בתקופת הקורונה כולנו עובדים ברשת והסכנה לפרטיות שלנו גדלה משמעותית

אין מי שלא חשף את חייו הפרטיים לאחת מענקיות הטק במסגרת משבר הקורונה • כפי שידוע, המשבר הביא איתו גם ביקוש אדיר לשימוש בטכנולוגיה של איסוף דאטה של משתמשים אבל בעיית איסוף המידע הייתה כאן כבר מזמן - וצריך לטפל בה

שיחת זום רבת משתתפים. הפשטות מקילה על אימוץ טכנולוגיות הענן / צילום: Wilson Ring, Associated Press
שיחת זום רבת משתתפים. הפשטות מקילה על אימוץ טכנולוגיות הענן / צילום: Wilson Ring, Associated Press

משבר הקורונה גורם לסיטואציות שבעבר היו נשמעות כמו התחלה של בדיחה, להיות מציאות יומיומית. אין מי שלא נתקל בשיחת עבודה חשובה כשברקע ילדים רצים וצועקים או מי שלא נחשף למשתתף שלא מודע לכך שהמצלמה דלוקה, עושה דברים שאחרים לא אמורים לראות או מי שמשתף קבצים שלא מיועדים לכלל המשתתפים.

התוצאה היא שכמה דקות של שיחה מאפשרות לכל אחד לקבל הצצה לחייהם הפרטיים של עמיתים לעבודה ולאסוף עליהם מידע רב יותר ממה שהיו מצליחים לאסוף גם בחמש שנים של עבודה משרדית משותפת.

מצב זה מתחבר לעובדה הברורה: הטכנולוגיה יודעת עלינו יותר ממה שאנחנו יודעים על הטכנולוגיה. בשונה מאיתנו, הטכנולוגיה זוכרת הכל, היא סקרנית מאוד ו"ערה" 24/7. וזו עדיין לא הבעיה, הרי עד כה הטכנולוגיה סייעה בהתנהלות טובה יותר ומהירה יותר, בעיקר בתקופת הקורונה, אבל מה שחשוב להבין הוא ש"העזרה" הזו היא חרב פיפיות.

אמנם הטכנולוגיה נותנת שירות בחינם, מחברת בין אנשים בכל העולם, מספקת מבחר אינסופי של תכנים, משחקים, אבל האם עצרנו לשאול מה המחיר? ברגע שהמוצר הטכנולוגי גורם לנו לתלות בו ויש לו מספיק משתמשים, הוא כמו מטריה כלכלית שנפתחת לפתע, וכאן מתחילים לשלם מחיר כבד - הוויתור על הפרטיות.

קל לחשוב שטכנולוגיות משרתות את הצרכנים, אבל המודל הכלכלי והאינטנסיבי הפוך לגמרי. הטכנולוגיה היא לא המוצר, הצרכנים הם המוצר. המודל הכלכלי שכמעט כל חברה טכנולוגית שנותנת שירות משתמשת בו הינו המרה של יוזר לכסף או פרסום מבוסס תוצאות.

היום מודל עסקי של חברות עבר לנוסחה מתמטית, כמה כסף עולה "לשכנע" משתמש קצה לקנות את המוצר שלהן ורק אם הוא קונה את המוצר החברה מרוויחה. הדרך היעילה ביותר לכך היא איסוף מידע אישי. מה המשתמשים לובשים, איזה מחשב יש להם, מי החברים שלהם, איפה הם מטיילים, מה הם מחפשים בגוגל - הכל. כי ככל שיש יותר נתונים אודות המשתמשים, הם הופכים "זולים" יותר לשיכנוע.

איסוף המידע הוא משמעותי ועמוק יותר ממה שרובנו חושבים. גם כשהפלאפון לכאורה סגור, המיקרופון או המצלמה לא כבים וניתן לשאוב מידע ממנו. זה נכון לא רק לפלאפון שלנו, אלא גם לטלוויזיה בסלון, הרובוט ששואב אבק ואפילו הצעצועים של הילדים שמחוברים לרשת. הכל מוקלט כדי למכור את הנתונים הללו ולהמיר אותם לכסף, זה המשחק.

אין להאשים את החברות הטכנולוגיות, הרי זה הענף וזו התחרות הקפיטליסטית שקבעה שהחזק שורד. חשוב לציין, יש גם המון יתרונות להתקדמות הטכנולוגית, וכל עוד האינטרס הוא כלכלי המצב נראה סביר בעינינו, אך מה יקרה כאשר האינטרס יהיה טרוריסטי, פדופילי או אפילו שליטה בבחירות ובציבור? מה אם סין משתמשת בטיק טוק למען ריגול כלכלי, רוסיה משפיעה על הבחירות, או הממשלה משפיעה על התודעה של האזרחים על מנת להפחיד ולשלוט באופן מלא בחברה דמוקרטית לכאורה?

היום יש לנו הרבה יותר מכשירים חכמים מבעבר ובלחיצת כפתור אנחנו נותנים למאות מוצרים ועשרות אלפי אנשים את המידע האישי שלנו, אותו הם ממנפים כנגדנו בלי אכיפה.

הפתרון פשוט - מודעות ואיתור חלופות.

הקורונה האיצה בקרב כלל האוכלוסייה את ההתקדמות הטכנולוגית, אבל היא גם מספקת קריאת השכמה לכולנו ביחס לצורך בשמירה טובה יותר על הפרטיות. כש-90% מהתוכן שמוצג למשתמשים הוא לאו דווקא מה שמעניין אותם אלא מה שהחליטו עבורם שהם יראו, ראוי שאלה יידעו מכך.

אך מודעות זה לא הכל. היא חשובה, אך לצדה ניתן למצוא מגוון פתרונות יעילים.

ראשית, יש לעבור לשימוש ב"רשת פרטית וירטואלית" (VPN), המאפשרת גלישה ללא הזדהות בפני האתרים, מה שלא מאפשר להם לאסוף נתונים אודות המשתמשים ובכך גם אי היכולת להשפיע על התוכן אשר מוצג להם. בנוסף, מנועי חיפוש חלופיים דוגמת "דקדקגו", אשר לא שומר את ההיסטוריה של המשתמשים. הוא לא שונה מגוגל פשוט כמו כלים אחרים, אינו מוכר מספיק לציבור הרחב. יש דרכים פשוטות לשמור על מעט הפרטיות שעוד נותרה לנו, כדאי לכולנו לאמץ אותן לפני שנתעורר ונגלה שמאוחר מדי. 

הכותב הוא מנכ"ל קבוצת החברות M51 וחוקר פרטיות