לידיעת השר אמסלם, גם הציבור המזרחי מעריך מומחיות

השר דודי אמסלם הכריז שהוא מבטל את נבחרת הדירקטורים "של לפיד ויוגב". בנאומו בכנסת הוא הסביר ש"60%(מהנבחרת) הם בני שישים פלוס, רואי חשבון ועורכי דין, גרים באזור (...) הרצליה תל אביב ו..." ההמשך הבלתי נמנע של המשפט הוא כמובן "אשכנזים".

לעומת זאת, מסביר השר, "אני החלטתי לפתוח אותה (את הנבחרת) לכל אזרחי מדינת ישראל.... גם עקרת בית יש לה תובנה... גם פועל יצור יש לו תובנה... הם מתאימים רק לנקות אצלם לדירקטורים את החדר אחרי שהם יוצאים... יש גם חכמת חיים ויש גם אנשים פשוטים שטוב שהם יהיו שם...".

החיבור המקומם שעורך השר אמסלם בין מזרחים, חוסר השכלה ומעמד נמוך, לא היתה עוברת אף דובר אשכנזי מבלי שיוקע, ובצדק, כגזען. בניגוד מוחלט לדבריו של השר, על פי פרופ' ניסים לאון ופרופ' אורי כהן, חל תיקון משמעותי במעמדם של המזרחים בישראל, שהביטוי לו הוא בהתמקמות פרופורציונאלית לגודל האוכלוסייה בסולם העשירונים. בהיותי מזרחית ובת לפועל, אומר שבהקבלה זו עושה אמסלם למזרחים עוול פעמיים. פעם אחת כשהוא מחליש את מעמדם הציבורי ומייצב אותם בתודעה הציבורית כנטולי השכלה ומעמד. פעם שניה כשהוא מייצב אותם בתודעה המזרחית העצמית כבעלי מעמד נחות, המודרים מעמדות הכוח. כן, ישנו דיכוי של מזרחים בישראל במישורים רבים מכדי להכניסם לטור אחד, אבל להשתמש בנו פעם נוספת על מנת לשרת אינטרס פוליטי נחות, הוא לא פחות דיכוי מאשר יתר מנגנוני הדיכוי המופעלים על מזרחים.

מקומם לא פחות הניסיון לבזות את ערכי המומחיות והמקצועיות, בשם המזרחיות המדומיינת של השר אמסלם. זו הנמכה נוספת של המזרחיות ומציגה אותה בעיקר כנבערות דעת. הרי אף מזרחי לא יבקש מפועל לייצג אותו בערכאות משפטיות, או לחילופין יפנה לעקרת בית על מנת שתערוך עבורו את הדוח הכספי השנתי. כולנו מבינים, אפילו המזרחים שביננו, שמומחיות ומקצועיות הם ערכים כשלעצמם, ובוודאי כאשר אנחנו מעוניינים בתוצאות הטובות ביותר.

וכאן אנחנו מגיעים לעניין נוסף, והוא הניסיון לבלבל את הציבור כאילו פירוק נבחרת הדירקטורים נעשה לשם גיוון הנבחרת בעקרות בית ופועלים מזרחים, ולא לשם החופש למנות את מי שהפוליטיקאי חפץ ביקרו. הבלבול הזה בא לידי ביטוי פעמים רבות כשהאינטרסים של הפוליטיקאים פוגשים שירות ציבורי שאינו מותאם לאינטרס. או אז מוצאים תירוצים מתירוצים שונים לרדת לסגל המקצועי לחיים, בתואנת שווא של "משילות", ו"רצון העם".

השימוש בשירות הציבורי ככלי ניגוח פוליטי הוא עצוב, אך יותר מכך מסוכן. השירות הציבורי חשוב מכדי לעשות עליו מניפולציות נמוכות. לשירות הציבורי צריכים להגיע האנשים הטובים ביותר, חלקם כבר שם, וצריכים להינתן להם הכלים הטובים ביותר על מנת לבצע את שליחותם. כלים חשובים בידם הם המומחיות והמקצועיות, ואת זה הציבור חייב להמשיך ולדרוש אם חפצי חיים אנחנו.

אכן טוב יהיה לרענן את הנבחרת, מהלך שנחסם בשלוש השנים האחרונות, להביא לגיוונה ככל האפשר, לשמור על השוויון בין נשים וגברים ועל ייצוגים שונים בתוכה, אך לא במחיר המקצועיות שהציבור מקבל. בסופו של דבר ביצועי החברות הממשלתיות חשובים לכולנו, והאינטרס הציבורי הוא שישבו בדירקטוריונים האנשים המתאימים ביותר מבחינה מקצועית.

הכותבת היא ד"ר לניהול, המתמחה בתחום הניהול בשירות המדינה