצמצום הקביעות למינימום הכרחי.

ומעל לכול היא מצריכה מודל שכר חדש. ביטול ההצמדות ותוספות שכר שמעודדות שימוש ברכב פרטי (תקן רכב) או רכישת השכלה מיותרת (גמולי השתלמות) ותוספות שמשולמות לכל העובדים ללא שום קשר לביצועים שלהם (שכר עידוד).

מודל השכר הנוכחי במגזר הציבורי, שנבנה באמצע המאה ה-20, מבוסס על עליית שכר עם הוותק ועל הצמדות שכר בין מקצועות ומגזרים. זה מודל שלא רלבנטי לדור שמבוטח בפנסיה צוברת. כשבני 20 ו-30 היום מחליפים עבודה בכל שנתיים, המגזר הציבורי אינו מסוגל למשוך כוח אדם איכותי בתנאי שכר שהופכים אטרקטיביים אחרי 20 או 30 שנות עבודה.

שר האוצר ישראל כ"ץ מבין שזה מה שצריך לעשות וגם יודע שיו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד יכול להיות שותף למהלכים ארוכי טווח ואסטרטגיים. אם חרב קציצוי השכר תהפוך לקלף מיקוח, שיביא לרפורמה משמעותית במגזר הציבורי זה יהיה ההישג הגדול ביותר של המשבר הנוכחי.