כמה עולה לנו הקורונה הזו?

דווקא בתקופת הקורונה חשוב שהאזרחים ידעו על מה משרדי הממשלה מוציאים את כספם • אלא שרבים מהמשרדים לא משתפים את הציבור בפירוט הוצאותיהם

קרית הממשלה ירושלים צילום: רפי קוץ
קרית הממשלה ירושלים צילום: רפי קוץ

מה הקשר בין רשות הטבע והגנים למאבק בקורונה? כיצד קיבלה הכנסת 17 עובדים שהחלימו מקורונה? ובכלל, איך נדע כמה ועל מה הוציאה הממשלה את תקציב הרכש לטובת הקורונה?

ניתן לקבל מענה על השאלות הללו בלחיצת כפתור.

החל משנת 2016, מפרסמת הממשלה את הוצאותיה אחת לרבעון. אחת לשלושה חודשים, מעלים משרדי הממשלה ויחידות הסמך באתר המרכזי של היחידה הממשלתית לחופש המידע, קובץ המפרט את כל ההתקשרויות הפתוחות של המדינה ברבעון שחלף. הקובץ כולל מידע על סכום ההתקשרות הכולל, כמה מהסכום שולם, למי הוא הועבר ועבור מה. הפרסום נעשה בזכות נוהל משותף של היחידה הממשלתית לחופש המידע, עת עמדתי בראשה, ושל החשבת הכללית דאז מיכל עבאדי בויאנג'ו.

מהנתונים המתפרסמים ניתן לקבל מידע אודות היקף הכספים שהממשלה מעבירה לצורך קבלת שירות או רכישת מוצר. באופן זה, אנו יכולים לעקוב אחר השימוש בכספים שלנו, משלמי המיסים. המידע המפורסם, זכה לעיבוד והנגשה ידידותית למשתמש, באתר "מפתח התקציב" של "הסדנא לידע ציבורי".

מעיון בהתקשרויות שבמטרתם שולבה המילה "קורונה" עולה כי נכון לסוף ספטמבר 2020, המדינה ביצעה התקשרויות בסכום כולל העומד על מיליארד שקלים. בפועל, הועברו כ-285 מיליון שקלים במסגרת התקשרויות אלו. רשות הטבע והגנים הוא הגוף אליו הועבר הסכום הגבוה ביותר - 113 מיליון שקלים (מתוך כ-170 מיליון שקלים אליהם הממשלה התחייבה). התשלום הוא עבור "תקציב קורונה", "ירידה בתקבולים והתייעלות קורונה" ו"השלמת תקציב פיתוח קורונה 2020". בתחום הביג דאטה, התחייב משרד הבריאות להשקיע כ-10 מיליון שקלים, על מסכות, אלכוג'ל ומדחומים, המדינה התחייבה למעל 5.5 מיליון שקלים ועוד.

המידע שהובא אינו שלם. הוא אינו שלם משני טעמים: הראשון, אופן כתיבת מטרת ההתקשרות מצוי בידם של ה"קניינים" המועסקים במשרדים השונים. ביכולתם לציין את המילה "קורונה" וביכולתם להשמיטה. לפני מספר חודשים, פנינו פעילים וארגונים מתחום השקיפות לחשב הכללי על מנת שינחה את הגורמים הרלוונטיים לסמן באופן אחיד התקשרויות במסגרת המאבק בהתפשטות נגיף הקורונה. פנייתנו לא נענתה.

הטעם השני, המטריד יותר, הוא שלא כל הרשויות פועלות כנדרש. משרד ראש הממשלה לא פרסם אף דוח במשך שנה שלמה. למעשה, הדוח האחרון שפורסם על ידו, היה ברבעון הראשון של שנת 2017. מאז, למעלה משלוש שנים, המשרד משמש דוגמא רעה לחובה בסיסית וחשובה עבורנו "לאן הכסף שלנו הולך". דוגמה זו מתחילה לאחרונה לחלחל, לצערי, גם למשרדי ממשלה נוספים (אם כי יש לציין ביושר, מעטים). בשני הרבעונים האחרונים המשרד לביטחון פנים ומשרד הפנים אימצו לרעה את התנהלות משרד ראש הממשלה. יש לקוות כי יחזרו במהרה למחויבותם.

בשיח העולמי על חשיבות השקיפות, בין היתר לצורך פיקוח ומניעת שחיתות, המידע הראשוני שנדרש לפרסם קשור להוצאות הרשויות הציבוריות. בימים בהם אין תקציב מדינה, הצורך בפיקוח על ההוצאות הממשלתיות מתגבר. בהוספת המשבר הבריאותי-כלכלי בו אנו מצויים, והמהירות בה הממשלה פעלה להתקשר עם חברות שונות בשל כורח המציאות, הדרישה לשקיפות מלאה - צריכה לזעוק.

השקיפות קיימת, גם אם באופן חלקי. אך אם לא נדרוש אחידות באופן הדיווח על שימוש בכספנו לצרכי המאבק בקורונה, וככל ש"נוותר" על הפרה חוזרת ועקבית של פרסום חשוב זה, ויתרנו על המחויבות של נבחרי ועובדי הציבור לתת לנו דין וחשבון על מעשיהם.

לו היה זה העסק הפרטי שלנו, לא היינו עוצמים עינינו מלבחון את הוצאותיו. העובדה שמדובר בכספי ציבור רק צריכה לחזק את רצוננו לבחון את אופן השימוש בהם. 

הכותבת היא ראש היחידה הממשלתית לחופש המידע לשעבר, וכיום יועצת בתחום ממשל וטכנולוגיה