האם נתניהו "הביא למגזר הערבי" פי מאה מקודמיו?

בחיזור אחרי הקול הערבי יש לליכוד הישגים להציג • אז למה לפרסם הגזמות מופרכות? • המשרוקית של גלובס

בנימין נתניהו, הליכוד / צילום: אלכס קולומויסקי, ידיעות אחרונות
בנימין נתניהו, הליכוד / צילום: אלכס קולומויסקי, ידיעות אחרונות

בנימין נתניהו כגדול ידידי החברה הערבית - זה המסר המפתיע בקמפיין הליכוד, והוא מלווה בטענות עובדתיות מדהימות. "זה בכלל לא חדש שראש הממשלה נתניהו דואג למגזר הערבי", צייץ ביום ב’ חשבון הליכוד הרשמי בתגובה להערות ציניות של עודד בן עמי. "ראש הממשלה נתניהו הביא 15 מיליארד שקל למגזר הערבי - פי 100 יותר מכל ראש ממשלה קודם בישראל - בנוסף לארבעה הסכמי שלום".

הטענה הזאת מעמידה אותנו במצב מביך. מצד אחד, לליכוד יש במה להתפאר: אין מחלוקת שהתוכנית לפיתוח כלכלי של החברה הערבית, שהציוץ רומז לה, חוללה שיפור גדול. מצד שני, ההשוואה שהליכוד ערך מחייבת תיקון: נתניהו בשום פנים ואופן לא "הביא פי 100" מקודמיו.

נתחיל בעובדה טריוויאלית. 15 מיליארד הם לא פי 100 מהכסף הציבורי שזרם לחברה הערבית לפני נתניהו. ממשלות קודמות השקיעו כמובן יותר מ-150 מיליון שקל בשנה בחברה הערבית. מענקי האיזון לרשויות ערביות עמדו לבדם על יותר מ-800 מיליון שקל בשנה לפני שנתניהו נכנס לתפקיד.

בליכוד כמובן לא מתכוונים לכלל הכסף הציבורי שהגיע לאזרחים ואזרחיות ערבים, אלא ליוזמה ספציפית: תוכנית החומש לפיתוח כלכלי של החברה הערבית מ-2015, הידועה כהחלטה 922. האוצר אמד את היקפה ב-10 מיליארד שקל, ונוספה לה החלטה שהתמקדה בחינוך ונאמדה ב-5 מיליארד שקל.

מה אומרת התוכנית? המון דברים. היא מורכבת ממאות סעיפי-סעיפים שנועדו להתבצע בין 2016 ל-2020. השורה התחתונה היא תיקון מנגנוני ההקצאה בחינוך, בתחבורה, בתכנון ועוד, כך שחלק נכבד יותר מהתקציבים הממשלתיים יגיעו ליישובים ערביים. היא כוללת מענקים חד-פעמיים, למשל תמריצים של 350 מיליון שקל לרשויות ערביות שישפרו את "ההתנהלות הפיננסית והניהולית". וחשוב מזה, היא כוללת החלטות לשריין שיעור מסוים מהתקציבים הכלליים לרשויות הערביות, למשל 40% מהכסף לפיתוח אזורי תעשייה ו-25% מהכסף לבינוי מעונות יום. ויש מרכיבים שקשה לכמת.

לא הכול בוצע. עד 2020, למשל, לא נוצלו 3 מיליארד שקל, והתוכנית הוארכה ל-2021. אבל השיפור אמיתי. "אין מחלוקת שהתוכנית טובה מתוכניות פיתוח כלכלי בעבר", אישר לנו עופר דגן, מנכ"ל שותף בעמותת סיכוי שעוקבת אחרי ביצוע התוכנית. אבל תוכניות דומות היו קודם, הוא הוסיף, והטענה שהחלטה 922 "גדולה מהן פי 100" בוודאי לא נכונה.

ממשלת רבין יזמה ב-1993 שורת צעדים להעדפה מתקנת, למשל בחינוך. שינוי יחיד בקריטריונים לקצבאות ילדים, למשל, הוסיף לפחות 200 מיליון שקל בשנה לאוכלוסייה שהייתה אז קטנה פי שניים. ממשלת ברק השיקה בשנת 2000 תוכנית לפיתוח תחבורה ובינוי ביישובים ערביים, שהסכומים שהוקצו לה התקרבו לארבעה מיליארד שקל בארבע שנים. לפי דוח של סיכוי, 70% מהם מומשו.

בשורה התחתונה: דברי הליכוד לא נכונים ברובם. אף שתוכנית החומש לפיתוח החברה הערבית מ-2015, שנאמדה ב-15 מיליארד שקל, היא המקיפה ביותר עד היום, היא בשום אופן לא גדולה פי 100 מתוכניות קודמות.

תחקיר: ארן רונדל