הסגר של תקופת החגים הוטל לשווא ויש להסירו לאלתר

הנתונים מראים כי הירידה במספר המאומתים בחברה הכללית ובחברה הערבית בישראל החלה לפני ההכרזה על הסגר, מה שמוכיח שהוא היה מיותר לחלוטין • הגיע העת שנפנים שאין הצדקה להתערבות ממשלתית גורפת כזאת שרק מחמירה את השלכות המגפה

שדרות רוטשילד בתל אביב במהלך הסגר / צילום: Corinna Kern, רויטרס
שדרות רוטשילד בתל אביב במהלך הסגר / צילום: Corinna Kern, רויטרס

האם ייתכן שהיעצרות המגפה שנצפית לאחרונה בישראל הייתה מתרחשת גם ללא הטלת הסגר? אם כך הם פני הדברים - הרי שהסגר הוטל שלא לצורך ויש להסירו מיידית.

נציג כאן נתונים, כמקובל במדע, להיעדר קשר בין תחילת היעצרות המגפה להטלת הסגר בערב ראש השנה. לשם כך נשתמש בגרפים שסופקו לציבור על ידי פרופ' ערן סגל מהמחלקה למדעי המחשב במכון ויצמן, מי שמייעץ באופן קבוע למקבלי ההחלטות.

הנתונים מצביעים על מהלך המגפה במחצית השנייה של חודש ספטמבר עת החל הסגר השני. אחד מהגרפים מוצג כאן בתוספת תאריך הסגר וחיצי מגמה. הוא מציג את מגמות המגפה בשלוש אוכלוסיות: החברה הערבית, החברה החרדית, ומרבית האוכלוסייה ("אחר"). בטור זה נדון ב"חברה הערבית" ו"אחר".

הנקודות בגרף מראות את השינוי היומי באחוזים (קצב גידול). שינוי יומי חיובי מעיד על גדילה במספר המאומתים כאשר מספר שלילי מעיד על ירידה במאומתים. ירידה בערכים בימים עוקבים מעידה על האטה בקצב הגידול. ניתן לראות כי בשתי הקבוצות "החברה הערבית" ו-"אחר" (מרבית האוכלוסייה) נצפתה ירידה הדרגתית החל מה-17.9 (יום לפני הטלת הסגר), אשר מגמתה נמשכת לעוד שבועיים רצופים.

שיעור הגידול היומי החל לדעוך לפני הטלת הסגר
 שיעור הגידול היומי החל לדעוך לפני הטלת הסגר

נדגיש כי שלב האטה בקצב הגידול הוא שלב אשר תמיד קודם לירידה במספר המאומתים בגרף מגפה. נסביר: בדומה לנסיעה ברכב, כאשר אנו רוצים לשנות את כיוון הנסיעה מקדימה לנסיעה לאחור אנחנו קודם נאט את מהירותנו ורק לאחר עצירה נוכל לנסוע אחורה. בדומה לנסיעה ברכב, גרף מגפה לעולם אינו מתחיל לרדת לפתע בחדות, ללא האטת קצב מוקדמת לירידה. על פי הגרף, בחברה הערבית הקו האדום, המסמל כאמור את הירידה במספר המאומתים, נחצה מיד לאחר הסגר בעוד שמגמת ההאטה בשאר האוכלוסייה, למעט החברה החרדית, החלה עוד טרם הסגר. המצב המתואר נכון גם לגבי מספר החולים הקשים, שנמדד בעיכוב מסוים ביחס למספר המאומתים באופן טבעי.

שיעור השינוי היומי החל לרדת יום לפני הטלת הסגר - הן בחברה הערבית והן במרבית האוכלוסייה - מגמה שנמשכה גם לאחר הסגר. משך הזמן האופייני מהידבקות לפיתוח סימפטומים מוערך בארבעה-חמישה ימים, ומפתחי סימפטומים אינם מאובחנים מיד עם הופעתם. מן הסתם, גם נדבקים א-סימפטומטיים אינם מאובחנים ביום ההידבקות. לפיכך, מגמת ההאטה בקצב הגידול המשתקפת מה-17.9 הנה תוצאה של האטה בהדבקות היומיות שהחלה ככל הנראה כחמישה ימים לפני כן. המסקנה המתבקשת מנתונים אלו היא שמגמת הירידה בחברה הערבית והכללית, שנצפתה החל מה-17 בספטמבר אינה קשורה לסגר שהוטל למחרת. הנתונים הללו מוכיחים שהסגר הוטל שלא לצורך בשעה שהמגפה כבר החלה לדעוך.

התחזיות הטעו

התחזיות בדבר המאומתים והחולים הקשים, אשר שקללו את אפקט הסגר בתוכן, הנחו את הממשלה להטיל סגר. אך למרות ששקללו את אפקט הסגר, התחזיות הללו טעו ומספר החולים הקשים היה קטן משמעותית מהחזוי. להערכתנו, הסיבה לטעות של התחזיות נובעת מכך שהיא לא לקחה בחשבון את הדעיכה הטבעית של המגפה, כפי שמשתקפת מנתוני האמת.

תומכי הסגר מציעים סיבה אחרת לירידה בתחלואה. נטען כי מגבלות עצמיות שהציבור הטיל על עצמו שבוע קודם לסגר הן אלו שגרמו להאטה. האם באמת זו הייתה המציאות במגזר הכללי ובחברה הערבית? יתר על כן, אם הגבלות עצמיות יעילות, מדוע בכל זאת הטילו סגר ועוד שומרים עליו פעיל בימים אלה?

לאור הנתונים המוצגים כאן, ברור שהסגר הוטל לשווא, בזמן שהמגפה הייתה בשלב הדעיכה בקרב רוב הציבור הישראלי למעט החברה החרדית, וגם אצלה הדעיכה תהיה בקרוב. עולה מהנתונים הללו שיש להסיר מיידית את הסגר.

יש להכיר בפשטות שלאורך כל ההיסטוריה נגיפים חדשים תוקפים את האנושות, אך תמיד מגפות דועכות במהלך טבעי. נגיף הקורונה אינו שונה באופן מהותי מנגיפים אחרים, ולמזלנו אינו מתקרב בחומרתו לנגיף אשר חולל את השפעת הספרדית או למחולל המחלה שגרם ל"מוות השחור". אין לכן שום הצדקה להתערבות ממשלתית גורפת, כדוגמת סגר, אשר רק מחמירה את השלכות המגפה בכל פן אפשרי. הדרך המוצעת לניהול משבר הקורונה מפורטת ב"מודל היגיון בריא" אשר בין חבריו נמנים המחברים וגם אלו שסייעו בכתיבת טור זה: פרופ' מוניץ, פרופ' גרליץ, וד"ר גביש. 

פרופ' אודי קימרון הוא ראש החוג למיקרוביולוגיה ואימונולוגיה קלינית, הפקולטה לרפואה אוניברסיטת תל אביב. פרופ' (אמריטוס) אייל שחר הוא מוסמך אפידמיולוגיה, אוניברסיטת אריזונה