בג"ץ קיבל עתירה נגד הפרדה מגדרית ב"בריכת המריבה" בקרית ארבע

תושבי קרית ארבע הגישו עתירה לאחר שהמועצה אסרה על רחצה משותפת של גברים ונשים בבריכה הציבורית ביישוב • בג"ץ קבע כי יש להקצות 12 שעות בשבוע לרחצה משפחתית

קרית ארבע / צילום: גיא נרדי
קרית ארבע / צילום: גיא נרדי

"הדרישה לרחצה בבריכה בקריית ארבע בהפרדה בין נשים לגברים היא דרישה הטומנת בחובה הבחנה מטעמי מגדר. דרישה שכזו עומדת בניגוד למושכלות היסוד לפיהן שירות לציבור, בוודאי כזה הניתן על ידי רשות ציבורית, צריך להינתן על בסיס של שוויון מגדרי, ללא התייחסות למינו של מקבל השירות". כך פסקו שופטי בג"ץ יצחק עמית, ענת ברון ועופר גרוסקופף, שקיבלו עתירה שהגישו תושבי קריית ארבע נגד ההפרדה ב"בריכת המריבה" בעיר בין נשים וגברים. השופטים פסקו כי יש להקצות 12 שעות בשבוע לרחצה משפחתית שבה משפחות יוכלו לרחוץ ביחד, ללא הפרדה מגדרית.

הבריכה בקרית ארבע נפתחה אך ורק לרחצה נפרדת של נשים וגברים, על אף שכ-25%-30% מתושבי קרית ארבע הם חילוניים או מסורתיים או דתיים המעוניינים כי תתאפשר להם רחצה משפחתית, כלומר, רחצה מעורבת של גברים ונשים.

העותרים - שצירפו מאות חתימות לעתירה - ביקשו כי המועצה המקומית תימנע מהפליית העותרים וחבריהם לרעה, ותאפשר קיומן של "שעות משפחה" (בהן תתאפשר רחצה מעורבת) בבריכה הציבורית היחידה של קרית ארבע.

המועצה שינתה גישה אחרי הבחירות לרשויות המקומיות

השופטים ציינו כי בעתירה קודמת עלה בידי בית המשפט להביא את הצדדים להסכמה והמועצה הקצתה 7 שעות בשבוע לרחצה משפחתית. אלא שלאחר הבחירות לרשויות המקומיות, המועצה חזרה ופתחה את הבריכה אך ורק לרחצה נפרדת, וכך הגיע הנושא שוב לפתחו של בית המשפט העליון. ניסיונות להביא את הצדדים להסכמה לא צלחו, ובג"ץ הורה בפסק דינו כי יש להקצות 12 שעות בשבוע לרחצה משפחתית. השופטים הבהירו בפסק הדין כי היחס שבין השימוש המשותף בבריכה לשימוש הנפרד צריך להביא בחשבון את היקף הדרישה הקיים לכל אחת מהקבוצות בקרית ארבע, ולכן מיעוט השעות הוקצה לעותרים, כפי שגם נתבקש על ידם בעתירה.

השופט עמית הדגיש כי "הבריכה היא משאב ציבורי ומושכלות יסוד כי על המועצה המקומית לפעול באופן סביר, הוגן ושוויוני בהקצאת שעות הבריכה כמשאב ציבורי העומד לרשותם של תושבי הרשות ולפעול באופן שישרת נאמנה את הציבור כולו". זאת, לדברי השופט, במיוחד בהתחשב שהעותרים מייצגים מיעוט משמעותי של כרבע מהתושבים, המשלמים מסים למועצה המקומית וזכאים ליהנות באופן שוויוני ממשאבי הציבור ומהשירותים שניתנים על ידי המועצה המקומית.

השופטים גרוסקופף וברון הצטרפו לשופט עמית. השופט גרוסקופף הוסיף בפסק דינו, בהסכמת יתר חברי ההרכב, כאמור, כי "הדרישה לרחצה בהפרדה מגדרית היא דרישה הטומנת בחובה הבחנה מטעמי מגדר. דרישה שכזו עומדת בניגוד למושכלות היסוד לפיהן שירות לציבור, בוודאי כזה הניתן על ידי רשות ציבורית, צריך להינתן על בסיס של שוויון מגדרי, דהיינו ללא התייחסות למינו של מקבל השירות".

בג"ץ ציין כי הדין מאפשר אומנם בנסיבות מסוימות היענות לדרישה זו ביחס לרחצה בבריכות ציבוריות, אך זאת אך ורק כחריג צר, ותוך שמירה על זכויות הציבור המעוניין בקבלת השירות ללא הבחנה מטעמי מגדר. מכאן שההחלטה לאפשר רק רחצה בהפרדה איננה מייצגת בחירה בין שתי חלופות שוות מעמד ביחס לשימוש בבריכה, אלא כניעה של הרשות המקומית לדרישה להפעלת החריג, המאפשר הפרדה מגדרית, מבלי שנשמרה זכות העותרים ליישום הכלל, לפיו המרחב הציבורי צריך להיות שוויוני, ונטול הפרדות מגדריות. לכך לא ניתן להסכים.

פגיעה בזכות לשוויון

השופטת ברון עמדה על כך שהחלטת המועצה הכופה רחצה בהפרדה על כלל התושבים פוגעת בזכויות יסוד של העותרים - ובראשן הזכות לשוויון, אוטונומיה של הפרט וכן הזכות לחופש מדת, שהם ערכי יסוד בכל משטר דמוקרטי. דרישת הרוב בקרב תושבי קרית ארבע היא לא רק שתתאפשר רחצה בהפרדה בבריכה - אלא אף שתישלל כליל מהמיעוט האפשרות לרחצה מעורבת, וזאת מטעמי צניעות.

לדברי ברון, "אין חולק בדבר חופש הדת והפולחן הנתון לתושבים החפצים ברחצה בהפרדה; ואולם בה בעת לכל אדם נתונה הזכות לחופש מדת, לקבוע לעצמו את אורח חייו ולפעול על פי צו מצפונו ותפיסת עולמו".

לפי פסה"ד, החלטת המועצה שלא להקצות שעות כלשהן לרחצה משפחתית מדירה את העותרים מן הבריכה, פוגעת בזכותם לכבוד ולחופש מדת, ומפלה אותם על רקע מגדרי. "בענייננו מדובר בבריכה ציבורית יחידה בתחום המועצה, שממומנת מכספי ציבור; וההחלטה הכופה רחצה בהפרדה אינה מעניקה משקל כלשהו לפגיעה הממשית בזכויות העותרים ומי שכמוהם מעוניינים ברחצה משפחתית, ועל כן מחייבת התערבות". העותרים יוצגו ע"י פרופ' אביעד הכהן. מועצת קרית ארבע ע"י עוה"ד הלל ברק ומאיר קייקוס. היועמ"ש יוצג ע"י יונתן ברמן. (בג"ץ 3865/20)