הקומץ שמכתים בדם את החברה הערבית כולה

פחות מ-2% מהאוכלוסייה הערבית מעורבת בפשע ובאלימות, אך אותו קומץ גורם לחברה הערבית כולה לדמם ולסכם שנה רוויה ברצח

הפגנה נגד הפשיעה והאלימות בחברה הערבית /צילום : רויטרס
הפגנה נגד הפשיעה והאלימות בחברה הערבית /צילום : רויטרס

שלוליות הדם על כביש 6 מהרצח המשפחתי המשולש טרם יבשו, ורצח נוסף בלוד הרעיד שוב את אמות הסיפים הרעועים ממילא במגזר הערבי. האלימות והפשיעה פושים ביישובים הערביים עם מעל ל-100 אזרחים שנרצחו בשנה האחרונה, כשמאמצי הממשלה והמשטרה לעצירת האלימות ואכיפת הפשיעה נוחלים כשלון חרוץ.

האלימות במגזר הערבי הולכת וגואה משנה לשנה; בשנת 2019 אחוז הנרצחים במגזר עמד על 67% שהם 73 נרצחים כאשר שיעורם באוכלוסייה עומד על 21% בלבד. שנת 2020 מגלמת עלייה תלולה במקרי האלימות והרצח כשמניין הנרצחים גבוה בעשרות אחוזים ביחס לכלל האוכלוסייה בישראל.

האלימות בחברה הערבית מתאפיינת בקווים תרבותיים ופליליים; התרבותית באה לידי ביטוי באמצעות מקרי רצח על כבוד המשפחה ומתוך נקמות דם שמטרידים מאוד את החברה הערבית ושמנוגדים בתכלית לדת האסלאם. במקום לחפש את האשמה בחוץ ולהפנות את האצבע המאשימה נגד הממשלה וגורמי האכיפה, הטיפול באלימות התרבותית מוטל בראש ובראשנה על המנהיגות הדתית והפוליטית בחברה הערבית.

עם זאת, הסיבה העיקרית לעלייה התלולה במקרי הרצח והאלימות טמונים בראש ובראשונה בגידול המשמעותי שחל בתופעת הפשע המאורגן שמובילה למאבקים עקובים מדם בין החמולות והכנופיות השונות, בד בבד עם עלייה גדולה בהיקפי הסחר בנשק בלתי חוקי. במכתב ששלחו המנכ"לים של עמותת יוזמת אברהם אמנון סולציאנו וד"ר ת'אבת אבו ראס בסוף שנת 2018 נכתב כי "ההתמודדות היעילה עם הפשע המאורגן במגזר היהודי, הובילה לזליגת הפשע לערים ערביות בהן האכיפה רופפת ואינה יעילה". מן הראוי שמיגור הפשע יתבצע בכל זמן, בכל מקום ובכל מגזר ללא סלקטיביות ואבחנה על מנת לעצור את האלימות.

חשוב לציין, החברה הערבית ברובה המכריע אינה אלימה; מדובר באוכלוסייה נורמטיבית שחיה בשלום עם משפחתה ושכניה, כשעל פי נתוני המשטרה, פחות מ-2 אחוז מהאוכלוסייה הערבית מעורבים בפשע ובאלימות, אך אותו קומץ מזערי גורם לחברה הערבית כולה לדמם ולכאוב כשהשנה החולפת שברה שיאי אלימות חסרי תקדים.

הטיפול באלימות מתחיל בחינוך וחינוך מתחיל בהקצאת תקציבים ממשלתיים. חלה על הממשלה המחויבות להשקיע באזרחי המדינה הערביים כפי שהיא משקיעה באזרחים היהודים תוך ביצוע רפורמות מותאמות לעידן החדש בהתאמה לחברה הערבית המסורתית. יש לטפל בנשירה בבתי הספר הערביים ולשלב את האקדמאים הערביים בהשכלה גבוהה ולדאוג למסגרות ייעודיות לנוער בערים ובכפרים הערביים אחרי צהרים. החינוך הוא התקווה האמיתית להצלת החברה הערבית מהאלימות וחינוך בניה לערכים של כבוד, קבלת האחר וסובלנות, ולהוביל לכך שסכסוכים ייפתרו בדרכי שלום ולא באמצעות שפיכת דמים. 

הכותב הוא ראש התוכנית לחינוך יסודי במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע ומרצה באוניברסיטת בן גוריון 

הטור מתפרסם כחלק מפרויקט מיוחד של מדור הדעות שמתמקד באלימות המתגברת בחברה הערבית בישראל

צרו איתנו קשר *5988