ההייטק הישראלי מפספס את טרנד ה-Age Tech

החששות הרבים מפני פגיעה באוכלוסייה הבוגרת ובחולים כרוניים הובילו לנקיטת צעדים, שגם אם היו נכונים בהתחלה, סופגים בדיעבד ביקורת קשה. נראה כי הרצון שלנו לגונן על החלשים גרם מהצד השני לפגיעה מתמשכת באותה האוכלוסייה עליה ניסינו לגונן.

פעלנו לבודד ולהרחיק קשישים ולעיתים אף כלאנו אותם בבתים או במוסדות בהם הם מתגוררים. אך גם אם הצלחנו למנוע הדבקות הרי שיצרנו מגפה חדשה, מגפה של שבירות גופנית ומנטלית.

התקופה זו גרמה לנו, אנשי המקצוע, לחשוב מחדש על מערך השירותים לקשישים בקהילה ובבית. אך נדמה כי העשייה האמיתית מתחבאת מאחורי הררי המילים הגבוהות, הרחמים על מסכנות הקשישים והרצון לכתוב תוכניות שיפתרו את הפגיעה הגדולה בהם.

כפי שאנשי מקצוע רבים יעידו, היעדר הפעילות הגופנית והחברתית הובילו להתדרדרות כללית בקרב חלק לא קטן מאוכלוסיית הגיל השלישי, זאת בעוד אחרים התדרדרו קוגניטיבית והתנהגותית בשל מיעוט מגעים חברתיים וריחוק מבני משפחותיהם.

למעשה מה שאנחנו חווים בתקופת הקורונה הוא מעין קיצור תולדות העשייה בעולמות של הגיל השלישי בישראל. הרבה מלל, תוכניות ארציות לבעיה כזו או אחרת, חוקרים וחקר ברמה עולמית, עשייה התנדבותית למען הקשישים יחד עם תרומות והתרמות. כן היינו שם, ונדמה שישועה אמיתית לא ממש צמחה מזה.

נשאלת השאלה, מה לגבי המגזר הפרטי? היכן הוא משתלב בתחום הגיל השלישי? נדמה כי התפיסה הרווחת היא כי זו בושה "לעשות כסף" על גבם של הקשישים, וכי אין זה מכובד ואף נתפס כלא ראוי בעיני גורמים שונים, חלקם גם אנשי מקצוע מעולמות הרווחה והסיעוד.

יחד עם זאת, המגזר הפרטי נמצא בעיקר בעסקי הנדל"ן של הגיל השלישי. דיור מוגן, בתי אבות אלו הם העסקים ששורדים לאורך זמן וגם אם הם חווים קושי ניכר בימים אלה, הרי שהסיכוי גדול שישרדו את המשבר.

ההייטק בשירות הגיל השלישי

בשנים האחרונות, עם הבנת הפוטנציאל האדיר של העלייה בשיעור באוכלוסייה של הגיל השלישי מתרחשת פריחה טכנולוגית בעולמות ה-Age Tech. נדמה כי כל נכד שפגש את הקושי של סבתא יודע לתכנת את הפתרון המושלם עבורה ושלל המצאות ופתרונות טכנולוגיים צצים להם חדשות לבקרים.

מי שעולמות ההייטק מוכרים לו יודע כי רוב הטכנולוגיות תעלמנה אבל תמצאנה אלו שתשפענה, וכבר משפיעות, על חיי הזקנים ומשפרות אותם.

אז נכון, לא קל להקים עסק או מיזם טכנולוגי, בייחוד אם אתה איש מקצוע או טיפול מופלא אבל אין לך שום ידע ניהולי, פיננסי או שיווקי. אלו הם עולמות תוכן שלוקח שנים ללמוד ויתרה מכך דרך ארוכה ליישם לעיתים קרובות עם הרבה תהיות וטעויות בדרך.

מנגד, מיזמים שקמו ברעש גדול והושקע בהם כסף רב היו חסרים את התובנות הגרונטולוגיות מהשטח ואת התובנה שבעבודה עם הגיל השלישי ובני משפחתם ,ולכן לא התפתחו. איך בעצם מתמודדים עם האתגר הזה?

בכדי שהמגזר הפרטי יתעורר ובכדי שעסקים יצליחו בתחום הגיל השלישי, יש לעורר בראש ובראשונה מודעות. לא מודעות בקרב אנשי המקצוע שיודעים מה צריכים הקשישים ומה צריכות המשפחות, אלא מודעות בציבור הרחב לשירותים שמאפשרים להזדקן בכבוד בבית ובקהילה.

מודעות כזו היא בניגוד לדימוי הזקנה הרווח בישראל שהרי התקשורת והרשתות החברתיות עסוקות בהדגשת מסכנותם של זקנים, עליבותם וחוסר הישע שלהם. אגב, כדאי לזכור שמי שיצטרפו למעל הגיל השלישי בשנים הקרובות הם אותם האנשים שהקימו את הסטארט-אפ-ניישן והפכו את המדינה הזו להצלחה הטכנולוגית האדירה שהיא.

התייחסות מכבדת לקשישים כאל צרכנים שמגיע להם שירותים טובים, מהסוג שרובם יכולים לשלם עליהם (שכן רוב הזקנים אינם מתחת לקו העוני), אינה מקבלת תשומת לב מספקת וכתוצאה מכך - מדירה יזמים ומשקיעים.

התוצאה הישירה של השיח הזה היא שבימינו, ניסיון לגייס משאבים לרעיון עסקי טוב בעולמות הללו יצלח פחות מאשר גיוס תרומות לאוכל או למכונת הנשמה לזקנים גם אם רובם כלל לא זקוקים לכך. 

הכותבת היא ד"ר לגרונטולוגיה פיננסית ורו"ח. משמשת כמנכ"לית חברת בשיבה בריאה המתמחה בפתרונות להזדקנות בכבוד בבית ובקהילה